פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה
לצדק
בג"ץ
7522/14
לפני:
כבוד השופט י' דנציגר
כבוד השופט ע' פוגלמן
כבוד השופט צ' זילברטל
העותרת:
פלונית
נ ג ד
המשיבים:
1. פלוני
2. בית הדין הרבני האזורי תל אביב
3. בית הדין הרבני הגדול בירושלים
עתירה למתן צו על תנאי ולצו ביניים
תאריך הישיבה:
ט"ו בתמוז תשע"ה
(2.7.15)
בשם העותרת:
עו"ד אבי גפן
בשם המשיב 1:
עו"ד יונתן טלמון
בשם המשיבים 2 ו-3:
עו"ד ד"ר רפי רכס
פסק-דין
לאחר ששמענו את טיעוני באי-כוח הצדדים בדיון שנערך לפנינו החלטנו לדחות את העתירה.
אף אם, לכאורה, נפל פגם בהחלטה מיום 28.8.2008, לפיה התיק ייסגר מחוסר פעילות, הרי שבהמשך התאפשר לעותרת להגיש את עמדתה בנושא ביטול הסגירה ובית הדין הרבני הגדול דחה בקשה בעניין זה ביום 7.1.2004, בקובעו כי "הצדדים זנחו את הערעור ואת הערעור שכנגד", וכי הנימוק שניתן על ידי העותרת מדוע אין לסגור את התיק "אינו מספק".
יצויין, כי ב-22.8.2011 הייתה העותרת מודעת לסגירת התיק. בקשה לשחזור הערעור הוגשה על ידה רק ב-11.7.2013.
בקשות שהוגשו לעיון חוזר בהחלטת הסגירה מיום 7.1.2014 נדחו. אף על פי כן, העותרת הגישה את עתירתה לבית משפט זה רק ביום 9.11.2014, כשלוש שנים מעת שידעה בוודאות על החלטת בית הדין הרבני הגדול מיום 28.8.2008, וכ-10 חודשים לאחר ההחלטה מיום 7.1.2014.
עולה איפוא, כי לכל אורך השנים מתאפיין הילוכה של העותרת בשיהוי ניכר, לעתים אף מדובר בשנים שחלפו בין שלב לשלב (למשל, פרק הזמן שחלף מהמועד בו הייתה מודעת לסגירת התיק ועד למועד בו עתרה לשחזור הערעור), שיהוי שיש בו כדי להעיד על "כוונת זניחה".
לכך נוסיף כי העותרת , שביקשה צו ביניים במעמד צד אחד, נמנעה מהצגת התמונה העובדתית לאשורה, זאת בלשון המעטה.
מטעמים אלו החלטנו לדחות את העתירה. לא בלי היסוס – נוכח מצבה הכלכלי הנטען של העותרת – איננו עושים צו להוצאות.
ניתן היום, ט"ו בתמוז התשע"ה (2.7.2015).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט