בג"ץ 7709/01 נ.ס.נ.ר. ייצור ושווק בע"מ נ. מנורה חברה לביטוח בע"מ

עתירה לקיומו של דיון נוסף בפסק-דינו של בית-המשפט העליון (המישנה לנשיא השופט ש' לוין, השופט י' אנגלרד והשופטת א' פרוקצ'יה) בע"א 3456/00 נ.ס.נ.ר. ייצור ושיווק בע"מ נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ .

2.עיסוקה של העותרת היה ייצור חיתולים חד-פעמיים. ביום 16 באוקטובר 1995 פרצה דליקה במיפעלה של העותרת והדליקה כילתה את המיפעל בכל-מכל-כל. חברת הביטוח מנורה - אשר ביטחה את המיפעל - סירבה לפצות את העותרת בגין נזקי השריפה, שלטענתה היו אלה בעלי העותרת שהציתו את הדליקה לאחר שנקלעו לקשיים כלכליים וביקשו לחלץ עצמם משקיעה באמצעות דמי הביטוח.

3.העותרת תבעה את מנורה לפיצוי בסך של למעלה משלושים ושלושה מיליון ש"ח, אך בית-המשפט המחוזי בירושלים (מפי השופטת רות אור)

דחה את התביעה. בפסק-דין ארוך ומפורט - פסק דין המחזיק 65 עמודים ונספח בן 171 עמודים ובו (ככותרתו) "עיקרי חוות דעת מומחים ועדויותיהם ועיקרי עדויות עדים אחרים" - בחן בית-המשפט בדקדקנות ובפרוטרוט את הראיות שבאו לפניו - בהן חוות-דעת של מומחים - ולסוף הגיע לכלל מסקנה כי הסתברות האפשרות של הצתה מכוונת מצד מנהל העותרת רבה מהסתברות פריצת הדליקה שלא בשל הצתה. על-פי מאזן ההסתברויות, אפוא, החליט בית-המשפט המחוזי לדחות את התביעה. וכך קבע בית-המשפט באחרית דבר (בסעיף 93 לפסק-הדין):

כפי שהראיתי לעיל, הסיכוי לפרוץ השריפה מסיבה כלשהי שאיננה הצתה - שואף לאפס, ועל כן ניתן לקבוע ללא היסוס כי השריפה פרצה עקב ההצתה; (ההדגשה במקור - מ' ח').

ואולם מי הוא זה ואיזה הוא שהצית את המיפעל?

על כך השיב בית-המשפט בסעיף 94 לפסק-הדין, וכה היו דבריו:

האפשרות שלנחלה [מנהל העותרת] היה עניין וחלק בהצתה - מסתברת הרבה יותר מכל אפשרות שההצתה נעשתה ע"י מצית מזדמן זר שאין לו כל קשר לנחלה . (ההדגשה במקור - מ' ח')

משקבעה דברים אלה שקבעה, החליטה שופטת אור לדחות את התביעה.

4.העותרת לא השלימה עם דחיית תביעתה, והגישה ערעור לבית-המשפט העליון. אלא שגם כאן לא שפר חלקה. בית-המשפט החליט פה-אחד לדחות את הערעור, וכך קבע בפסק-דין קצר-שורות:

גם אם מתעלמים מכל עדויות המומחים - היתה ראיה מצולמת בזמן אמת שהדליקה פרצה משני מוקדים. בענין זה לא הובאה כל ראייה של ממש המלמדת שמקור המוקד הדרומי היה במוקד הצפוני (ונהפוך הוא). אם מצרפים לעדות זו את העובדה שהמשיב מס' 2 [מר סאלח נחלה, מנהל העותרת] הפסיק לשתף פעולה עם המשיבה מס' 1 [חברת מנורה] ואת מצבו הכלכלי הקשה מנשוא של המערער [החברה העותרת], אין ספק בדבר שהמשיבה מס' 1 עמדה - ברמת ההוכחה הראויה - בנטל שהיה עליה לעמוד בו, אפילו אליבא דהמחמירים, שאכן היתה הצתה מכוונת במפעל. מטעם זה אם לא מטעמים אחרים, התוצאה אליה הגיע בית המשפט המחוזי בדין יסודה. המשיבה מס' 1 הסכימה שיש לבטל את חיובו של המשיב מס' 2 בהוצאות ואנו סבורים שיש להקטין גם את חיובו של המערער בהוצאות ולהעמידו על 250,000.- ש"ח תחת 1,000,000.- ש"ח.

