ב בית המשפט העליון בשבתו כבית דין גבוה לצדק
בג"ץ 7603/97
בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן
כבוד השופטת ד' דורנר
כבוד השופטת ד' ביניש
העותר: מנחם אבן-חן
נ ג ד
המשיבים: 1. השר לענייני דתות
2.מועצת הרבנות הראשית לישראל
3.הרב הראשי לישראל - הרב ישראל לאו שליט"א 4. עירית בני ברק
5.הרב משה לנדאו שליט"א
עתירה למתן צו על תנאי
תאריך הישיבה: ז' בטבת תש"ס (16.12.99)
בשם העותר: בעצמו
בשם המשיבים 1-3: עו"ד אבי ליכט
בשם המשיבים 4-5: עו"ד פלס ערן
פסק-דין
בעתירתו מבקש העותר, בין השאר, למנוע מהרב לנדאו לתת היתרי כשרות בבני-ברק משום שהוא פועל שלא כחוק. כן מבקש הוא ליתן לו היתר כשרות על ידי הרבנות הראשית. מסתבר שהרבנות הראשית מינתה ועדה לבדיקת נושא מתן היתר כשרות לעותר וזאת, בעקבות ערר שהגיש העותר למועצת הרבנות הראשית.
בא כוחו של הרב לנדאו הצהיר כי הרב יהיה מוכן לתת לעורר תעודת כשרות בתנאים שיקבעו על ידי הועדה הנ"ל. כעולה מפרטיכל דיון בערר, תינתן אפשרות לרב לנדאו להעלות תנאיו בפני הועדה ותינתן האפשרות לעותר להגיב בפני הועדה. כל זאת אם וכאשר יהיה לעותר מפעל בבני-ברק אשר אין מחלוקת כי נסגר ואינו פעיל שם כיום.
במצב דברים זה, אין לנו אלא לדחות את העתירה לאחר שרשמנו לפנינו את הצהרת ב"כ הרבנות הראשית והרב לנדאו. זכויותיו של העותר שמורות לו לחזור ולעתור אם ההחלטה שתתקבל בסופו של דבר לא תניח את דעתו.
לטענת העותר, נסגר מפעלו משום שנשלל ההיתר על-ידי הרב לנדאו שלא כדין. אנו מניחים - מבלי לנקוט עמדה בעניין זה - כי הטיפול בעתיד בעניין הכשר למפעל של העותר, אם יחזור לפעול בבני ברק, יהיה טיפול ענייני והוגן שיזכהו בהיתר אם מגיע לו היתר לפי החוק.
העתירה נדחית ללא צו להוצאות.
ניתן היום, ז' בטבת תש"ס (16.12.99).
ש ו פ ט ת ש ו פ ט
ת ש ו פ ט ת
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
97076030.
J16