פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו
כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ
7687/16
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
כבוד השופט צ' זילברטל
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
העותרים:
1.
כאוכב גנימאת
2. יעקב גנימאת
3. אריג' חתו
4. ראאד גנימאת
5. רשא גנימאת
6. איה גנימאת
7. רים גנימאת
נ ג ד
המשיבים:
1.
משרד המשפטים – בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל
2. מדינת ישראל – משרד הפנים – רשות האוכלוסין וההגירה
3. שירות הביטחון הכללי
עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים
בשם העותרים:
עו"ד עדי לוסטיגמן
בשם המשיבים:
עו"ד רנאד עיד
פסק-דין
השופט ע' פוגלמן :
העתירה שלפנינו מכוונת עצמה להחלטות בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (כב' הדיין מ' פשיטיצקי ) (להלן: בית הדין ו חוק הכניסה לישראל ) מיום 22.9.2016 ומיום 27.9.2016 שבגדרן נקבע כי יתקיים דיון בעניינם של העותרים לפני בית הדין ביום 9.10.2016 במעמד צד אחד לצורך הצגה ועיון בחומר חסוי. העותרים אינם חולקים על עצם הדיון במעמד צד אחד, אולם לטעמם, יש לעשות זאת במסגרת דיון מאוחד שאליו יוזמנו, כדי לאפשר להם לטעון לפני הצגת החומר החסוי והם יתבקשו לעזוב את אולם הדיונים רק "באם הדבר הכרחי ורק בעת בחינת החומר החסוי".
בהחלטתי מיום 5.10.2016 הוריתי על הגשת תגובת המדינה לבקשה למתן צו ביניים. בתגובה טענה המדינה כי דין העתירה להידחות הן על הסף, הן לגופה. נטען כי לעותרים קיים סעד חלופי; וכי – לגופן של טענות העותרים – חוק הכניסה לישראל מתיר (בסעיף 13כט לחוק) – בהתקיים תנאים מסוימים – הצגת חומר חסוי שלא בנוכחות העורר ובא כוחו, ומבלי לגלות להם את תוכנו של המידע החסוי.
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף. כידוע, בית משפט זה לא יידרש לעתירה מקום שבו עומד לעותר סעד חלופי ( בג"ץ 2695/16 אסמאעיל נ' משרד הפנים , פסקה 6 (19.6.2016); בג"ץ 4814/15 מחאמיד נ' משרד הפנים , פסקה 4 (7.10.2015)). לא מצאתי כי יש לסטות מהכלל האמור במקרה דנן. חוק הכניסה לישראל קובע בסעיף 13לא את המסלול המתאים להעלאת השגות על החלטות של בית הדין לעררים. הסעיף מקנה זכות ערעור לבית המשפט לענינים מינהליים על החלטה סופית של בית הדין. הוראות הסעיף מקנות אפשרות מוגבלת ומוגדרת לבקש רשות לערער לבית המשפט לעניינים מינהליים על החלטות ביניים במהלך הליך המתברר לפני בית הדין (סעיף 13לא(ב) לחוק), שהעניין שלפנינו אינו נופל בגדרה. זאת בשים לב לכך, שעורר יוכל להשיג בזכות על החלטה סופית של בית הדין – ככל שעררו יידחה – לפני בית משפט לעניינים מינהליים (סעיף 13לא(א) לחוק). עוד יוער כי פסק דין של בית משפט לעניינים מינהליים בערעור מינהלי נתון לערעור לפני בית המשפט העליון אם ניתנה רשות לכך (סעיף 12 לחוק בתי המשפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000). המסקנה היא כי משנקבע על
ידי המחוקק מסלול מוגדר לתקיפת החלטה של בית הדין לעררים, אין לעקוף מסלול זה בדרך של הגשת עתירה לבג"ץ, זאת מבלי שאביע כל עמדה לגופם של דברים.
העתירה נמחקת אפוא על הסף ומאליה מתייתרת הבקשה לצו ביניים. טענות הצדדים לגופה של המחלוקת שמורות להם. אין צו להוצאות.
ניתן היום, ז' בתשרי
התשע"ז (9.10.2016).
ש
ו פ ט
ש
ו פ ט
ש
ו פ ט ת