החלטה3 עמודיםנכלל בחיפוש

בג"ץ 7501/01 יהושע בן-ציון נ. מפרק בנק ארץ ישראל - בריטניה

ניתן ביום

בקצרה

סדר דין אזרחי · הארכת מועד להגשת בקשה לדיון נוסףבקשה להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון קיבל בקשה להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף. נקבע כי המועד נמנה מיום מתן פסק הדין, וכי אי קבלת פסק הדין במועד מהווה טעם מיוחד למתן ארכה. סיכויי העתירה לגופה אינם שוללים, כשלעצמם, קיומו של טעם כזה.

העובדות

פסק הדין ניתן ביום 16.9.01 והוקרא באולם, והמבקש לא זכר את פרטיו ולא היה בידו העתק כתוב שלו. המבקש הגיש בקשה להארכת מועד ביום 24.9.01, וקיבל את פסק הדין בדואר ביום 1.10.01. המשיבים 1 ו-2 התנגדו בטענה שההליך ממושך והעתירה עקרה.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש להאריך את המועד להגשת עתירה לדיון נוסף כאשר פסק הדין לא היה בידי המבקש עד תום המועד הקבוע לכך?
  2. 2.האם סיכויי העתירה לדיון נוסף מהווים שיקול בבחינת קיומו של טעם מיוחד למתן ארכה?

הלכות

  1. 1

    המועד להגשת עתירה לדיון נוסף נמנה מיום מתן פסק הדין ולא מיום המצאתו לבעל הדין, ואי קבלת העתק פסק הדין במועד עשויה להיחשב טעם מיוחד למתן ארכה.

    ״המועד להגשת עתירה לדיון נוסף אינו נמנה מיום המצאתו לבעל הדין, כי אם מיום מתן פסק הדין״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    הליך הארכה אינו נועד לבירור מיקדמי של טענות לגופן, ועל כן סיכויי העתירה לדיון נוסף אינם שוללים בהכרח קיומו של טעם מיוחד למתן ארכה.

    ״אין הליך זה נועד לבירור מיקדמי של טענותיו של בעל הדין לגופם של דברים״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • הארכת מועד
  • דיון נוסף
  • טעם מיוחד
  • מתן ארכה
  • פסק הדין
  • עתירה לדיון נוסף

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

ב

בית המשפט העליון

בש"א 7501/01

בפני:

כבוד הרשם עודד שחם

המ

בקש

:

יהושע בן-ציון

נגד

המשיבים

:

1.

מפרק בנק ארץ ישראל - בריטניה

2. הכונס הרשמי

3. מירון בן ציון ופריבס,

עו"ד

הוגש הליך

החלטה

בפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לדיון נוסף.

תיק זה הובא בפניי ביום 27.1.02, לאחר קשיים בהמצאת הבקשה למשיב 3, ובשל כך ניתנת בו ההחלטה עתה.

הבקשה להארכת מועד הוגשה ביום 24.9.01. מן הבקשה עולה, כי פסק הדין נשוא הבקשה, בע"א 3885/98, ניתן ביום 16.9.01. המערער מסביר בבקשה, כי נאמר לו כי פסק הדין יימסר לו באמצעות הדואר. המבקש הבהיר, כי לצורך הכנת עתירה לדיון נוסף, שבכוונתו להגיש, יזדקק להעתק כתוב של פסק הדין, הואיל ולא זכר את פרטי פסק הדין שהוקרא באולם, ונוכח הצורך לצרף לעתירה העתק מאושר של פסק הדין. במצב זה ביקש העותר ארכה של 21 ימים לצורך הגשת העתירה לדיון נוסף. ביום 1.10.01 שב העותר ופנה לבית המשפט, תוך ציון כי באותו יום הגיע לידיו באמצעות הדואר פסק הדין מיום 16.9.01, ותוך בקשה חוזרת למתן ארכה.

