בג"ץ 7715/19 פלוני נ. בית הדין הרבני האזורי חיפה

המשנה לנשיאה ח' מלצר:

1.

בפנינו עתירה במסגרתה ביקשה העותרת כי נורה: על בטלותן של החלטות בית הדין הרבני האזורי חיפה הנכבד שדנו בהסדרי הראיה שבין העותרת לבין המשיב 3 (להלן: הצדדים ) וילדיהם (להלן: הסדרי ראיה ); כי הסדרי הראיה יקבעו בהתאם להמלצות שירותי הרווחה וכי נורה על העברת ההתדיינות בין ה צדדים לבית המשפט לענייני משפחה ולחילופין לבית דין רבני אזורי אחר ולחילופי חילופין למותב אחר של בית הדין הרבני הנכבד.

אביא להלן את הנתונים הדרושים להכרעה במכלול.

רקע

2.

הצדדים נישאו כדת משה וישראל בתאריך 01.12.2009 ומנישואיהם נולדו שני ילדים משותפים. בתאריך 15.02.2016 התגרשו הצדדים בבית הדין הרבני האזורי חיפה (להלן: בית הדין ) וחתמו על הסכם גירושין (להלן: ההסכם , או הסכם הגירושין ), שאושר ב בית הדין בתאריך 16.02.2016 וניתן לו תוקף של פסק דין.

ב הסכם הוסדרו, בין היתר, גם הסדרי ראיה וכן נאמר בו כי: "כל צד רשאי לפנות לכב' בית המשפט לענייני משפחה בקריות בבקשה מתאימה בכל עניין הנוגע לקטינים" (ההדגשה שלי – ח"מ ).

3.

טרם שחלפו שבועיים מאישור ההסכם , ולמרות ההוראה שנזכרה בפיסקה

2 שלעיל – הגישה ה עותרת

בתאריך 24.02.2016 תביעה למשמורת ל בית הדין . מאז מנהלים הצדדים מאבקים בלתי מתפשרים זה בזו וזו בזה, כאשר רק בתיק בית הדין כבר נמצאות מאות: בקשות, תגובות, החלטות, חוות דעת, תסקירים והודעות, ועוד היד נטויה, כאשר ילדיהם עומדים בתווך בין הניצים.

4.

בתאריך 28.05.2019, בעקבות בקשתו של המשיב 3, הורה בית הדין לשירותי הרווחה להגיש תסקיר על המשפחה ובתאריך 29.05.2019 ניתנה על ידי בית הדין החלטה להקפאת הסדרי הראיה עם העותרת, למעט פגישות במרכז הקשר (להלן: החלטת ההקפאה ). בקשת העותרת לביטול ההחלטה נדחתה בתאריך 05.06.2019. ערעור על ההחלטה שהגישה העותרת למשיב 2 נדחה בתאריך 01.07.2019 מן הנימוק כי מדובר בהחלטה זמנית עד לסיום הכנת תסקיר, ועל כן יש להמתין עד למתן החלטה סופית על ידי בית הדין לפני הגשת הערעור.

על החלטות אלו, ועל האירועים שיסקרו בהמשך – נסובה העתירה שלפנינו.

5.

בהתאם להוראת בית הדין , הוגש בתאריך 03.07.2019 תסקיר על ידי שירותי הרווחה, ובו המלצה, בדומה להחלטת בית הדין , על הקפאת הסדרי הראיה עם העותרת, למעט פגישות במרכז הקשר, למשך חודשיים.

6.

בתאריך 21.08.2019 הוגש תסקיר נוסף (להלן: התסקיר הנוסף ) על ידי שירותי הרווחה, ובו המלצה להחזיר את הסדרי הראיה בין הצדדים , כפי שהיו ערב החלטת ההקפאה . בית הדין הורה על העברת התסקיר לתגובת הצדדים , ולאחר קבלת תגובתם הורה על העברתה להתייחסותם של שירותי הרווחה.

7.

בקשת רשות ערעור שהוגשה על החלטה זו למשיב 2 נדחתה בתאריך 23.09.2019 מן הטעם כי החלטת בית הדין מורה על קבלת חוות דעת נוספות לפני ההכרעה האם לאמץ את המלצות התסקיר וכי יש למצות את ההליך ב בית הדין טרם הגשת ערעור. יוער כי העותרת לא עתרה כנגד החלטות אלו.

8.

בתאריך 22.09.2019 הגישה העותרת בקשה ל בית הדין לאימוץ המלצות התסקיר הנוסף , אשר נדחתה על ידו, תוך הפנייה להחלטת בית הדין בדבר העברת תגובות הצדדים להתייחסותם של שירותי הרווחה.

