בבית המשפט העליון
בג"ץ 7468/05 - א'
בפני:
כבוד השופטת ד' ביניש
כבוד השופט א' ריבלין
כבוד השופט א' גרוניס
העותרים:
1.נסרין עבד אלרחאן מסארוה
2.עבד אלרחים ג'מיל מסארוה
נ
ג
ד
המשיבים:
1. שר הפנים
2.מנהל לשכת האוכלוסין - עפולה
עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים
בשם העותרים: עו"ד אחמד אלמאלק
החלטה
עניינה של העתירה שלפנינו בבקשת העותרים כי בית משפט זה יורה למשיבים ליתן טעם מדוע לא תבוטל החלטתם בדבר דחיית בקשת העותרים לאיחוד משפחות, ומדוע לא יאושר לעותר 2 היתר ישיבה ועבודה בישראל עד למתן החלטה בעתירה. כמו כן מבקשים העותרים צו ביניים כנגד גירושו של העותר 2 מן הארץ.
העותרת 1 הינה אזרחית ישראל והעותר 2 הינו תושב רמאנה שבנפת ג'נין. העותרים נישאו בשנת 1996. ממכתבה של המשיבה 2 – הלשכה למינהל אוכלוסין בעפולה – עולה כי תיקו של העותר 2 נסגר ביום 19.08.01 עקב המסקנה כי מרכז חייו הוא בשטחים. עתירה בנדון נדחתה. עוד עולה כי העותרים שבו והגישו, ביום 19.02.04, פניה חדשה לאחוד משפחות, וזו נדחתה ביום 12.6.05, נוכח הוראות חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), תשס"ג-2003 (להלן: החוק ).
דין העתירה להידחות על הסף נוכח האמור בחוק, כפי שהוארך בצו האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (הארכת תוקף החוק) התשס"ד-2004, אשר קובע כי בעת הזו לא תטופלנה בקשות לאיחוד משפחות. זכותם של העותרים שמורה להם לשוב ולפנות לבית המשפט, ככל שתהא בידיהם עילה לכך, אם ישונה המצב המשפטי, לאחר שינתן פסד הדין בעתירות העקרוניות בעניין חוקתיות החוק האמור (בג"צ 4022/02, בג"צ 4608/02 ובג"צ 7102/03) או שתוקפו של החוק יפוג.
אשר על כן, העתירה נדחית.
ניתן היום ב' באב התשס"ה (7.8.05).
ש ו פ ט ת ש ו פ
ט ש ו פ ט