בג"ץ 76657-01-25 בג"ץ 76657-01-25

1.בפניי שתי בקשות למתן פרטים נוספים שהגישו העותרים, האחת ביום 30.4.2026 (להלן: הבקשה הראשונה) והשנייה ביום 26.7.2026 (להלן: הבקשה השנייה). רקע הדברים וטענות הצדדים 2. ברקע הדברים, עתירה המלינה על הפליה בין נכי צה"ל הסובלים מפגימות גופניות לבין נכי צה"ל המתמודדים עם פוסט-טראומה. תקנות הנכים (כללים לקביעת דרגת נכות מיוחדת), התשכ"ו-1965 (להלן: תקנות הנכות המיוחדת), מונות רשימה סגורה של נכויות גופניות קשות במיוחד, ומי שנכותו נמנית עמן זכאי לרובד נוסף של זכויות והטבות מעבר לזכויות הנתונות לכלל נכי צה"ל. פוסט-טראומה אינה נמנית עם הרשימה. העתירה מלינה גם על כך ששר הביטחון טרם קבע את ההוראות להפעלתן של ועדות החריגים לדיור, לניידות ולזכאויות נוספות, שנקבעו בחוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 [נוסח משולב]. 3. ביום 17.11.2025 הוציא בית משפט זה (כב' השופטים ד' ברק-ארז, ד' מינץ ו-י' כשר) צו על-תנאי המורה למשיבים 3-1 (להלן: המשיבים) ליתן טעם מדוע לא ייכללו בתקנות הנכות המיוחדת "נכים פוסט-טראומטיים במצבי חומרה מובהקים, בהתאם להגדרות מתאימות שייקבעו", ומדוע לא ישלימו את קביעת ההוראות בעניין הוועדות. ביום 29.3.2026 הגישו המשיבים תצהיר תשובה, במסגרתו עדכנו כי הוקם צוות מומחים רפואי שנתבקש לבחון אם יש הצדקה לכלול בתקנות הנכות המיוחדת מתמודדי פוסט-טראומה במצבי חומרה מובהקים (להלן: צוות המומחים). 4. ביום 31.3.2026 פנו העותרים למשיבים במכתב דרישה לפרטים נוספים לפי תקנה 11 לתקנות סדר הדין בבית המשפט הגבוה לצדק, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין בבג"ץ). המשיבים השיבו ביום 20.4.2026 מענה חלקי, ובמסגרתו סירבו למסור נתונים על נכי צה"ל המתמודדים עם פוסט-טראומה שהוכרו כ"נצרכים", בטענה שהמידע חורג מגדר המחלוקת כפי שתחם אותה הצו על-תנאי. על רקע זה הוגשה ביום 30.4.2026 הבקשה הראשונה. המשיבים הגיבו לה ביום 20.5.2026, והעותרים השיבו לתגובה ביום 2.7.2026. בינתיים השלים צוות המומחים את עבודתו: ביום 10.6.2026 נמסר לעותרים כי מסקנותיו הועברו לאגף השיקום, אך פניותיהם לקבל העתק מהן לא נענו, וביום 12.7.2026 הודיעו המשיבים כי המסקנות יועברו רק יחד עם הודעת העדכון שתוגש לקראת הדיון. בעקבות דרישה נוספת מיום 13.7.2026, שלא נענתה, הוגשה ביום 26.7.2026 הבקשה השנייה. ביום 13.8.2026 הגישו המשיבים הודעה מעדכנת ותגובה לבקשה השנייה, ולה צורפה חוות דעתו של צוות המומחים מיום 8.6.2026 במלואה. 5. בבקשה הראשונה עתרו העותרים להשלמת המענה בארבעה נושאים: נתונים על אודות היקף הנכים המתמודדים עם פוסט-טראומה בדרגת נכות של 50% ומעלה שהוכרו כ"נצרכים" (סיוע לדיור, בקשות לוועדות ומימוש תקציב), ולחלופין הבהרה מהי לשיטת המשיבים ההגדרה של "נכים פוסט-טראומטיים במצבי חומרה מובהקים" ומסירת הנתונים לגבי קבוצה זו; תקציב אגף השיקום וההקצאה לנכים המתמודדים עם פוסט-טראומה; סכומי הסיוע שאישרו ועדות הדיור; והסכמים עם ארגון נכי צה"ל. המשיבים השיבו לבקשה זו וצירפו לה חלק מן החומרים שהתבקשו. בתשובתם לכך הודיעו העותרים כי שלושת הנושאים האחרונים התייתרו, משנמסר לגביהם מידע בתגובת המשיבים, אך עמדו על קבלת המידע מושא הנושא הראשון. לטענתם, "נצרכים" הם נכים המתמודדים עם פוסט-טראומה בדרגת נכות של 50% לפחות שנקבע כי אינם מסוגלים להשתכר ואין סיכוי לשקמם, ולכן הם לכל הפחות חלק מ"מצבי החומרה המובהקים" מושא הצו-על-תנאי; המשיבים נמנעו מלהגדיר קבוצה זו בעצמם, ואינם יכולים להיבנות ממחדלם; וסירובם מניח את המבוקש, שכן השאלה מיהם הנכים במצבי חומרה מובהקים היא סוגיה העומדות במחלוקת בעתירה. בבקשה השנייה עתרו העותרים להורות למשיבים להעביר להם העתק ממסקנות צוות המומחים, שנזכרו בתצהיר התשובה, והביעו חשש שמא ייערכו בהן שינויים לאחר שניתנו. 