9.

בתאריך 24.10.2019 נערך תסקיר משלים (להלן: התסקיר

המשלים ), שהתקבל ב בית הדין בתאריך 28.10.2019, והועבר לתגובת הצדדים . בתאריך 31.10.2019 הורה בית הדין על הגשת תגובת העותרת ושירותי הרווחה לטענות שעלו מתגובתו של העותר 3.

10.

העותרת הגישה את תגובתה בתאריך 06.11.2019 וכן ביקשה ליתן תוקף להמלצות התסקיר המשלים . הבקשה נדחתה בתאריך 07.11.2019 בנימוק כי אין בתגובת העותרת שהוגשה מענה לטענות המשיב 3 וכן כי טרם התקבלה עמדת שירותי הרווחה. על החלטה זו לא הוגשה בקשת רשות ערעור, וכן לא התבקש מתן צו על תנאי לגביה במסגרת העתירה שלפנינו.

11.

בתאריך 19.11.20219 התקבל תסקיר נוסף שהועבר אף הוא בהחלטת בית הדין להתייחסות הצדדים.

12.

נוכח האירועים המתוארים לעיל – בתאריך 20.11.2019 הוגשה העתירה שבפנינו.

13.

בתאריך 04.12.2019 הורה בית הדין – לשירותי הרווחה להגיש הודעת עדכון נוספת, וזו הוגשה על ידי שירותי הרווחה בתאריך 08.12.2019, ובתאריך 09.12.2019 קיבל בית הדין את המלצות התסקיר המשלים וקבע הסדרי ראיה בהתאם להמלצותיו, כך שהקטינים אמורים לשהות עם האם באופן קבוע בימים שני ורביעי ובסופי שבוע לסירוגין, וזאת ללא צורך במרכז קשר.

14.

בתאריך 26.03.2020 התקבל עדכון מאת שירותי הרווחה, כי הסדרי הראיה מתקיימים באופן עקבי על פי המלצות התסקיר המשלים בהתאם להחלטת בית הדין . עם זאת צויין בהודעה כי מצבם הרגשי של ילדי הצדדים מדאיג, ונגרם ככל הנראה מכך ש הצדדים לא מפסיקים את המאבקים ביניהם.

טענות הצדדים

15.

הן העותרת והן המשיבים 1, 2 ו-4 מסכימים כי לאור החלטתו של בית הדין הנכבד מתאריך 09.12.2020 לקבל את המלצות התסקיר המשלים – ממילא העתירה התייתרה ככל שהיא נוגעת לסעד העיקרי המבוקש.

למרות זאת, העותרת עומדת על עתירתה לקבל את הסעד הנוסף שהינו העברת ההתדיינות בין הצדדים מ בית הדין – לבית המשפט לענייני משפחה בקריות. העותרת מנמקת את עמדתה בכך, שלטענתה, החלטת בית הדין לקבל את המלצות התסקיר לא הייתה ניתנת אלמלא העתירה, וכי לתחושתה לאחר דחיית העתירה ישוב בית הדין לפסיקותיו "הבלתי סבירות והבלתי מידתיות". כדי לאשש את טענתה, צירפה העותרת החלטה נוספת של בית הדין , ממנה עולה, לשיטתה, התנהלות שכזו.

16.

עוד טוענת העותרת כי בית הדין נעדר סמכות לדון בהסדרי הראיה, וזאת עקב כך שהוגשה בנדון תובענה לבית המשפט לענייני משפחה טרם שהוגש ההליך בפני בית הדין (יודגש כי תובענה זו הוגשה

קודם לחתימת ההסכם והגירושין, והיא נמחקה בהסכמת הצדדים בעקבותיו). בנוסף, ההליך, נושא העתירה, הוגש לאחר הגירושין, ועל כן, לשיטתה, בית הדין "אינו יכול לרכוש סמכויות חדשות, שעה שהצדדים כבר גרושים, וכל ההליכים שבפניו הסתיימו". בנוסף, לטענת העותרת, לא ניתן לומר כי בית הדין רכש סמכות מכח הסכמת הצדדים , שכן "שעה שבית המשפט לענייני משפחה רכש את הסמכות – אין בכוחה של כל הסכמה לשלול סמכות זאת ולהעניקה לערכאה אחרת". העותרת טוענת עוד כי על אף השיהוי הניכר בהעלאת הטענה, יש להתחשב בעובדה שהייתה בלתי מיוצגת בראשית ההליך, ובכך שההליך, לטענתה, התנהל מראשיתו בחוסר סמכות עניינית.

