בג"ץ 759/16 תאמר ג'בארין נ. מדינת ישראל

1.בפני בקשה לעיכוב ביצועו של עונש המאסר בפועל שהושת על המבקש בבית המשפט המחוזי בחיפה בת"פ 6385-03-14 (השופט כ' סעב ) עד להכרעה בערעור שהוגש עליו.

2.המבקש הועמד לדין והורשע בביצוע עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 333 ו-335(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, בגין אירוע שבו עקב סכסוך משפחתי הכה המבקש בבן-דודו, המתלונן, באמצעות חפץ קהה (מפתח שוודי) וגרם לו לחבלות שחייבו עריכת ניתוח בהרדמה כללית. על המבקש נגזר עונש מאסר בפועל של 18 חודשים, עונש מאסר על תנאי בן 12 חודשים למשך שלוש שנים כשהתנאי הוא שלא יעבור עבירת אלימות שהיא פשע וכן תשלום פיצוי למתלונן בסך של 10,000 שקל. בית המשפט המחוזי קבע כי המועד לתחילת ריצוי עונש המאסר בפועל של המבקש הוא יום 7.2.2016.

3.ביום 28.1.2016 המבקש הגיש ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי, ובד בבד הגיש את הבקשה דנן.

4.בבקשה לעיכוב ביצוע נטען כי המבקש הוא אדם נורמטיבי ללא עבר פלילי וכי שירות המבחן המליץ על כך שיוטל עליו עונש מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות. עוד נטען כי חומרת העבירה מצויה ברף התחתון בשים לב לנסיבות ביצועה, כי המבקש אף יזם עריכת "סולחה" בינו לבין משפחת המתלונן (הגם שבסופו של דבר זו לא יצאה אל הפועל), וכי המתלונן החלים לחלוטין מפציעתו. בנסיבות אלה ובשים לב לתקופת המאסר שהוטלה על המבקש נטען כי יש לאפשר למבקש סיכוי לשכנע בערעורו כי עונשו צריך להיות ב"קטגוריה" שונה, היינו לא עונש שירוצה בבית הכלא ממש. כן נטען כי בשל קשרי המשפחה בין המבקש למתלונן ומערכת היחסים שברקע הדברים תחילת ריצויו של העונש עלולה לגרום לנזק בהיבט המשפחתי הרחב. לבסוף, נטען כי המבקש הביע חרטה ואף הביע נכונות להוסיף על פיצויו של המתלונן.

5.המדינה מתנגדת לבקשה ומצביעה על כך שהמבקש הורשע בעבירת אלימות חמורה ביותר. לטענתה, בית המשפט המחוזי הקל בעונשו של המבקש, כך שהסיכוי לכך שעונשו יופחת באופן כה משמעותי הוא קלוש (תוך הפנייה לפסקי דין שנסיבותיהם, על-פי הנטען, דומות: ע"פ 4061/12 בדארנה נ' מדינת ישראל (4.9.2012); ע"פ 7475/14 מהדי נ' מדינת ישראל

(25.12.2014); ע"פ 6484/14 תלחמי נ' מדינת ישראל (6.12.2015)).

6.לאחר ששקלתי את הדברים אני סבורה כי בעיקרו של דבר דין הבקשה להידחות. המבקש הורשע בעבירת אלימות חמורה, והוא מערער רק על גזר דינו. במקרים מסוג זה הכלל הוא תחילת ריצויו של העונש, כאשר על פני הדברים נדמה, מבלי לקבוע מסמרות, שהעונש שהושת על המבקש אינו חורג ממדיניות הענישה המקובלת בעבירות אלימות מן הסוג שבו הוא הורשע (ראו: ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(2) 241, 282 (2000)).

7.לפנים משורת הדין ובהסכמת בא-כוח המדינה אני מורה על עיכוב ביצועו של עונש המאסר שהושת על המבקש לתקופה קצרה נוספת כדי לאפשר לו לעבור מיון מוקדם. המבקש יתייצב לריצוי עונשו כפי שהורה בית המשפט המחוזי, אך זאת בתאריך 24.2.2016. שאר פרטי ההתייצבות שנקבעו בגזר דינו של בית המשפט המחוזי יישארו בעינם.

8.בנוסף לכך, בשים לב לאורכה של תקופת המאסר אני מורה כי הערעור יישמע לא יאוחר מיום 31.7.2016.