בג"ץ 7601/97 פרדי בלאיש נ. מדינת ישראל

1.העורר נאשם בשידול להצתה ונעצר ב1.12.97- עד תום ההליכים נגדו. על כך הערר.

הסניגורית המלומדת טוענת כי אין ראיות לכאורה להוכחת אשמתו, שכן, עד התביעה, תייסיר, האמור להעיד נגד העורר, מסר שבע הודעות שרק באחרונה שבהן סיבך את העורר. העורר מכחיש היכרות עם העד ויש מקום לחשוב שהעד מנסה לחפות על מישהו אחר. מכאן, שמצב הראיות קלוש ביותר. עוד טוענת היא שהמשפט נגד העד תייסיר, טרם החל והוא עלול להימשך זמן רב וקודם לסיום משפטו לא יוכל הוא להעיד במשפטו של העורר. טענה נוספת בפיה והיא, שאין בעורר מסוכנות המצדיקה מעצר וכי יש להורות על חלופת מעצר. אינדיקציה לחוסר מסוכנתו אף בעיני התביעה עצמה, יש לראות - על פי הטענה - בכך שמ29.10.97- המועד בו מסר העד את ההודעה המפלילה ועד ל1.12.97- לא נעשה ניסיון לעצור את העורר. במשך תקופה זו אופשר לו להלך חופשי. באותה תקופה לא עבר הוא עבירה כלשהי. לפיכך מנועה המשיבה מלטעון כי יש לעוצרו היום. בית המשפט מתבקש על ידי הסניגורית לקחת בחשבון את העובדה כי העורר נשוי, אב לשני ילדים, שהשני נולד בימים אלה וכי אין סכנה נשקפת ממנו לציבור אם ישוחרר בכל תנאי הולם שבית המשפט ימצא לנכון להתנות.

2.עיינתי בחומר שהוגש לי ונחה דעתי כי קיימות ראיות לכאורה להרשעת העורר. אלה מצויות בהודעתו האחרונה של תייסיר המפליל את העורר ובחיזוקים נוספים שאם יתקבלו על ידי בית המשפט השומע את התיק, סביר הוא שחומר זה יביא להרשעתו של העורר. העובדה שהעורר לא נעצר תקופה מסויימת איננה מונעת את בקשת מעצרו מאוחר יותר, אם יש מקום לכך. נהפוך הוא, טוב עושה המשטרה שאין היא עוצרת אדם אלא אם כן קיים חשד מבוסס נגדו. תייסיר המפליל את העורר הוא זה שנאשם בהצתה עצמה. לדבריו, עשה כן בשליחותו של העורר, שהציע לו לקבל את "העבודה" תמורת תשלום. לא ידוע מהו המניע של העורר אשר על פי המיוחס לו שידל את תייסר לביצוע ההצתה. סביר להניח שהוא עשה כן בשליחותו של מאן דהוא שהיה מעוניין באותה הצתה.

3.בא כוח המשיבה טוען כי באי ידיעת המניע ובחוסר היכולת לתחום את גבולות העבירה, יש כדי להצביע על מסוכנות מיוחדת (בש"פ 5287/97 מדינת ישראל נ' אייל אבו טריף ). אינני מוצאת להכריע בשאלה הכללית אם אי ידיעת המניע מגבירה את המסוכנות. בכל מקרה, העבירה חמורה ביותר, העבריין שנשכר לביצוע ההצתה אכן ביצע אותה בהצלחה ועל פי הטענה נגרם נזק של 100,000 ש"ח. בענייננו יוצאת אני מתוך הנחה שהמניע של העורר היה בצע כסף. לעורר קופת שרצים מאחוריו מאז היותו קטין. הוא הורשע ב1982- בגרימת מוות בכוונה וריצה תקופת מאסר ארוכה ממנו שוחרר ב1994-. בין העבירות הנוספות שעבר: התפרצות למגורים, ניסיון לגרום למות אדם, חבלה חמורה, פריצה לבניין וגניבה והחזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית. בהתחשב בעברו הפלילי של העורר, נראה כי קמה נגדו חזקת מסוכנות אותה לא הצליח לסתור ואינני סבורה שיש לתת בו אימון שימלא אחר תנאים של שחרור ממעצר כאשר עברו מעיד על כך שהוא רומס את החוק ברגל גסה ופוגע בבני אדם וברכוש ללא מעצורים. אישיותו המשתקפת ממעשיו החמורים בעבר מעוררת חשש לשיבוש הליכי משפט. במצב דברים זה אין מקום לחלופת מעצר משום שלא נראה שחלופת מעצר תשיג את תכלית המעצר.

הערר נדחה.