המשיבים 1 ו-2 מתנגדים לבקשה, בטענה כי ההליכים נשוא פסק הדין מיום 16.9.01 הם הליכים ממושכים, המתנהלים מזה 25 שנים. לטענתם, העתירה לדיון נוסף היא עתירה עקרה, אשר אין בה עילה לקיומו של דיון נוסף. לגופם של דברים, טוענים משיבים אלה כי לא ניתן כל טעם מיוחד למתן ארכה. לטענתם, אין האיחור בקבלת העתק פסק הדין רלוונטי, באשר המועד להגשת עתירה לדיון נוסף הוא ממילא רק עם קבלת פסק הדין. יצויין, כי המשיבה 3 הודיעה, ביום 11.2.02, כי אין בכוונתה להגיב לבקשה.

דין הבקשה להתקבל. בניגוד לטענת המשיבים 1 ו-2, המועד להגשת עתירה לדיון נוסף אינו נמנה מיום המצאתו לבעל הדין, כי אם מיום מתן פסק הדין (תקנה 4 רישא לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד-1984). ברם, במקרה זה הגשת עתירה תוך 15 ימים מיום מתן פסק הדין לא הייתה מעשית, נוכח העובדה שפסק הדין לא היה ברשותו של המבקש עד ליום ה-15 מן היום בו ניתן. מצב זה של נבצרות מהגשת עתירה לדיון נוסף בשל העובדה שפסק הדין לא היה בידי העותר הוכר כטעם מיוחד למתן ארכה לצורך הגשתה של עתירה לדיון נוסף (ראו בש"א 205/88 בלו סקיי קראון בע"מ נ' מנהל מקרקעי ישראל , פ"ד מד(2) 841). לכך מתווספת, בנסיבות עניין זה, גם העובדה שהבקשה הוגשה תוך גילוי שקידה סבירה, זמן קצר אחרי שניתן פסק הדין. בכך אף היה כדי להעמיד את המשיבים על כוונתו של העותר להגיש עתירה לדיון נוסף, ולשלול מהם ציפייה לכך שההליכים בעניין הגיעו לסיומם.

אשר לסיכויי עתירה לדיון נוסף, אם תוגש, הרי שאף כי על פני פסק דינו של בית המשפט מיום 16.9.01 אין הוא מגלה עילה ממשית לקיומו של דיון נוסף, איני סבור כי יש בכך כדי לשלול את קיומו של הטעם המיוחד הנטען למתן ארכה. ההליך של מתן ארכה נועד לצורך מתן אפשרות, בנסיבות המצדיקות זאת, לנקיטתו של הליך מחוץ למסגרת המועדים שנקבעה לכך מלכתחילה. מבחינה זו, מגשים הליך הארכה את הזכות המהותית לפנייה לערכאות, ומעמיד את המבקש באותו מקום בו היה אלמלא מנעו ממנו נסיבות שאינן בשליטתו לנקוט בהליך במועד. אין הליך זה נועד לבירור מיקדמי של טענותיו של בעל הדין לגופם של דברים, והמקום לכך הוא בהליך הדיון הנוסף עצמו. כאמור, במקרה זה נמצאו נסיבות המצדיקות מתן ארכה.

הבקשה למתן ארכה מתקבלת. העתירה לדיון נוסף תוגש תוך 10 ימים מיום החלטה זו. בנסיבות העניין, איני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום,

כ"ו

שבט, תשס"ז

(

14/02/2007

).

עודד שחם

ר ש ם

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (3 תיקים)

הלכות

  1. 1המועד להגשת עתירה לדיון נוסף נמנה מיום מתן פסק הדין ולא מיום המצאתו לבעל הדין, ואי קבלת העתק פסק הדין במועד עשויה להיחשב טעם מיוחד למתן ארכה.
  2. 2הליך הארכה אינו נועד לבירור מיקדמי של טענות לגופן, ועל כן סיכויי העתירה לדיון נוסף אינם שוללים בהכרח קיומו של טעם מיוחד למתן ארכה.