בג"ץ 7501/01 יהושע בן-ציון נ. מפרק בנק ארץ ישראל - בריטניה

בפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לדיון נוסף.

תיק זה הובא בפניי ביום 27.1.02, לאחר קשיים בהמצאת הבקשה למשיב 3, ובשל כך ניתנת בו ההחלטה עתה.

הבקשה להארכת מועד הוגשה ביום 24.9.01. מן הבקשה עולה, כי פסק הדין נשוא הבקשה, בע"א 3885/98, ניתן ביום 16.9.01. המערער מסביר בבקשה, כי נאמר לו כי פסק הדין יימסר לו באמצעות הדואר. המבקש הבהיר, כי לצורך הכנת עתירה לדיון נוסף, שבכוונתו להגיש, יזדקק להעתק כתוב של פסק הדין, הואיל ולא זכר את פרטי פסק הדין שהוקרא באולם, ונוכח הצורך לצרף לעתירה העתק מאושר של פסק הדין. במצב זה ביקש העותר ארכה של 21 ימים לצורך הגשת העתירה לדיון נוסף. ביום 1.10.01 שב העותר ופנה לבית המשפט, תוך ציון כי באותו יום הגיע לידיו באמצעות הדואר פסק הדין מיום 16.9.01, ותוך בקשה חוזרת למתן ארכה.

המשיבים 1 ו-2 מתנגדים לבקשה, בטענה כי ההליכים נשוא פסק הדין מיום 16.9.01 הם הליכים ממושכים, המתנהלים מזה 25 שנים. לטענתם, העתירה לדיון נוסף היא עתירה עקרה, אשר אין בה עילה לקיומו של דיון נוסף. לגופם של דברים, טוענים משיבים אלה כי לא ניתן כל טעם מיוחד למתן ארכה. לטענתם, אין האיחור בקבלת העתק פסק הדין רלוונטי, באשר המועד להגשת עתירה לדיון נוסף הוא ממילא רק עם קבלת פסק הדין. יצויין, כי המשיבה 3 הודיעה, ביום 11.2.02, כי אין בכוונתה להגיב לבקשה.

דין הבקשה להתקבל. בניגוד לטענת המשיבים 1 ו-2, המועד להגשת עתירה לדיון נוסף אינו נמנה מיום המצאתו לבעל הדין, כי אם מיום מתן פסק הדין (תקנה 4 רישא לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד-1984). ברם, במקרה זה הגשת עתירה תוך 15 ימים מיום מתן פסק הדין לא הייתה מעשית, נוכח העובדה שפסק הדין לא היה ברשותו של המבקש עד ליום ה-15 מן היום בו ניתן. מצב זה של נבצרות מהגשת עתירה לדיון נוסף בשל העובדה שפסק הדין לא היה בידי העותר הוכר כטעם מיוחד למתן ארכה לצורך הגשתה של עתירה לדיון נוסף (ראו בש"א 205/88 בלו סקיי קראון בע"מ נ' מנהל מקרקעי ישראל , פ"ד מד(2) 841). לכך מתווספת, בנסיבות עניין זה, גם העובדה שהבקשה הוגשה תוך גילוי שקידה סבירה, זמן קצר אחרי שניתן פסק הדין. בכך אף היה כדי להעמיד את המשיבים על כוונתו של העותר להגיש עתירה לדיון נוסף, ולשלול מהם ציפייה לכך שההליכים בעניין הגיעו לסיומם.

אשר לסיכויי עתירה לדיון נוסף, אם תוגש, הרי שאף כי על פני פסק דינו של בית המשפט מיום 16.9.01 אין הוא מגלה עילה ממשית לקיומו של דיון נוסף, איני סבור כי יש בכך כדי לשלול את קיומו של הטעם המיוחד הנטען למתן ארכה. ההליך של מתן ארכה נועד לצורך מתן אפשרות, בנסיבות המצדיקות זאת, לנקיטתו של הליך מחוץ למסגרת המועדים שנקבעה לכך מלכתחילה. מבחינה זו, מגשים הליך הארכה את הזכות המהותית לפנייה לערכאות, ומעמיד את המבקש באותו מקום בו היה אלמלא מנעו ממנו נסיבות שאינן בשליטתו לנקוט בהליך במועד. אין הליך זה נועד לבירור מיקדמי של טענותיו של בעל הדין לגופם של דברים, והמקום לכך הוא בהליך הדיון הנוסף עצמו. כאמור, במקרה זה נמצאו נסיבות המצדיקות מתן ארכה.

הבקשה למתן ארכה מתקבלת. העתירה לדיון נוסף תוגש תוך 10 ימים מיום החלטה זו. בנסיבות העניין, איני עושה צו להוצאות.