בג"ץ 7673/98 אווה אלקיים נ. היועץ המשפטי לממשלה

השופטת ט' שטרסברג-כהן :

העותרות מבקשות לאפשר להן להיות מיוצגות ו/או מלוות משפטית על ידי פרקליטים מטעמן בהליכים משפטיים שאינן צד להם.

מדובר בשני משפטים נפרדים התלויים ועומדים נגד שני נאשמים שאין קשר ביניהם. במקרה האחד הוגש כתב אישום נגד מעבידה של העותרת 1 בו הואשם בעשיית מעשה מגונה בה ובמקרה השני הואשם בעלה של עותרת 2 בכתב אישום - שלדבריה אינה יודעת מה כתוב בו - לבד מכך שמדובר בתקיפתה ובתקיפת בנה על ידי הבעל-האב. שתי העותרות מלינות על כי אינן יכולות ליטול חלק במשפטים הנ"ל ואינן יכולות להיות מלוות בעורכי דין.

בא כוחן של העותרות מסכם טיעוניו בעתירה באומרו: "הזכות לייצוג משפטי הולם הוכרה כבר בתחיקה ובפסיקה כזכות יסוד אלא שעד כה יועדה לנאשם בלבד, כשהמדובר בהליך פלילי. בית המשפט הנכבד מתבקש בזה להכיר בזכות זאת גם לגבי הקרבן לעבירה כאשר בית המשפט הנכבד נדרש לסוגיה זאת תוך מתן היבט לקשיים הנפשיים והפסיכולוגיים שעוברים המתלוננים ועל ההגנה המשפטית לה הם נזקקים תוך כדי ההליך הפלילי".

אכן הזכות לייצוג הולם של נאשם היא זכות יסוד, אלא שמכאן ועד למתן זכות ייצוג לקרבן העבירה במשפטו של מי שמואשם בביצועה, רחוקה הדרך. גם אילו היה רצוי לעשות כן, לא על בית המשפט המלאכה לעשותה.

השיטה המשפטית הנוהגת בארצנו כמו בארצות נאורות רבות אחרות, אינה מאפשרת לקרבן העבירה להיות צד להליך המתנהל נגד הנאשם בביצועה. מעמדו במשפט הוא מעמד של עד תביעה ותפקידו בהקשר זה הוא בעל חשיבות עליונה, שכן, עדותו מסייעת לבית המשפט לרדת לחקר האמת, להרשיע את העבריינים שמערכת הראיות נגדם מוכיחה את אשמתם ולהענישם כדין. כמו כן, רשאי בית המשפט לשמוע את עדותו של קרבן העבירה לפני גזירת הדין לפי סעיף 187(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב1982- תיקון מ7.4.98- רשאי בית משפט שהרשיע נאשם בעבירת מין להגיש לו תסקיר על מצבו של הנפגע בעבירה ועל הנזק שנגרם לו כתוצאה מן העבירה ובלבד שתינתן הסכמת הנפגע לעריכתו, ולפי סעיף 77 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984- מוסמך בית המשפט שהרשיע את הנאשם לדון בתביעתו האזרחית של הקרבן.

התביעה היא זו המייצגת את החברה ואת הקרבן ושוקדת על כך שעבריינים יתנו את הדין על מעשיהם. משפטים מתנהלים בדרך כלל בדלתיים פתוחות. אין מניעה להמצאותו של קהל באולם המשפט לרבות עורכי דין בלא שינתן להם מעמד במשפט עצמו.

על פי הדין הקיים, אין העתירה מעמידה עילה ומטעם זה, דינה להידחות על הסף. לפיכך, לא נידרש גם לשאלה אם הדרך בה נקטו האחרות כדי להביא את ענינן לפני בית המשפט - היא הדרך הנאותה.

העתירה נדחית.