פרטי ההליך
בג"ץ
7472/05
לפני:
כבוד המשנָה לנשיא מ' נאור
כבוד השופטת א' חיות
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
העותרים:
1. קונסטנטין טופציינקו
2. מרינה גרשין
נ ג ד
המשיבים:
1. משרד הפנים, הלשכה למנהל האוכלוסין
2. שירלי ששון, ממונה בקורת גבולות - מנהל האוכלוסין
3. אמיר גל, ממונה ביקור ומעברים, משרד הפנים
4. שר הפנים
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותרים:
עו"ד גריידי אחיקם
עו"ד בויקו קונסטנטין
בשם המשיבים:
עו"ד צוק מיכל
פסק דין
1.
עתירה שבמרכזה שאלת ההכרה בנישואי העותרים אשר נערכו במדינת
אל-סלבדור. העתירה הוגשה ביום 4.8.2005, ובה התבקש בית משפט זה, בין היתר, להורות
למשרד הפנים להכיר בתעודת הנישואין של העותרים; לרשום אותם כנשואים במשרד הפנים;
ולהסדיר את מעמדו של העותר 1 בישראל.
2.
העותר 1 (להלן:
העותר
) הנו אזרח אוקראיני, אשר הגיע לישראל כתייר בחודש יוני 2000. העותר
אינו יהודי, ובמועד הגעתו לישראל לא היה זכאי לרישיון ישיבת קבע. העותר קיבל אשרת
שהייה מסוג ב/1, אשר נמצאה על ידי משרד הפנים כמזויפת. העותרת 2 (להלן:
העותרת
) הנה אזרחית ישראלית. העותרים נישאו ביום 23.12.2003
במדינת אל-סלבדור. בתאריך 2.2.2004 פנו בני הזוג לראשונה למשרד הפנים בבקשה להסדיר
מעמדם כבני זוג נשואים.
לאחר כשנה, ובטרם ניתנה החלטה
מטעם משרד הפנים בעניינים, נעצר העותר על ידי משטרת ישראל בחשד לשהייה בלתי חוקית, והוצא נגדו צו יציאה מן הארץ. מאחר וסוגיית מעמדו בישראל היתה בטיפול משרד הפנים באותה העת שוחרר העותר ממשמורת, בכפוף לערבות בנקאית ולחתימת העותרת על התחייבות יציאה מן הארץ. בתאריך 20.6.2005 הודיע משרד הפנים לעותרים כי תעודת הנישואין שלהם אינה קבילה, וכי על העותר לעזוב את הארץ. ביום 27.7.2005 סירב מנהל האוכלוסין להאריך את מועד ההתחייבות ליציאה מן הארץ. לאור מצב דברים זה, הוגשה העתירה.
3.
בתגובת המשיב לעתירה מיום 29.8.2005 ציין, כי סוגיית תוקפם של נישואי אל-סלבדור תלויה ועומדת בפני בית המשפט ב-בג"ץ 4916/04 זלסקי נ' שר הפנים (להלן: פרשת זלסקי ), וביקש לדחות לעת עתה את הדיון בעתירה הנוכחית. בהסכמת המדינה, ניתן ביום 5.9.2005 צו ביניים המורה למשיב להימנע מלהרחיק את העותר
מישראל עד להכרעה בעתירה. ביום 11.4.2006 נקבע, בהסכמת הצדדים, כי הדיון בעתירה יידחה עד למתן הכרעה בעתירה העקרונית בפרשת זלסקי .
4.
בפרשת זלסקי נדונה, כאמור, שאלת רישומם בישראל של נישואי אל-סלבדור, אשר נערכו באל-סלבדור על ידי מיופי כוח תושבי המקום, בהיעדר בני הזוג מהטקס. ההליך נסב על הפן המנהלי של רישום הנישואין במנהל האוכלוסין, ולא עסק בהיבט המהותי של תוקף הנישואין. בכל הנוגע לפן המנהלי, נקבע כי נתקיימו התנאים הנדרשים לצורך רישום פרטי נישואיהם של הזוגות אשר נישאו בנישואי אל-סלבדור, וכי על פקיד הרישום לרשום את נישואיהם במרשם האוכלוסין.
לאור הכרעה זו, הודיעה המדינה ביום 14.8.2011 כי היא מפנה את העותרים ללשכת רשות האוכלוסין, וכי ככל שמסמכי הנישואין יעמדו בדרישות פסק הדין שניתן בפרשת זלסקי יירשמו העותרים כנשואים. כך אכן עשו העותרים. מפאת עיכובים בירוקרטים שאין זה המקום לפרטם, חלפו כמעט שנתיים בטרם עלה בידי העותרים להירשם כנשואים במרשם האוכלוסין, וביום 24.3.2013 ניתן לעותר רישיון לישיבת ארעי מסוג א/5 לתקופה של שנה. העותר החל בהליך מדורג על פי נוהל הטיפול במתן מעמד לבני זוג של ישראלים, אשר בסיומו, כך לפי הצהרת המשיב (בסעיף 2 להודעתו מיום 5.8.2013), יוכל להגיש בקשה לקבלת רישיון לישיבת קבע.
5.
בחלוף 8 שנים מיום הגשתה, עמדתי היא כי עתירה זו מיצתה את עצמה ודינה עתה להימחק. ב"כ העותרים מסרב למחוק את העתירה מהטעם שלא ניתן עוד לעותר מעמד תושב קבע בישראל. ואולם, משהוסדר מעמדו של העותר בישראל, והושגה הכרה בנישואיו לעותרת, איני רואה עוד הצדקה להשאיר עתירה זו תלויה ועומדת. קבלת מעמד קבע בישראל אינה אוטומטית. העותר החל בהליך מדורג, אשר בסיומו יוכל להגיש בקשה לקבלת רישיון קבע. המחלוקת שנגעה לסוגיית רישומם של נישואי העותרים באה על פתרונה, ומשהמשיב הסכים שהנישואין תקפים והכניס את העותרים להליך המדורג בית משפט זה סיים את מלאכתו.
בתגובת המשיב מיום 29.8.2005 צוין, כי מאחר והעותר לא יצא מישראל במועד שנקבע לו, החל הליך חילוט הערבות שהופקדה עם שחרור העותר ממשמורת, והערבות חולטה בטרם החל טיפול המשיב בעתירה. המשיב ציין, כי הוסכם עם ב"כ העותרים כי עם הכרעת עניינם בבית המשפט וככל שייקבע כי יש מקום להשבה, יושב סכום הערבות לעותרים. לאור הנסיבות בהן נמחקת עתירה זו, אנו מורים כי יושב סכום הערבות לעותרים לאלתר.
העתירה נמחקת אפוא. לא יהיה צו להוצאות.
ניתן היום, ט"ז אלול, תשע"ג (22.8.2013).
המשנָה לנשיא
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט ת