בג"ץ 7672/16 גוזור אלקרמה נ. מועצה מקומית דלית אל כרמל

השופט ע' פוגלמן :

1.

בעתירה שלפנינו מבקשים העותרים – עמותת גוזור אלקרמה וארגון מיזאן לזכויות האדם בע"מ (להלן: העותרים ) – כי יוצא צו על תנאי המורה למשיבה, המועצה המקומית דאלית אל כרמל (להלן: המועצה ) , לנמק מדוע לא תנקוט בפעולות הנדרשות להקצאת קרקע בתחום שיפוטה, לצורך הקמת מסגד שישמש את תושביה המוסלמים.

2.

בתגובתה המקדמית טוענת המועצה כי דין העתירה להידחות על הסף משום שלעותרים קיים סעד חלופי, נוכח שיהוי בהגשת העתירה וכן מכיוון שהעותרים לא מיצו את ההליכים מול המועצה. לגופם של דברים, טוענת המועצה כי היא אינה מפלה בין תושביה בנושא הקצאת שטחים לתפילה וכי בנסיבות העניין אין מקום לחייבה בהקצאת קרקע לבניית מסגד.

3.

בהחלטה מיום 2.2.2017 קבעתי כי העותרים רשאים להשיב לטענה בדבר קיומו של סעד חלופי. ביום 1.3.2017 הגישו העותרים תשובה כאמור, ובה טענו כי העתירה עוסקת בהחלטה הטעונה אישור שר הפנים, בהסתמך על סעיפים 190א(א) ו-(ב) לצו המועצות המקומיות, התשי"א-1950 (להלן: צו המועצות המקומיות ) , ומשכך בית המשפט לעניינים מינהליים אינו מוסמך לדון בעתירה.

4.

לאחר שבחנתי את העתירה ואת התגובה המקדמית לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות על הסף, שכן בנסיבות העניין עומד לרשות העותרים סעד חלופי בדמות פנייה לבית המשפט לעניינים מינהליים. בהתאם להוראת סעיף 5(1) לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000 (להלן: החוק ) , בית המשפט לעניינים מינהליים מוסמך לדון בעתירה נגד החלטה של רשות (לרבות מחדל), בין היתר בהחלטה של רשות מקומית, אלא אם האחרונה טעונה אישורו של שר הפנים ועניינה העיקרי הוא החלטתו (פרט 8(א) לתוספת הראשונה לחוק). סעיף 190א לצו המועצות המקומיות אינו גורע מן האפשרות לבקש סעד כאמור, שכן אין לפנינו עתירה שעניינה העיקרי הוא החלטת שר הפנים, כי אם עתירה המכוונת להמנעות המועצה מקבלת החלטה בנושא הקצאת קרקע לבניין שישמש כמקום תפילה. ממילא, הסייג שבפרט 8(א) סיפא לתוספת לחוק אינו חל, ועומד לעותרים סעד חלופי. מטעם זה דין העתירה להדחות על הסף, מבלי שאני נדרש בשלב זה לגופן של טענות הצדדים לעתירה.

העתירה נדחית אפוא. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.