בג"ץ 7683/02 ויקטור זרגריאן נ. מדינת ישראל

1.ביום 5.10.98 נהג המבקש במכונית בכביש החוף, מכיוון דרום לצפון. השעה הייתה 01:30 לפנות בוקר. במכונית היו שלושה אנשים נוספים. המבקש נהג במהירות של 126 קמ"ש, בעוד שהמהירות המירבית המותרת הייתה 90 קמ"ש. בצד הכביש עמדה ניידת משטרה. השוטר אריאל מורי (להלן: המנוח) מדד את מהירותה של המכונית בה נהג המבקש. המנוח פסע לתוך מסלול הנסיעה במטרה לעצור את המכונית. המבקש דרס למוות את המנוח. המבקש לא עצר את רכבו אלא נמלט מן המקום והגיע לביתו בדרך עקיפה. המבקש שטף את המכונית במטרה לנקותה מדמו של המנוח. בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופטת ר' משל-שהם) הרשיע את המבקש בעבירות של הריגה, בהתאם לסעיף 298 לחוק העונשין, תשל"ז1977-, הפקרה אחרי פגיעה, לפי סעיפים 64א(ב) ו40- לפקודת התעבורה [נוסח חדש], ושיבוש הליכי משפט, כאמור בסעיף 244 לחוק העונשין. על המבקש הושתו העונשים הבאים: מאסר בפועל של שש שנים; שנתיים מאסר על תנאי; קנס בסך 10,000 ש"ח; פיצויים בסכום של 15,000 ש"ח לזכות אלמנתו של המנוח (המשיבה 2) ופיצויים בסכום של 25,000 ש"ח לטובת הוריו של המנוח (המשיבים 3); רישיון הנהיגה של המבקש נשלל לצמיתות. בנוסף על כל אלה ציווה בית המשפט המחוזי לחלט את המכונית בה נהג המבקש. המבקש עתר לפני בית המשפט המחוזי לעיכוב ביצועו של העונש, על כל מרכיביו. בית המשפט המחוזי קבע, כי המבקש יחל לרצות את עונש המאסר ביום 17.9.02, ולמעשה דחה את הבקשה לעניין החלקים האחרים של העונש. עתה עותר המבקש לעיכוב ביצוע של כל חלקי גזר הדין עד להכרעה בערעורו. המשיבה מתנגדת לבקשה.

2.כתב האישום הוגש עוד בשנת 1998. המבקש היה עצור במשך כחודש וחצי. מאז הוא משוחרר בערובה. המבקש טוען כי קיים סיכוי טוב שערעורו יתקבל. עוד טוען הוא, כי אין חשש שיימלט מן הדין. בנוסף לכך הוא מצביע על נסיבות אישיות מסוימות, שאזכירן בהמשך, ואשר לטעמו יש בהן כדי לחזק את טיעוניו בתמיכה לבקשתו. המשיבה אינה טוענת כי קיים חשש למסוכנות או להימלטות מן הדין. עם זאת, לפי גישתה אין מקום לעכב את ביצועו של העונש, בין היתר, בשל האינטרס הציבורי באכיפה אפקטיבית של החוק, מאחר שלטענתה אין סיכוי לערעור ומשום שלא מועלית טענה ממשית בכל הנוגע להרשעה בעבירות של הפקרה ושיבוש הליכי משפט.

3.ההלכה הפסוקה השתנתה בכל הנוגע לבקשות לעיכוב ביצוע של עונש, עת שמוגש ערעור. הגישה החדשה פורטה בהרחבה בע"פ 111/99א' שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד (2) 241. יישום של הכללים שנקבעו בעניין שוורץ

חייב להוביל, לדעתי, לדחייתה של הבקשה. אציין עניין בולט אחד, שהנני נותן לו משקל רב. המבקש אינו מעלה טענה ממשית כנגד הרשעתו בעבירה החמורה של הפקרה. המבקש אמנם מנסה לתרץ את הימלטותו מזירת התאונה, אך אין בהסבריו השונים כדי לנקותו מאותה עבירה. בנסיבות אלה, איני רואה צורך להידרש לסוגיה של סיכויי הערעור, באשר להרשעתו של המבקש בעבירה של הריגה. אף אם טענותיו בעניין זה תתקבלנה, ואיני מביע דעה על כך, הרי הטענות כנגד הרשעה בעבירה הקלה יותר, זו של גרימת מוות ברשלנות, הינן בעלות משקל נמוך יותר. לכן, דינה של הבקשה להידחות.

4.חרף כל אלה, נראה לי לעכב לתקופה מסוימת את תחילת ריצויו של עונש המאסר, בשל נסיבות אישיות. כוונתי לכך שרעייתו של המבקש מרצה עתה עונש מאסר על דרך של עבודות שירות, שיגיע לסיומו ביום 21.10.02. לבני הזוג יש תאומים, שהינם בני שנתיים. לאור נתונים אלה, נראה לי שיש להורות על עיכוב ביצועו של עונש המאסר עד שאשתו של המבקש תסיים לרצות את עונשה שלה. לא מצאתי סיבה מספקת לעכב את המרכיבים האחרים של העונש שהושת על המבקש.

5.לפיכך, הבקשה נדחית בעיקרה, אלא שביצועו של עונש המאסר לריצוי בפועל יעוכב עד יום א', 27.10.02. על המבקש להתייצב במזכירות בית המשפט המחוזי בתל אביב באותו יום, לא יאוחר מן השעה 11:00.