בכפוף לתיקון זה אנו דוחים את הערעור. המערער ישלם למשיבה מס' 1 בערכאתנו שכר טרחת עו"ד 150,000.- ש"ח.

העותרת אינה משלימה גם עם הכרעת-דין זו, ועתירתה היא כי יקויים בה דיון נוסף.

5.כהוראת סעיף 30(ב) לחוק בתי-המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד1984-, ניתן להורות על קיומו של דיון נוסף בפסק-דינו של בית-המשפט העליון במקום שפסק-הדין קבע הלכה; ולא אך הלכה - כך על דרך הסתם - אלא הלכה העומדת בסתירה להלכה קודמת של בית-המשפט העליון, או הלכה שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה ראויה היא כי יקויים בה דיון נוסף. אכן, שופט לא יורה על קיומו של דיון נוסף אלא במקרים נדירים וחריגים. "ההכרעה בבקשה לעריכתו של דיון נוסף כורכת בהכרח תהליך של מיון וברירה, חיתוך וגיזום" (דנ"א 2439/94 בלוך

נ' גילאור , פ"ד מח(3) 319, 324), והמקרים שבהם יקויים דיון נוסף מעטים-שבמעטים הם, נער יספרם. ראו עוד: דנ"א 2485/95 אפרופים שיכון וייזום

נ' מדינת ישראל (לא פורסם).

6.קראתי וחזרתי וקראתי בפסק-הדין נושא הדיון, ונתקשיתי להבין מה הלכה ניתן לִמְצוֹת ממנו. והרי פסק-הדין עניינו אך בעובדות; הא ותו לא.

אכן, לא נסתר ממנה, מן העותרת, כי אין בו בפסק-הדין כל הלכה שהיא, לא-כל-שכן שאין בו הלכה מאלו הלכות הראויות לדיון נוסף בהן. נוכח זאת טוענת העותרת כי הנמקת בית-המשפט לדחיית הערעור לאו הנמקה היא וכי מטעם זה נמנע ממנה לממש את זכותה בערעור. וכלשונה:

על מה ולמה מבוקש איפוא דיון נוסף, על כבודו של בית משפט נכבד זה, על אמון הציבור בבית המשפט, על התקווה המקננת בליבו של כל מי שמבקש לערער לבית משפט נכבד זה על מנת שיקבל באהבה, וברצון את פסיקתו. אין זה סוד כי בית משפט נכבד זה הוא החישוק המרכזי המקיף את מותניה של חברה שסועה מפולגת, קצרת רוח, חמת מזג ואף אלימה והיה וייפגע חישוק זה, שוב לא תהיה לה תקומה לקהילה זו.

דברים כדורבנות. ואולם מה נאמר, ועל אף כל זאת ולמרות כל זאת אין בו בפסק-הדין כל הלכה שהיא? טענתה של העותרת אפשר טענה יפה היא לערעור - לערעור אך לא לדיון נוסף. וכלשון הנשיא שמגר בדנ"א 6/82 ינאי נ' ראש ההוצאה לפועל ואח' , פ"ד לו(3) 99, 101:

הדיון הנוסף אינו ערעור נוסף מבחינת מגמתו העיקרית, כי במרכזו אינה עומדת השאלה אם בית המשפט נהג כהלכה ... אלא נבחנת ההלכה המשפטית בתור שכזאת (ההדגשה במקור - מ' ח').

וכך לימדנו גם הנשיא ברק בדנג"ץ 8479/99 התאחדות ענף הקולנוע נ' הרשות השניה (לא פורסם):

טענתה של העותרת אינה מופנית כלפי הלכה חדשה שהתקבלה בפסק הדין, ואשר נדרש בה דיון מחודש. בית המשפט לא קבע כלל הלכה חדשה, בכל הנוגע להתנהגות הרשות על פי כללי המשפט המינהלי. טענתה מופנית רק לכך שבית המשפט לא עסק בפסק דינו בטענות חשובות שהעלתה בעתירה. עם זאת, דיון נוסף אינו ערעור נוסף. גם אם טעה בית המשפט בעשותו כן - ואין בדעתי להכריע בסוגיה זו - אין בכך, בנסיבות המקרה, עילה לקיים דיון נוסף.

