בג"ץ 7459/13 עמאד מוחמד נ. המפקד הצבאי לאזור הגדה המערבית

הטיפול בבקשת העותרים לחייב את המשיבים בהוצאותיהם בגין ההליך, לאחר שהעתירה התייתרה ונמחקה, התעכב נוכח חלופי גברי בלשכת הרשמים, אשר בשלהם הועבר התיק לטיפולי אך לאחרונה, ועם הצדדים הסליחה על העיכוב במתן ההחלטה.

עיינתי בבקשה, בתגובה ובכל החומר שבתיק והגעתי לכלל מסקנה כי ראוי לחייב את המשיבים בהוצאות העותרים, אם כי בשיעור מתון.

אמנם מן המתואר בטיעוני הצדדים עולה כי בקשתו של העותר 1 לקבלת היתר כניסה למרחב התפר כפי שהוגשה תחילה היתה חסרה ולא צורפו מלוא המסמכים הרלבנטיים, אך גם המשיבים עצמם מודים כי במענה לכך "נמסרה לעותר [1] עילת סירוב לא מדויקת" ונראה כי העובדה שלא הובהר לעותר 1 מיד לאחר הגשת הבקשה איזה מסמך חסר (נסח מס המעיד על זיקת סבו של העותר 1 לקרקע), גרמה לכל הפחות לעיכוב במתן הסעד (ויוזכר כי עילת הסירוב תוקנה רק יומיים לאחר הגשת העתירה).

כן איני סבורה כי יש לקבוע על יסוד החומר שבפניי כי העותרים לא מיצו הליכים טרם הגשת העתירה, ויוזכר כי העותרים הלינו בעתירה על העדר מענה ענייני לפנייתם וגם המשיבים אינם טוענים כי בזמן אמת הפנו את העותרים להגשת הבקשה בערוץ אחר.

לצד אלו יש ליתן משקל לכך שהסעד ניתן לעותרים סמוך לאחר הגשת העתירה ולכך שהעותרים לא הוכיחו מה היה שיעור הוצאותיהם בפועל, ולאחר איזון בין כל השיקולים הרלבנטיים החלטתי לחייב את המשיבים בתשלום הוצאות ושכר טרחת העותרים בסך של 2,000 ש"ח.