בש"פ 5287/97 מדינת ישראל נ. אייל אבו טריף

1.על המשיב הוגש בבית המשפט המחוזי בחיפה כתב אישום בשל עבירה של רצח. לפי הנטען בכתב האישום הגיע המשיב למקום עיסוקה של זונה שהמתינה ללקוחותיה, ירה בראשה באקדח, מטווח קצר, והמיתה.

בתחילה ציווה בית המשפט המחוזי לעצור את המשיב עד תום ההליכים, אולם, אחרי שחלפה תקופה של שנה כמעט, סבר כי בנסיבות העניין ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך חלופית. לפיכך הורה לשחרר את המשיב בערובה ובתנאי ש"יישאר במעצר בית מוחלט בבית הוריו". בית המשפט המחוזי השהה את השחרור למשך 24 שעות.

העוררת עררה על ההחלטה. כן ביקשה להאריך את המעצר מעבר לשנה לפי סעיף 54 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב1982-, מיום 16.9.97, בשלושה חודשים, הואיל ובינתיים חלפה תקופה של שנה ומשפטו לא נסתיים.

2.מדובר בפרשה מסתורית, שלא ניתן לה הסבר; במסכת של ראיות נסיבתיות שאינן מגלות מניע או רקע היכול להאיר את הפרשה; ובנאשם שהוא צעיר בן 20 שנה, שאין לו הרשעות קודמות, והוא אילם מלידה וכמעט חרש. לפי חוות דעת של פסיכיאטר שבדק אותו מטעמו "המשך שהותו בתנאי מעצר מתמשכים עלול לגרום להדרדרות ולהוות סכנה ממשית לבריאותו הנפשית".

לדעת בית המשפט המחוזי, ששיווה לנגד עיניו גם את התמשכותו הצפויה של המשפט, מטות הנסיבות שפורטו לעיל את הכף לעבר חלופה למעצר. כך סבר גם בא כוח המשיב שהוסיף והביא תקדימים לרוב התומכים, לדעתו, בטענותיו. לעומתו סבר בא כוח העוררת-המבקשת כי דווקא "נסיבותיו העלומות של העניין", בהצטרפן לחזקת המסוכנות העומדת נגד המשיב לפי החוק, מניחות בסיס לחשש שהוא עלול לחזור על מעשיו. נסיבותיו האישיות אין בהן כדי לעמעם את החשש.

3.נתתי את דעתי על הראיות הקושרות את המשיב למעשה. לדעתי צדק בית המשפט המחוזי כאשר קבע, בראשיתו של המשפט, שיש לעצור אותו עד תום ההליכים. עתה נשאלת השאלה אם יש בנסיבותיו האישיות, ובעיקר במצב בריאותו הנפשית, כדי להצדיק את שחרורו מן המעצר.

סבורני כי התשובה לכך שלילית. בעניין זה מקובלת עלי עמדת בא כוח העוררת-המבקשת כי דווקא אופיה המסתורי של הפרשה ודווקא העדרו של מניע ידוע, מגבירים את החשש שהמשיב יחזור על מעשיו. כאשר יש הסבר ויש מניע ניתן להגדיר את משקלו ואת היקפו של הסיכון; בהעדר אלה עומדת נגד המשיב חזקת המסוכנות במלוא משקלה ובמלוא היקפה. במצב דברים זה, אין בנסיבותיו האישיות כדי להפחית את הסכנה.

אשר להתמשכותו של המשפט בעבר נראה לי כי אכן היו השהיות בקביעתן של הישיבות, שלא לכולן יש הסבר מספיק, אולם כפי שנאמר לי נקבעו 5 ישיבות נוספות בתוך תקופת ההארכה המבוקשת. אין לי אלא להביע את תקוותי כי יעלה בידי בית המשפט המחוזי בחיפה - למרות העומס הכבד של משפטים כאלה המוטל עליו - לקבוע ישיבות נוספות בחודשים הקרובים.

4.לפיכך אני מבטל את החלטתו של בית המשפט המחוזי ומורה לעצור את המשיב עד תום ההליכים. כן אני מאריך, לפי סעיף 54 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב1982-, את תקופת מעצרו בשלושה חודשים מיום 16.9.97, או עד מתן פסק הדין בת"פ 166/96 של בית המשפט המחוזי בחיפה, הכל לפי המוקדם.

עוד אני מורה כי רשויות הכלא יעשו את כל הסידורים הדרושים, בין בדרך של התרת ביקורים נוספים אצל המשיב, בין בדרך של טיפולים נפשיים, ובין בדרכים אחרות, כדי להקל על מצוקתו הנפשית הנובעת מהיותו חרש ואילם.

אם יהיה המשיב סבור, אחרי שמיעתן של ראיות נוספות, שיש מקום לשחררו בערובה יהיה רשאי, כמובן, לחזור ולבקש את בית המשפט המחוזי להורות על כך.