בג"ץ 7633/16 ש.א.א. רשת מכללות בע"מ נ. המועצה הארצית לתכנון ולבניה

השופט נ' הנדל:

1.

מונחות לפנינו מספר בקשות הסובבות סביב פסק הדין שניתן בעתירה ביום 8.5.2018 (להלן: פסק הדין ), ובו נקבע כי –

"מהודעות העדכון שהגישו משיבים 1-3 בעקבות הדיון בעתירה שבכותרת עולה כי הם פועלים כעת באופן ממשי לקידום אישור תכנית מפורטת לאזור הנופש המטרופוליני שבמוקד העתירה הנוכחית. נוכח התפתחויות אלה, ועל רקע הסכמת העותרים למתווה שהוצע במסגרת עע"ם 1028/16 – לו ניתן, במקביל, תוקף של פסק דין – העתירה במתכונתה הנוכחית מיצתה את עצמה, ודינה להימחק.

העתירה נמחקת. אין צו להוצאות".

את הבקשה הראשונה, "לצו בזיון בית המשפט", הגיש יהושע לובינסקי – משיב 5 בעע"ם 1028/16, שהדיון בו התקיים "בצוותא חדא" עם העתירה שבכותרת (להלן, בהתאמה: בקשת הביזיון ו- לובינסקי ). לדבריו, משיבים 1-3 לעתירה הנוכחית (להלן: המדינה ) חטאו ב"הפרה מהותית של מתווה מוסכם [...] שקיבל תוקף של פסק דין", ולא קידמו את התוכנית המפורטת שהתחייבו לקדם. לובינסקי מציין כי עתירה נפרדת שבה ביקש להורות על קיום פסק הדין נדחתה, תוך שבית משפט זה מבהיר כי אינו מביע עמדה ביחס "לטענות המדינה בעניין טעות סופר" שנפלה, כביכול, בפסק הדין, "וזהו עניין להרכב שדן בתיק האמור לענות בו, אם תוגש בקשה מתאימה" (בג"ץ 876/20 לובינסקי נ' המועצה הארצית לתכנון ולבניה (11.11.2020); להלן: עתירת לובינסקי ). מכאן בקשת הביזיון, בה שב לובינסקי וטוען כי המדינה הפרה הוראה "פשוטה וברורה" בדבר הכנת תוכנית מפורטת – ודוחה את הטענה שהעלתה בעתירתו, כי מדובר בשגגה שנפלה בפסק הדין בהליך דנן. בד בבד, מבקש לובינסקי לצרף לבקשת הביזיון ראיה בדמות התכתבות בין המדינה לעותרת 1 בנוגע לטענת ה"טעות".

2.

בהמשך, הגישה המדינה בקשה מטעמה (להלן: בקשת המדינה ). לדבריה, בעקבות עתירת לובינסקי התחוור שבפסק הדין דנן נפלה "שגגה מסוימת" – שכן בהודעותיה בהליך דנן לא דובר על קידום "תכנית מפורטת" לאזור הרלוונטי, כפי שנאמר בפסק הדין, אלא על קידום תוכנית מתאר מחוזית חלקית. היא מבקשת, אפוא, לתקן בהתאם את פסק הדין, לפי סעיף 81(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, בכפוף להסכמת יתר הצדדים. לחלופין, "מוגשת הודעה זו למען הסדר הטוב בלבד, בהמשך להערת בית המשפט הנכבד בפסק הדין" בעתירת לובינסקי. בשולי הבקשה, השיבה המדינה לבקשת הביזיון, וטענה כי דינה להידחות משום שהיא מבוססת על הטענות שהועלו, ונדחו, בעתירת לובינסקי (ובבקשה לתיקון פסק הדין באותו הליך, שנדחתה ביום 22.11.2020); משום שפקודת ביזיון בית משפט אינה רלוונטית במקרה שבו העתירה נמחקה, ופסק הדין לא הכיל כל הוראה אופרטיבית – ועל אחת כמה וכמה כאשר המבקש כלל לא היה צד להליך; ומשום שהודעות המדינה התייחסו, לשיטתה, לקידום תוכנית מתאר אזורית חלקית, להבדיל מתוכנית מפורטת.

יצוין כי לובינסקי, שכאמור איננו צד לעתירה שבכותרת, הגיש מצידו בקשה "למחיקה על הסף" של בקשת המדינה, בנימוק שהיא הוגשה זמן רב לאחר מתן פסק הדין, ללא הסכמת יתר הצדדים להליך.