ואשר להנמקה קצרה כעילה לדיון נוסף, כך הורנו השופט גולדברג בדנ"פ 7619/96 יעקב ציטרון נ' מדינת ישראל , פ"ד נ(4) 850, 852:

איני סבור כי פסק הדין משמיע את ההלכה שבא-כוחו המלומד של המבקש קורא בו. פסק הדין הוא אכן קצר, אולם בינו ובין פסק-דין חסר נימוקים המרחק הוא רב. בית המשפט אימץ בפסק הדין את נימוקיו של בית המשפט המחוזי, שבהם דחה את הטענה כי נפלו פגמים בחקירת חוקר הנוער, ולא פירטם אחד לאחד, תוך הסכמה להם. שאילו עשה כן, היה יוצא ידי חובת ההנמקה. אפשר כי בנימוקים שנתן בית המשפט המחוזי, ושאותם אימץ בית המשפט שלערעור בפסק-דינו, אין כדי להשיב לכל טענותיו של בא-כוח המבקש (ועל כך איני מביע כל דעה). אולם לא ניתן לומר על פסק הדין כי הוא סתום וכי אינו מבהיר את העקרונות הכלליים שעליהם הוא מושתת, רק משום ההפניה לנימוקיו של בית המשפט המחוזי, במיגזר מסוים של הטיעון.

את הטרוניה האמיתית של בא-כוח המבקש יש לראות, על-כן, כמתייחסת למידת ההנמקה ולהיקפה. כיוון שכך, הרי שבמרכז הבקשה לא עומדת אלא השאלה אם בית המשפט נהג כהלכה במקרה ספציפי זה, כשלא הרחיב את הנמקתו. תקיפה כזאת של פסק הדין אינה עילה לדיון נוסף, משמעידה היא על עצמה כי נוגעת היא לנסיבותיו של מקרה פרטני ולא לגיבושה של הלכה.

יתרה מזו, אף אם ניתן היה לראות בפסק הדין פן הילכתי כלשהו, הרי שהוא עולה בקנה אחד עם פסיקתו של בית-משפט זה, ואין בו כל חדשנות. כפי שאמרנו בבג"צ 7390/95 [לא פורסם]:

"יש ומתחייבת החלטה המנמקת את עצמה ארוכות, יש שנדרשת הנמקה קצרה, ויש שדי בקבלתה של בקשה או דחייתה, ללא כל הנמקה. וזאת כאשר החלטה מן הסוג האחרון כמו מתבקשת מעצמה מתוך מכלול החומר המונח בפני בית המשפט. כל מקרה ומקרה ונסיבותיו שלו".

וראה גם בג"צ 1918/96 [לא פורסם].

7.למעלה מן הצורך אוסיף, כי גם טענותיה של העותרת לגופם של דברים אינן נראות בעיניי. לא עוד, אלא שאמירת בא-כוח העותרת כי פסק-דינו של בית-המשפט העליון "אינו מועט המחזיק את המרובה אלא מועט המחזיק מועט ממנו", יפה וראוי היה לה שלא נאמרה משנאמרה. שמעתי אומרים בית-המשפט העליון מאריך (שלא לצורך) בפסקי-דין היוצאים מתחת ידו. והנה קוראים אנו כי בית-המשפט מקצר (שלא בהצדק) בפסק-דין. ואם בית-המשפט המחוזי כתב פסק-דין (ונספח) בן מאתיים שלושים ושישה עמודים, היה עליו על בית-המשפט העליון להוסיף עליו עוד מאות אחדות של עמודים? או עשרות עמודים? ומדוע לא רשאי היה בית-המשפט לאמץ לו - כפי שעשה - ולו מיקצת מפסק-דינו של בית-משפט קמא?

8.אשר לאותה "ראיה מצולמת" שבית-המשפט מדבר בה, ובתשובה לטיעוני בא-כוח העותרת: בית-המשפט לא אמר, אף לא רמז, כי צפה בקלטת. בית-המשפט המחוזי כתב דברים שכתב ובית-המשפט העליון הסתמך על אותם דברים. וכך כתב בית-המשפט המחוזי (בעמ' 834 לפסק-דינו, בסעיף 90 כה עד 90 כח; ההדגשה במקור - מ' ח'):

כה.

בקלטת הוידאו נ110/ שצולמה ע"י עובר אורח אקראי - נראים בבירור שני מוקדי אש גדולים - בצד הצפון-מזרחי, ובצד הדרומי של המפעל .

כו.

בין המומחים יש ויכוח אם מדובר בשני מקורות אש נפרדים, או במקור אש אחד שעבר לצד השני ויצר שם מוקד נוסף בשל כמות החומרים הדליקים במקום.

כז.

מן העובדה כי תוך זמן קצר יחסית נראו שני מוקדי אש גדולים בשני קצות המפעל - סביר יותר להסיק כי היו שני מקורות אש ולא אחד שהתפתח לצד השני.

