בג"ץ 7610/18 איגוד ערים לטיפול בפסול רמאללה אלבירה בע"מ נ. המנהל האזרחי ל

השופט ע' פוגלמן :

1.

עתירה זו יסודה בדרישת העותר כי יתאפשר לו לבצע את תכנית המתאר המפורטת מס' 58/1592 להקמת אתר סילוק הפסולת "ראמון", "לשירות תושבי המחוזות רמאללה ואלבירה" (להלן: התכנית ), כאשר לטענתו המשיב 1 "הסכים למעשה להקפיא את ביצוע התכנית מבלי שניתנה לעותר שום הזדמנות להביע עמדתו בעניין" (סעיף 25 לעתירה). בתגובתם המקדמית טענו המשיבים כי אין עילה להתערב בהחלטת הדרג המדיני שלא לאפשר את יישום התכנית, כל עוד הכוונה המוצהרת היא כי האתר שיוקם לא ישרת את כלל תושבי האזור, הישראלים והפלסטיניים.

2.

ביום 2.2.2020, בעקבות דיון שהתקיים לפני הרכב, אפשרנו למשיבים 3-1 לשקול את הערותינו בדיון ולהגיש הודעה משלימה. בהודעה המעדכנת מיום 14.1.2021 הודיעו המשיבים 3-1 כי בכוונת המינהל האזרחי לקדם את התכנית הקיימת וכן לקדם תכנית נוספת, במימון המדינה, במסגרתה יוקם מפעל למיון ולמחזור פסולת לכלל

אוכלוסיית האזור, מבלי לגרוע מהשטח המיועד כיום להטמנה ולמתקנים הנדסיים. יצוין בנוסף כי ביום 9.11.2020 הוגשה עתירה נוספת בנושא על ידי המשיבה 4 (בג"ץ 7740/20

ירוק עכשיו נ' מועצת התכנון העליונה ), בגדרה נטען כי אין מקום לממש את התכנית, בין היתר, בשל טעמים סביבתיים. לבקשתה, צורפה העותרת באותה עתירה כמשיבה 4 לעתירה זו. במקביל הוגשה עתירה נוספת, על ידי המועצה האזורית מטה בנימין (בג"ץ 8113/20 מועצה אזורית מטה בנימין נ' שר הבטחון ), שנסובה על הטענה כי אין מקום למימוש התכנית בנסיבות שבהן מוצהר על ידי היוזמת כי היא תשמש את האוכלוסייה הפלסטינית בלבד ולא את ההתיישבות הישראלית באזור. בעתירה זו ניתן צו ארעי האוסר על הקמת אתר הטמנת הפסולת הנדון בעתירה עד למתן החלטה אחרת. בהחלטה מיום 21.12.2020 (השופטת י' וילנר ) הובהר כי הצו הארעי שניתן אוסר אך על הקמת אתר הטמנת הפסולת וממילא אין בו כדי למנוע את קידום ההליכים להוצאת היתר בנייה לאתר. המשיבים 3-1 ציינו בהודעתם המעדכנת כי מן הראוי לאחד את הדיון בשלושת העתירות התלויות ועומדות לפני בית משפט זה בנושא אתר סילוק הפסולת הנדון.

3.

בהחלטתנו מיום 17.1.2021 התבקש העותר להודיע אם נוכח עמדתם העדכנית של המשיבים 3-1 יש מקום לדיון בעתירה במתכונתה הנוכחית. בהודעה מיום 24.1.2021 ציין העותר כי מימוש התכנית שהוגשה עדיין מתעכב, וכי עמדת המשיבים משמעה עיכוב נוסף במימוש של התכנית. לפיכך, ביקש העותר כי יינתן צו על תנאי וכי העתירה תיקבע להמשך דיון.

4.

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים מצאנו כי עתירה זו – במתכונתה הנוכחית – מיצתה עצמה. כפי שכבר הובהר, המשיבים 3-1, שמלכתחילה לא אפשרו את יישום התכנית, הודיעו, לאחר שיקול מחדש, כי יאפשרו את קידום התכנית הקיימת, בצד קידום תכנית נוספת, כמפורט לעיל. בנסיבות אלה, כאשר העמדה אליה מכוונת העתירה אינה עומדת עוד בעינה והתשתית שעמדה בבסיס העתירה השתנתה באופן מהותי, אין מקום לקיים דיון בעתירה במתכונתה זו. למותר לציין כי אין באמור משום נקיטת עמדה בעתירות הנוספות התלויות ועומדות בבית משפט זה, שעליהן עמדנו לעיל.

זכויות כל הצדדים שמורות להם.

העתירה נמחקת אפוא, ללא צו להוצאות.