בג"ץ 7496/00 אבו חדד רבאח נ. מדינת ישראל

1.על העורר ועל נאשם נוסף הוגש כתב אישום בבית משפט השלום בכפר סבא, לפיו יוחסה לשניהם עבירה של סחר בסם מסוכן; לעורר יוחסו גם עבירות של כניסה לישראל שלא כחוק ושל התחזות לאחר. לפי הנטען, בתמצית, מכרו השניים לסוכן משטרתי סמוי סם מסוכן מסוג קנבוס, במשקל 345 גרם נטו. כמו כן שוהה העורר בישראל בלי אישור כניסה או שהייה כחוק והוא אף התחזה בפני השוטר שעצר אותו בעקבות עבירת הסחר בסם מסוכן כאילו הוא אחיו. בית משפט השלום (כבוד סגן הנשיא השופט ח' פדר), בהחלטתו מיום 5.9.00, ציוה לעצור אותו עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת ר' לבהר - שרון), בהחלטתו מיום 4.10.00, דחה את עררו על המעצר.

העורר ערר על ההחלטה.

2.טענתו העיקרית של בא כוח העורר, בהודעת הערר ובדיון לפני, היא כי העורר הופלה לרעה לעומת הנאשם הנוסף ששוחרר בערובה ובתנאים. לדעתו היה חלקו של הנאשם הנוסף בעיסקת הסמים גדול יותר, משום שהוא שסיפק את הסם ואילו העורר פעל רק כמתווך. עוד טען כי הסוכן המשטרתי חרג מהוראות מפעיליו ופעל כ"סוכן מדיח" בכך שפיתה והדיח את העורר ואת הנאשם הנוסף. בכך טעם להקל בעונשו של העורר. עוד טען כי ניתן להשיג את מטרת המעצר על ידי שחרור העורר בערובה, שתינתן על ידי ערב ישראלי, ובתנאי שישהה ב"מעצר בית מוחלט" בבית אחותו בקלנסואה.

3.דין טענותיו של בא כוח העורר להדחות.

אכן, יכול שנאשם שנעצר ישוחרר מן המעצר על מנת שלא להפלות בינו לבין נאשם אחר שנעצר בשל אותה פרשה ושוחרר. השוויון הוא ערך יסוד ויכול שיטה את הכף; ועם זאת, תמיד יש לבדוק היטב אם מעשיהם של הנאשמים - בפרשה שבה דן בית המשפט - ואם גם מעשיהם בעבר, שווים. עוד יש לזכור כי:

"השוויון, אף כי הוא ערך יסוד מן המעלה הראשונה, אינו מילת קסם הגוברת על כל מכשול. כמו לגבי ערכי יסוד אחרים, כך גם לגבי ערך השוויון, לא פעם צריך לאזן אותו כנגד ערך אחר, ובכלל זה הערך של בטחון הציבור. כפועל יוצא, יש מקרים בהם האיזון הראוי מוביל למסקנה כי אין הצדקה לחשוף את הציבור. כפועל יוצא, יש מקרים בהם האיזון הראוי מוביל למסקנה כי אין הצדקה לחשוף את הציבור לסכנה הנובעת משחרור נאשם מן המעצר, אף אם יש בכך כדי לפגוע בשוויון. במקרים כאלה יש לומר כי אם יש לבחור בין שוויון כלפי הפרט לבין בטחון של הציבור, הציבור עדיף" (דברי השופט י' זמיר בבש"פ 507/00 ששון מזרחי נ' מדינת ישראל תקדין-עליון 2000(1) בעמ' 981).

עוד נאמר לענין זה:

"בהיעדר נסיבות יוצאות-דופן - ונודה כי יש שנסיבות מעין-אלו יוכחו לבית-המשפט - אני מתקשה לקבל כי מקום שהוכח לשביעות רצונו אחד הסיכונים המנויים בסעיף 21(א)(1)(א) או (ב) לחוק המעצרים, יורה בית-המשפט על שחרורם של נאשמים ממעצר אך בשל טענת הפלייה. אכן כן: ראוי כי בתי-המשפט יעשו לביעור ההפלייה ולהחלת דין מעצר שווה על מי שמעשיהם שווים, ואולם צורך זה בשוויון יכול שיחוויר אל-מול הצורך הנעלה ממנו - הצורך להגן על שלומם של הפרט ושל הכלל מפני אנשים פורעי-דין וסדר" (דברי השופט מ' חשין בבש"פ 6326/97 יוסי מוסלי נ' מדינת ישראל תקדין-עליון 97(3) בעמ' 903; וראו גם דברי השופטת ט' שטרסברג-כהן בבש"פ 7062/99 בנימין זאבי ואח' נ' מדינת ישראל תקדין-עליון 99(3) בעמ' 616).

עיינתי בהודעתו של הסוכן המשטרתי שבא כוח העורר הגיש לעיוני וכן בהחלטותיהן של הערכאות הקודמות ולא שוכנעתי שחלקו של העורר בעסקת הסמים היה קטן מחלקו של הנאשם הנוסף, כטענת בא כוח העורר. כמו כן, לעורר הרשעות קודמות בעבירות של יידוי אבנים, גרימת נזק לרכוש, אי קיום הסדר הציבורי וכניסה לישראל שלא כחוק. לעומתו, לנאשם הנוסף הרשעה קודמת אחת בניסיון לתקיפה סתם. אפילו שווים חלקיהם של השניים בעסקת הסמים הנדונה הנה מעידים מעשיו של העורר בעבר שאינו נמנה על שומרי החוק. יתר על כן, בכתב האישום הנדון מיוחסות לעורר גם עבירות של כניסה לישראל שלא כחוק ושל התחזות לאחר. מדובר, אפוא, בשני אנשים שמעשיהם הנדונים אינם שווים, וכך גם מעשיהם בעבר. לא זאת בלבד. אפילו היו העורר והנאשם הנוסף בגדר "שווים" - וכפי שראינו אין הדבר כן - דוחה בטחונו של הציבור את זכותו של הפרט לשוויון.

אשר לטענתו של בא כוח העורר כי הסוכן המשטרתי היה "סוכן מדיח" שפיתה והדיח אותו, לא מצאתי לה אחיזה בראיות. לכך אוסיף כי "אסור שהפעלת הסוכן תשמש פיתוי והדחה, שיש בהם כדי להשחית אדם חף מפשע ולהביא לידי ביצוע עבירות שאחרת לא היו כנראה מבוצעות כלל" (דברי השופט ג' בך בע"פ 470/83 משה מורי נ' מדינת ישראל פ"ד לט (1) 1, 5 והאסמכתאות שם). אולם, גם בענין זה לא שוכנעתי שמדובר באדם חף מפשע שרק מעלליו של הסוכן הביאו אותו לידי עבירה.

4.לפיכך אני דוחה את הערר.