בג"ץ 7631/16 נאדר סליבה נ. בית הדין הכנסייתי של העדה יוונית קתולית

השופט ע' פוגלמן :

1.

כעולה מן העתירה והתגובה לה, העותר והמשיבה 2 (להלן: המשיבה ) נישאו זה לזו בשנת 2008, ולאחר כחודשיים נפרדו. בשנת 2008 הגישה המשיבה תביעה לביטול הנישואין לבית דין כנסייתי של העדה הלטינית בירושלים, אולם בהמשך זו נמחקה. בהמשך הגיש העותר תביעה לגירושין בבית דין כנסייתי יווני-קתולי בחיפה (להלן: בית הדין הכנסייתי ). המשיבה עתרה לבית משפט זה בטענה שבית הדין הכנסייתי חסר סמכות לדון בהליכי הגירושין. בסופו של יום ניתן תוקף של פסק דין להסכמות הצדדים שלפיהן העותר יפנה לבית המשפט לענייני משפחה, ובמקביל לכך ימחק את ההליך שבו נקט בבית הדין הכנסייתי (בג"ץ 400/13 בטיח'ה נ' בית הדין הכנסייתי של העדה הרומית קתולית בחיפה (15.1.2014) (להלן: בג"ץ 400/13 )).

2.

העותר טוען כי בהתאם להוראות בית משפט זה הוא פנה בתביעה להתרת נישואין לבית המשפט לענייני משפחה, אשר קבע כי על העותר לשוב לבית הדין הכנסייתי להמשך הדיון בתביעת הגירושין משום שהוא בעל הסמכות לכך (תה"ן (משפחה י-ם) 43786-01-14 (8.2.2015)).

לטענת העותר, המשיבה נעדרה מדיונים שנקבעו בבית הדין הכנסייתי ובית הדין הכנסייתי הורה לעותר להגיש סיכומיו על מנת שיינתן פסק דין סופי בהליך בהיעדר המשיבה. אולם בהמשך לכך הגישה המשיבה הודעה לבית הדין הכנסייתי שבה ביקשה לזמן עדים מטעמה, ובית הדין הכנסייתי הורה על קביעת דיון נוסף בהליך לשם המשכו. העותר טוען כי ביקש מבית הדין הכנסייתי לקבל את פרוטוקולי הדיון בהליך "שכן הינם ניתנים כמקשה אחת בסיום ההתדיינות לשם הכנת הסיכומים", אולם סורב משחודש ההליך. לטענת העותר, בית הדין הכנסייתי חרג מסמכותו בכך שהורה על המשך ניהול ההליך, חלף החלטתו הקודמת שלפיה העותר יגיש סיכומיו; כי בעשותו כן, חרג בית הדין הכנסייתי מהוראות הדין הדתי; וכי בכך נפגעו "כללי הצדק הטבעי". לטענת העותר, היה על בית הדין הכנסייתי להכריז על המשיבה כנעדרת וליתן פסק דין סופי בהליך. עוד נטען בעתירה כי היה על בית הדין הכנסייתי להעביר לעותר פרוטוקולים מהדיונים שהתקיימו בהליך לצורך הכנת סיכומיו, כפי שביקש. בצד העתירה הגיש העותר בקשה לצו ביניים שלפיו לא יתקיים דיון נוסף בהליך המתנהל בבית הדין הכנסייתי עד להכרעה בעתירה דנן.

3.

לטענת המשיבה, אין הצדקה להתערבותו של בית משפט זה, המצומצמת למקרים של חריגה מסמכות או פגיעה בכללי הצדק הטבעי – אשר אינם מעניינו של המקרה דנן. המשיבה טוענת כי דין העתירה להידחות על הסף גם מן הטעם שהעותר לא מחק את התביעה שהגיש לבית הדין הכנסייתי אלא אך הגיש תביעה לבית המשפט לענייני משפחה ובהמשך חידש את ההליכים בבית הדין הכנסייתי – וזאת בניגוד לפסיקתו של בית משפט זה בבג"ץ 400/13. עוד טוענת המשיבה כי לא נתקבלו אצלה הזימונים לדיונים בבית הדין הכנסייתי שמהם נעדרה; וכי רק לאחר ששלחה הודעה לבית הדין הכנסייתי שבה התבקש כי יועברו אליה החלטות למספר הפקס שציינה, התברר לה את שהתרחש במסגרת ההליך. בשלב זה היא ביקשה לאפשר לה לחקור את עדי העותר שלא נחקרו בחקירה נגדית. המשיבה מוסיפה כי יש להשלים את ניהול ההליך בטרם סיומו לרבות חקירת עדי העותר והבאת ראיות מטעמה, וכי "כללי הצדק הטבעי" אף תומכים בכך.

4.

לאחר שעיינתי בעתירה ובתגובה לה הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף. הלכה היא כי בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בתי הדין הדתיים, והתערבותו שמורה למקרים חריגים של חריגה מסמכות, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, סטייה מהוראות חוק המכוונות לבית דין דתי או כאשר נדרש סעד מן הצדק שאינו בסמכותו של בית הדין הדתי (ראו למשל בג"ץ 5203/16 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים , פסקה 7 (16.8.2016); בג"ץ 6823/12 פלונית נ' בית הדין הכנסייתי לערעורים של הפטריארכיה היוונית אורתודוקסית בירושלים , פסקה 5 (14.11.2012); בג"ץ 6940/07 דווירי נ' בית הדין הכנסייתי לערעורים , פסקה 4 (4.11.2007)). המקרה שלפנינו אינו נמנה עם המקרים החריגים המצדיקים את התערבותו של בית משפט זה, ובמיוחד נוכח כך שההליכים בפני המשיב 1 טרם מוצו והם עודם תלויים ועומדים (בג"ץ 1845/10 פלונית נ' ביה"ד הכנסייתי לערעורים של הפטריארכיה , פסקה 4 (15.3.2010)) . טענות העותר מכוונות בעיקרן לחריגה נטענת מהוראות הדין הדתי, ברם כלל הוא שטעות ביישום הדין הדתי בידי בית הדין, ככל שהיא קיימת, אינה מצדיקה את התערבותו של בית משפט זה (בג"ץ 6890/12 פלוני נ' בית הדין השרעי לערעורים בירושלים , פסקה 4 (26.11.2012); בג"ץ 2735/07

פלונית נ' בית הדין הכנסיתי לערעורים של הפטריארכיה האורתודוכסית בירושלים , פסקה 3 (5.4.2007)). באשר לטענת העותר כי היה על בית הדין הכנסייתי למסור לו את פרוטוקולי הדיון, כעולה מהעתירה העותר זקוק לפרוטוקולים אשר "ניתנים כמקשה אחת בסיום ההתדיינות" לשם הכנת סיכומיו. משההליך בבית הדין הכנסייתי עודו מתנהל, איני רואה צורך להכריע בטענה זו בעת הנוכחית.

העתירה נדחית אפוא על הסף. מאליה נדחית גם הבקשה לצו ביניים. העותר יישא בהוצאות המשיבה 2 בסך 3,000 ש"ח.