תמיכה נוספת לכך היא בעובדה שבין שני מוקדי האש - נותרו דברים שלא נשרפו כפי שהיו צריכים להישרף אם מדובר באש שהחלה במקור אחד והתפשטה לכל אורך המפעל עד שהגיעה למוקד השני.

כח.

עם זאת, גם אם היה רק מקור שריפה אחד - אין בכך כדי להפחית מן האפשרות שמדובר בהצתה בזדון, אם כי שני מקורות אש מעידים ביתר ודאות על הצתה בזדון.

ודומה שראוי כי נחזור על מסקנות בית-המשפט המחוזי באחרית פסק-הדין (ההדגשות כולן במקור - מ' ח'):

מ.כאשר מדובר בצירוף כל הנסיבות המתוארות, הסבירות שהמפעל הוצת ע"י מי מטעמם של בעלי נ.ס.נ.ר. - עולה בהרבה על כל אפשרות אחרת, מה גם שכל האפשרויות האחרות לפרוץ השריפה - הוכחו כבלתי סבירות בנסיבות העניין.

................

93.כפי שהראיתי לעיל, הסיכוי לפרוץ השריפה מסיבה כלשהי שאיננה הצתה - שואף לאפס, ועל כן ניתן לקבוע ללא היסוס כי השריפה פרצה עקב ההצתה ;

94.כאשר לנ.ס.נ.ר. היו ערב השריפה חובות של 10 מיליון ש"ח, ולא הייתה בידה האפשרות לכסות חובות אלו - דבר שגרם לעצירת האשראי שלה בבנק (בנוסף לריבית הולכת ותופחת), ולהפסקת משלוח חומרי גלם - שמנעה אפשרות לייצר תוצרת מוגמרת כדי למכרה; ובהתחשב ברווח המזערי שלה כל חיתול שכבר יוצר - 2 סנט;

ובאפשרותו הפיזית של נחלה [מנהל המיפעל], או מי מטעמו, לנתק את מערכת גלוי האש וכיבויה, ואת מערכת הקריאה האוטומטית לשער גן התעשייה ולמכבי אש - במקרה פרוץ שריפה (כפי שאכן קרה בפועל), והכרתו את המפעל, את גן התעשייה, ואת סידורי השמירה בגן התעשייה -

האפשרות שלנחלה היה עניין וחלק בהצתה - מסתברת הרבה יותר מכל אפשרות שההצתה נעשתה ע"י מצית מזדמן זר שאין לו כל קשר לנחלה .

95.לאור כל האמור אני קובעת כי מנורה הוכיחה את הסייג לחבותה, הקבוע בסעיף 26 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א1981-, ואין מנורה חייבת בפיצוי נ.ס.נ.ר. על השריפה שאירעה במפעלה בגן התעשייה ביום 16.10.95.

9.דבר אחרון. צר לי על שבא-כוח העותרת ראה לנכון לנסח את עתירתו בסגנון קשה כפי שניסחהּ. הסגנון הביך אותי במאוד ולא ידעתי כיצד אגיב עליו. השתאיתי עד-למאוד למיקרא העתירה, ודימיתי עצמי למי שהיה במסיבה ולפתע קם עליו אחד האורחים והריק בכוח אל פניו תוכו של סיר מרק לוהט. אם כך בסגנון הכתיבה, קל וחומר בתוכן מיקצת מן הטיעונים. אעדיף שלא לחזור על אותם טיעונים ולו מפני כבודו של עורך-דין פלדמן. אכן, מעודי לא נתקלתי בכתב-טיעונים ככתב שהגיש עורך-דין פלדמן לבית-המשפט בעתירה הנוכחית. אך מוזר היה לקרוא את דברי עורך-דין פלדמן על "הצנע לכת ובל יגבה לבבך". במקום אחד (בש"פ 537/95 גנימאת

נ' מדינת ישראל , פ"ד מט(3) 355) כתבתי כך: "ענווה וצניעות הינן מידות יפות לאדם, ושופט הוא אדם." (שם, בעמ' 400). גם עורך-דין הוא אדם. וכבר לימדונו חז"ל: איזהוּ מכובד - המכבד את הבריות (אבות, ד, א). ובהצגה חריפה יותר:

כִּי-מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד וּבֹזַי יֵקָלּוּ (שמואל א, ב, ל).

העתירה נדחית.

היום, ז' באב תשס"ב (16.7.2002).

ש ו פ ט

_________________

העתק מתאים למקור

01077090. G06

נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

רשם

בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444

בית המשפט פתוח להערות והצעות: pniot@supreme.court.gov.il

לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il