6. המשיבים מתנגדים למסירת נתונים על היקף הנכים המתמודדים עם פוסט טראומה המוגדרים כנצרכים. לטענתם, הצו על-תנאי תחם את העתירה לשאלת הכללתם של נכים המתמודדים עם פוסט-טראומה "במצבי חומרה מובהקים" בתקנות הנכות המיוחדת; המונח "נצרך" עניינו באובדן כושר השתכרות, וכושר העבודה אינו קריטריון בתקנות אלה, שעניינן מצבים רפואיים מסוימים; ולכן הנתונים חורגים מגדר המחלוקת ואינם נדרשים להליך. אשר להגדרת הקבוצה טענו המשיבים כי אין מדובר במונח סטטוטורי אלא בשאלה מקצועית, שנבחנה בידי צוות המומחים. על יתר הנושאים השיבו המשיבים לגופם. כאמור, לתגובתם מיום 13.8.2026 צירפו המשיבים את חוות דעת צוות המומחים מיום 8.6.2026, ולעמדת המשיבים בכך התייתרה הבקשה השנייה. דיון והכרעה 7. הדיון בבית המשפט הגבוה לצדק שונה מן הדיון בתביעה אזרחית. התשתית העובדתית מונחת בתצהירים, ובדרך כלל אין בו גילוי מסמכים, שאלונים או חקירות של המצהירים. הכלי המרכזי שתקנות סדר הדין בבג"ץ מעמידות לבעל דין המבקש להשלים את התמונה העובדתית העולה מכתבי הטענות של יריבו הוא הדרישה לפרטים נוספים, וזהו פתח מוגבל, שנועד לשמור על אופיו של ההליך כהליך מהיר ויעיל (ראו, דפנה ברק-ארז משפט מינהלי: משפט מינהלי דיוני כרך ד 449-447 (2017) (להלן: ברק-ארז)). לפי תקנה 11 לתקנות סדר הדין בבג"ץ, משניתן צו על-תנאי רשאי כל בעל דין לדרוש מיריבו "פרטים נוספים ומפורטים יותר לנימוקים, שבעובדה או שבחוק", שפורשו בעתירה או בתצהיר התשובה. לא נענתה הדרישה להנחת דעתו, רשאי הוא לבקש מבית המשפט או מהרשם לצוות על מתן הפרטים (תקנה 12 לתקנות סדר הדין בבג"ץ; וראו, בג"ץ 5440/22 נוקדים (אל-דוד) כפר שיתופי בע"מ נ' ראש המינהל האזרחי באיו"ש, פיסקה 7 (15.9.2025); בג"ץ 69557-12-25 ועד עובדי גלי צה"ל נ' ממשלת ישראל, פיסקה 9 (13.5.2026)). 8. בבסיס המכשיר הדיוני של הפרטים הנוספים ניצבות שתי תכליות מרכזיות: לצמצם את המחלוקת באמצעות הגדרה מדויקת של טענה כללית או סתמית, ולהבהיר את עמדתו של בעל דין כדי שיריבו יוכל להיערך ולהציג את עמדתו שלו (ראו, בג"ץ 4640/19 התנועה הרפורמית – יהדות מתקדמת בישראל נ' שר החינוך, פיסקה 5 (21.10.2020); בג"ץ 8987/22 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' הכנסת, פיסקה 5 (7.6.2024) (להלן: עניין התנועה למען איכות השלטון); בג"ץ 7132/23 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' השר לביטחון לאומי, פיסקה 4 (1.9.2025) (להלן: עניין האגודה לזכויות האזרח)). כפי שצוין בהקשר זה בפסיקה: "זהו למעשה מבחן כפול המבוסס הן על בחינת הרלבנטיות של הפרטים הנדרשים ליריעת המחלוקת כפי שהיא עולה מטיעוני הצדדים, והן על מהותיות הפרטים במובן זה שנדרש להראות כי המדובר בפרטים שיש בהם ממש ושיש בהם כדי לקדם את הדיון וההכרעה בעתירה" (בג"ץ 9733/03 המוקד להגנת הפרט מיסודה של ד"ר לוטה זלצברגר נ' מדינת ישראל, פיסקה 5 (14.11.2004)). ודוקו: הפרטים הנוספים אינם שאלון ואינם תחליף לחקירה נגדית, והם לא נועדו לבירור האמת אלא להתחקות אחר נימוקיו של היריב (ראו, עניין האגודה לזכויות האזרח, בפיסקה 4). 