3.

דין כלל הבקשות להידחות. אשר לבקשת הביזיון –

"הנחת המוצא היא כי 'אי-עמידה בהצהרות שעל יסודן נמחקה עתירה אינה מקימה (ואוסיף, ככלל ) עילה בהליך ביזיון' (בג"ץ 3114/06 פרלמן נ' עיריית פתח תקווה , פסקה ד (11.9.2012); ההדגשה במקור. ראו גם בג"ץ 8673/10 בראון נ' חברת החשמל לישראל בע"מ , פסקה י (18.2.2013), וע"א 3762/17 אלראזק נ' רשות מקרקעי ישראל (5.11.2019))" (בג"ץ 2289/19 ת"ת "עץ החיים" ביתר עלית נ' נשיא בית הדין הרבני הגדול , פסקה 2 (10.12.2020)).

לפיכך – ולאור ההכרעה בעתירת לובינסקי, שהתבססה על טענה דומה להפרת פסק הדין – הבקשה נדחית.

4.

בה בעת, יש לדחות גם את בקשת התיקון של המדינה. נוכח עיתוי הגשתה, התיקון מותנה "בהסכמת בעלי הדין" (סעיף 81(ב) לחוק בתי המשפט) – ודי, אפוא, בהתנגדות העותרים לתיקון כדי למנוע אותו. יצוין כי בתשובתם לבקשה טענו העותרים כי פסק הדין מבוסס על הודעת משיבים 1-3 מיום 18.1.2018, ולא נפלה בו כל טעות. הם מדגישים כי מחיקת העתירה – כמו גם ההכרעה בעע"ם 1028/16 – נשענו על המצג בהודעה זו, וטוענים כי התיקון המבוקש כעת, למעלה משנתיים ימים לאחר מתן פסק הדין, כמוהו כניסיון פסול של המדינה "לחזור בה בדיעבד מהצהרותיה".

5.

אשר לבקשה החלופית למסירת "הודעת הבהרה", אומר רק כי עיון מחודש בהודעות שקדמו למתן פסק הדין מלמדות כי התמונה בעניין רחוקה מלהיות "בהירה". בהודעת משיבים 1-3 מיום 18.1.2018 נאמר כדלקמן –

"1. בהתאם להחלטת בית המשפט הנכבד מיום 19.12.17, על המשיבות 1-3 [...] להגיש הודעה מעדכנת [...] אשר במסגרתה יציגו המשיבות את המתווה המוצע מטעמן לשם קידום אישור תכנית מפורטת באזור הנופש המטרופוליני (להלן: אנ"מ) מדרום לראשון לציון.

2.המשיבות יבקשו לעדכן כי לפי הנמסר מהוועדה המחוזית, ביום 3.1.18 התקיימה ישיבה [...] בעקבות ישיבה זו, החלופה המועדפת היא קידום התוכנית כתמ"מ חלקי על ידי הוועדה המחוזית. לשם כך, מקודמת בימים אלו עבודת מטה [...]".

קשה שלא להתרשם כי "התוכנית" שאותה הוחלט לקדם "כתמ"מ חלקי", היא התוכנית היחידה שהוזכרה מוקדם יותר בהודעה – קרי, "תכנית מפורטת באזור הנופש המטרופוליני". אכן, כפי שציינו העותרים, וכפי שעולה גם מפסק הדין בעתירת לובינסקי, תוכנית מתאר מחוזית חלקית עשויה לכלול הוראות מפורטות, כך שלא מדובר במונחים המוציאים זה את זה. בנסיבות אלה, ומבלי להביע עמדה לגבי הליכים אחרים המתנהלים, או עשויים להתנהל בעניין, נדחית גם "הודעת ההבהרה". ודוקו, גם אם ניתן היה להסיק מן הנספח שצורף להודעת המדינה מיום 22.2.2018 ("פנייה תחרותית לקבלת הצעות להכנת תכנית מתאר מחוזית חלקית לאזור נופש מטרופוליני – אנ"מ האירוס") כי מדובר בתוכנית המסתפקת בקביעת עקרונות תכנון, הרי שלא ניתן לכך ביטוי בהודעה עצמה.

6.

אשר על כן, הבקשות נדחות. משיבות 1-3 ישאו בהוצאות העותרים בסך 1,500 ₪.

אין צו להוצאות בבקשת הביזיון ובבקשה הנלווית לצירוף ראיה, שלגביהן לא התבקשה תשובה.