בג"ץ 7629/02אהרון אוהב ציון נ. מדינת ישראל

1.בפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופטת ד"ר ע' קפלן-הגלר) לדחות בקשה לעיון חוזר בעניין תנאי שחרור, שנקבעו לגבי שני העוררים. העורר אהרון אוהב ציון (להלן - אהרון) שוחרר בתנאי שיפקיד במזומן סך של 1,000,000 ש"ח, ואילו באשר לעורר האחר, בנימין רביזדה (להלן - בנימין), נקבע כי ישוחרר אם יפקיד 10,000,000 ש"ח. שני העוררים טוענים כי לא עלה בידם לקיים את התנאי בעניין הפקדת הסכום וכי על כן יש להקטין את הסכום שעל כל אחד מהם להפקידו או לקבוע ערובה חלופית.

2.לבית המשפט המחוזי בתל אביב הוגש כתב אישום ארוך מאוד נגד העוררים ונגד אחרים. תקצר היריעה מלפרט את האמור בכתב האישום. אף אם היינו מבקשים למנות את העבירות המיוחסות לעוררים, היינו נזקקים לשורות רבות. אומר בקיצור, כי מדובר בעבירות רבות ושונות לפי חוק העונשין, תשל"ז - 1977, לפי חוק איסור הלבנת הון, התש"ס 2000-, ובהתאם לחוקי מס, הן לפי פקודת מס הכנסה והן לפי חוק מס ערך מוסף, תשל"ה - 1975. על מנת לסבר את האוזן ולהבין את ההיקף האדיר של הפרשה מבחינה כספית, אציין כי לגבי אהרון נטען שהוא גנב סכום העולה על 10,000,000 ש"ח מכספי הבנק למסחר בעוד שהטענה ביחס לבנימין מדברת על סכום של 140,000,000 ש"ח. המשיבה אף ביקשה, וקיבלה, סעדים זמניים שונים בהקשר לחילוט נכסיהם של שני העוררים.

3.משהוגש כתב האישום עתרה המשיבה למעצרם של השניים עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי (השופט צ' גורפינקל) לא נעתר לבקשה וקבע, ביום 8.8.02, תנאי שחרור שונים, ביניהם תנאי של הפקדה, בסכום הנזכר, לגבי כל אחד מבין השניים. הצדדים לא השלימו עם ההחלטה וכל אחד הגיש ערר לבית משפט זה. העררים נדחו על ידי חברתי השופטת ד' דורנר ביום 14.8.02. באותה החלטה נקבע, כי הסכומים שיש להפקידם "נועדו, בין השאר, להסיר את החשש מפני הימלטות מן הדין". העוררים לא הפקידו את הסכומים הנדרשים ועתרו לבית המשפט המחוזי בבקשה לעיון חוזר כבר ביום 21.8.02. החלטתו של בית המשפט המחוזי, עליה מלינים העוררים, ניתנה ביום 3.9.02.

4.בערר הנוכחי טוענים העוררים, כי לאור הצווים הזמניים שניתנו בעניין הקפאת רכושם, לא קיים חשש להימלטות מן הדין, כי יש להתחשב בנכסים שהוקפאו וכי אין באפשרותם הכלכלית לעמוד בדרישה לעניין הפקדה במזומן. כל אחד מבין שני העוררים מבקש שיופחת הסכום שעליו להפקידו וכן כל אחד מהם מציע ערובות חלופיות.

5.כפי שנאמר לא אחת, המטרה העומדת מאחורי ערובה מעין זו שהושתה על העוררים, הינה למנוע הימלטות מן הדין (למשל, בש"פ 2137/96 רודמן נ' מדינת ישראל, פ"ד נ (2) 504). בהתחשב בהיקף העצום של כתב האישום שהוגש נגד העוררים, ניתן לומר כי החשש מהימלטות מן הדין הינו ברמה גבוהה. עם זאת, אין לקבוע תנאי שחרור מופרזים, אשר מביאים, למעשה, למעצרו של הנאשם המסוים. נוסחת האיזון מצאה ביטוי בדברים הבאים של השופטת ט' שטרסברג-כהן:

"... בעקרון, ראוי שייקבעו על-ידי בית המשפט תנאי שיחרור שהנאשם יכול לעמוד בהם, אולם אלה לא יבואו על חשבון השגת תכלית המעצר על ידי החלופה. תנאים שקל לעמוד בהם או שכדאי לעמוד בהם, כגון שחרור העורר כנגד פקדון נמוך, יכול ויניעו אותו לוותר על הפיקדון על מנת לזכות בחופש במחיר זול ולהימלט מאימת הדין".

(בש"פ 7560/95 הרוש נ'

מדינת ישראל (לא פורסם), וכן ראו בש"פ 9075/96

טופול נ' מדינת ישראל, פ"ד נ (5) 635).

על רקע זה נבחן את עניינם של שני העוררים.