9. במילים אחרות, מטרתם של הפרטים הנוספים לתחום את המחלוקת ולייעל את הדיון, ולא לאפשר למבקש "להכות את הצד שכנגד ולהוציא ממנו את שיכול היה לקבל, אילו יכול היה לחקור אותו חקירה נגדית" (בשג"ץ 58/86 מורגנשטרן נ' מורגנשטרן, פ"ד מ(2) 246, 249 (1986); וראו, ברק-ארז, בעמ' 448). לפיכך אין במכשיר הדיוני של פרטים נוספים משום תחליף להליכים המקדמיים הנהוגים במשפט האזרחי, ואף לא להליכים אחרים שבהם ניתן לקבל מידע מן הרשות, דוגמת בקשה לפי חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 (ראו, בג"ץ 1202/19 עמותת ש.ע.ל – שלום עכשיו לישראל מפעלים חינוכיים נ' שר הפנים, פיסקה 6 (27.7.2020); עניין התנועה למען איכות השלטון, בפיסקה 8). 10. כאמור, במקרה דנא חלק ניכר משתי הבקשות התייתר. שלושת הנושאים האחרונים שבבקשה הראשונה נענו בתגובת המשיבים. מסקנות צוות המומחים, שהן מושא הבקשה השנייה, צורפו במלואן להודעת המשיבים מיום 13.8.2026, הנתמכת בתצהיר, והעותרים קיבלו אותן כחודשיים לפני הדיון. החשש שהעלו העותרים לשינוי המסקנות אינו עניין להליך של פרטים נוספים, ואם יבקשו לטעון דבר בעניין זה, פתוחה בפניהם הדרך לעשות כן בפני ההרכב. באשר לנושאים אלה אין אפוא צורך בהכרעה. 11. נותר אפוא להכריע בנוגע לנושא הראשון שבבקשה הראשונה, קרי בקשת העותרים לקבלת הנתונים על נכים המתמודדים עם פוסט-טראומה המוגדרים כנצרכים. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין הבקשה להידחות בסוגיה זו. ראשית, הנתונים אינם נדרשים להבהרת עמדת המשיבים. עמדתם מפורטת ומבוררת: תקנות הנכות המיוחדת עניינן מצבים רפואיים מסוימים, אובדן כושר ההשתכרות אינו קריטריון בהן, ולכן אין בעיניהם קשר בין ההכרה כ"נצרך" לבין הסוגיה מושא הצו על-תנאי. אפשר לחלוק על עמדה זו, ואיני מביע עמדה בסוגיה, אך אין המדובר בטענה כללית או סתמית הטעונה פירוט באופן המצדיק מתן צו לפרטים נוספים. שנית, מטרת הדרישה היא לבסס את טענת העותרים כי נכים המתמודדים עם פוסט טראומה ואשר מוגדרים כנצרכים נמנים עם "מצבי החומרה המובהקים" מושא הצו-על-תנאי. על טענה זו חולקים המשיבים. הכרעה במחלוקת זו דינה להתברר בפניי ההרכב שידון בעתירה לגופה. מכשיר הפרטים הנוספים אינו נועד להוכחת טענות המבקש, והיעתרות לבקשה תחייב למעשה הכרעה מקדמית בשאלה שבמחלוקת האמורה בין הצדדים, ולכך אין מקום. 12. מטעמים אלה, הבקשה הראשונה נדחית ככל שהיא נוגעת לדרישה הראשונה שבה; ביתר חלקיה, הבקשה התייתרה. הבקשה השנייה התייתרה כאמור אף היא. 13. יובהר כי החלטה זו נוגעת לשלב הדיוני הנוכחי, על רקע תצהיר התשובה והצו על-תנאי, ואין בה כדי להביע עמדה לגופה של העתירה או באשר להמשך ניהולה, הנתון לשיקול דעת ההרכב. 14. בנסיבות העניין, ובשים לב לכך שחלק מן המידע מושא הבקשה הראשונה נמסר רק לאחר הגשתה, ובהתחשב בכך שלא הוברר מתשובת המשיבים לבקשה השנייה מדוע מסקנות חוות-הדעת לא נמסרו לעותרים כבר עם קבלת הדרישה בעניין זה (באופן אשר חייב את העותרים בהגשת הבקשה השנייה), מצאתי לחייב את המשיבים 3-1 בהוצאות העותרים בסך 2,500 ש"ח בגין שתי הבקשות.