6.טענתם של שני העוררים, כי יש להתחשב בנכסיהם שהוקפאו על פי החלטה שיפוטית, הועלתה כבר בפני חברתי השופטת דורנר. בהחלטתה מיום 14.8.02 היא קבעה שהדרישה בדבר הפקדה, מחוץ למסגרת הנכסים המוקפאים, הינה סבירה וזו אף דעתי. יש אף לזכור כי חלף זמן קצר ביותר מאז החלטתה של השופטת דורנר ועד הגשתה של הבקשה לעיון חוזר. בתקופה זו נמצאים העוררים במעצר. יתכן שתוך התקופה הקצרה הזו התברר לעוררים, כי אין הם יכולים לעמוד בתנאים. אפשרות אחרת היא שהעוררים עושים חישוב קר, ולפיו שהות קצרה נוספת במעצר הינה "מחיר" שכדאי לשלמו ובלבד שסכום הערובה יופחת.

7.בנימין ביקש להתחשב בערבויות שהפקיד במסגרת תיק פלילי אחר המתנהל נגדו בבית משפט השלום בתל אביב. מדובר שם על אישומים בהעלמת הכנסות בסכום של 70,000,000 ש"ח בשנות המס 1995-1998. עורר זה הפקיד שם ערבות בנקאית בסכום של 200,000 ש"ח, ערבות צד ג' בסכום של 1,000,000 ש"ח וכן הוטל עיקול על נכסי מקרקעין ששוויים, על פי הטענה, הוא 4,000,000 ש"ח. בנוסף לבקשה שאותן ערבויות יחולו אף לגבי התיק הנוכחי, הציע העורר להמציא ערבות בנקאית בסכום של 250,000 ש"ח וכן 3 ערבים שכל אחד מהם יתחייב לגבי סכום של 1,000,000 ש"ח. כמו כן, הציע בנימין להפקיד מניות שלו לגבי קזינו הפועל ברומניה. נראה לי שאין לקבל הצעה זו.

הזמן הקצר שחלף מאז החלטתה של כב' השופטת דורנר אינו מצדיק, בשלב זה, הפחתה של הסכום בנוגע לבנימין, מה גם שההצעה שהועלתה, על מרכיביה השונים, אינה ראויה להתקבל. הערבויות שבתיק האחר באו להבטיח התייצבות באותו תיק. ככל שמדובר בתיק נוסף, הרי הסיכון להימלטות מן הדין גובר. אף אם ניתן להתחשב במידה מסויימת בערובות שניתנו בתיק האחר, אין בהן די אף אם מצרפים להן את הערובות הנוספות שמציע בנימין עתה. איני רואה שום סיבה להתחשב במניות הקזינו. סיכומו של דבר, שבעניינו של בנימין אין מקום לשינוי התנאים בעת הזו.

8.שונים פני הדברים בכל הנוגע לאהרון. עורר זה הציע הצעה, לפיה יפקיד במזומן או באמצעות ערבות בנקאית סך של 500,000 ש"ח וימציא, בנוסף, ערובה בדמות דירתה של אמו. ההצעה המקורית הייתה להטיל עיקול על דירתה של האם, ששווייה, לפי הנטען, הוא 225,000 דולר. כפי שהסברתי בדיון, דעתי היא שהטלת עיקול אינה בבחינת ערובה מספקת, בוודאי לא במקרה זה, ולו בשל כך שקיימת אפשרות שאחרים יטילו עיקולים על הדירה, ואם הדבר יתרחש עלולה המדינה למצוא עצמה בלא בטוחה ממשית. הדרך הראויה היא שאמו של העורר תחתום על ערבות צד ג', ולהבטחת הערבות האמורה תשועבד הדירה למדינה תוך שהאם תוותר על זכויות לפי חוק הגנת הדייר, אם יהיה צורך לממש את הדירה. כמובן, שאין דינה של ערובה זו כדין הפקדה במזומן. על כן, נראה לי כי בצד ערובה זו יש להוסיף ערבויות של צדדים שלישיים נוספים.

9.אשר על כן, עררו של בנימין נדחה, ואילו הערר שהגיש אהרון מתקבל בכפוף למילוי התנאים הבאים:

א.יופקד סכום של 500,000 ש"ח במזומן או באמצעות ערבות בנקאית.

ב.אמו של אהרון תחתום על ערבות צד ג' בסכום של 750,000 ש"ח.

ג.האם תשעבד את דירתה לטובת המדינה ותחתום על ויתור, כנזכר לעיל.

ד.יומצאו שני ערבים שערבותו של כל אחד מהם תהא בסכום של 100,000 ש"ח.

רשם בית המשפט המחוזי בתל אביב יקבע אם אכן מולאו התנאים הנזכרים, ומשכך יוחלט ישוחרר אהרון מן המעצר. התנאים בעניין הפקדת הדרכון והוצאת צו עיכוב יציאה, כפי שקבע בית המשפט המחוזי, יעמדו בעינם.