העותרת גורסת בנוסף כי דעתו של בית הדין ננעלה בכל הנוגע לעותרת, וכי מתקיימים במקרה שלפנינו התנאים לפסילת מותב, ועל כן יש להעביר את ההתדיינות בין הצדדים מ בית הדין .

17.

המשיב 3, אשר מייצג את עצמו, טען בתגובתו טענות רבות כנגד העותרת, בא כוחה ושירותי הרווחה, מבלי שהוא נימק את הרלוונטיות שלהן להליך זה. בשל כך, ולאור התוצאה שהגעתי אליה, לא ראיתי מקום לפרטן, או להידרש להן כאן.

דיון והכרעה

18.

אקדים ואומר, כי מצאתי שדין העתירה במתכונתה הנוכחית – להידחות , וזאת הן עקב קיומו של סעד חלופי והן לגופה. וכך אציע לחברי שנעשה.

אביא את הנימוקים לכך מיד בסמוך.

סמכותו של בית הדין הרבני

19.

בית המשפט הגבוה לצדק דן בצווים המופנים לבתי הדין הדתיים מכח סעיף 15(ד)(4) ל חוק-יסוד: השפיטה , המורה כך:

"(ד)

מבלי לפגוע בכלליות ההוראות שבסעיף קטן (ג), מוסמך בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק –

[...]

(4)

לתת צווים לבתי דין דתיים לדון בענין פלוני לפי סמכותם או להימנע מלדון או מלהוסיף ולדון בענין פלוני שלא לפי סמכותם; ובלבד שלא ייזקק בית המשפט לבקשה לפי פסקה זו אם המבקש לא עורר את שאלת הסמכות בהזדמנות הראשונה שהיתה לו ; ואם לא היתה לו הזדמנות סבירה לעורר שאלת הסמכות עד שניתנה החלטה על ידי בית הדין הדתי, רשאי בית המשפט לבטל דיון שנתקיים או החלטה שניתנה על ידי בית הדין הדתי ללא סמכות."

(ההדגשה הוספה – ח"מ ).

בהתאם לכך, נקבע כי ככלל, על הטוען לטענת חוסר סמכות כלפי סמכותם של בתי הדין הדתיים, להעלות אותה בהזדמנות הראשונה (ראו: בג"ץ 38/75 טליסמן נ' בית-הדין הרבני האזורי, חיפה , פ"ד ל(1) 433 (1975) ; בג"ץ 3213/07 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול פיסקה ז' לפסק דינו של השופט א' רובינשטיין (כתוארו אז) (06.02.2008) (להלן: עניין פלוני )). עוד נקבע כי העלאת הטענה בשלב מאוחר תיחשב כשימוש לרעה בזכות משפטית, אשר עלולה להביא לדחיית העתירה ( בג"ץ 566/81 עמרני נ' בית הדין הרבני הגדול , פ"ד לז(2) 1, 10-9 (1982);

עניין פלוני ; בע"מ 7593/06 פלוני נ' פלוני (22.10.2006) (להלן: עניין פלוני נ' פלוני ) ).

20.

הדברים הנ"ל נכונים לענייננו, וביתר שאת כאשר הטענה לחוסר סמכות מועלית על ידי מי שבחרה בעצמה – על אף שהוראות הסכם הגירושין איפשרו לה לפנות לערכאה אחרת – להגיש את ההליך בפני בית הדין , ועתה, לאחר יותר משלוש שנים של התדיינות, מש בית הדין לא פסק בהתאם לרצונה – היא בוחרת להעלות טענה של חוסר סמכות. יפים לעניין זה דבריו של השופט א' רובינשטיין (כתוארו אז) ב עניין פלוני נ' פלוני :

"אין זו פעם ראשונה בה יארע, כי אדם נותן הסכמתו בהליך, אך משלא נחה דעתו מהחלטה שיפוטית מבקש הוא להיסוג... בנסיבות אלה סבורני כי המשיבה מושתקת מלהעלות טענות כלפי סמכות בית הדין".

ובלשונו של השופט מ' זילברג ב-ע"א 15/64 מוזס נ' מוזס , פ"ד יח(3) 141, 162 (1965)):

"האשה, בנהגה כן, מעמידה כאילו את בית-הדין 'תחת מבחן', ומשקיפה כיצד 'מתנהג' הוא כלפי תביעתה: אם התנהגותו היא 'טובה' – נשארת היא בבית-הדין הדתי, ואם לאו – בורחת היא אל האיזור האזרחי, ומביאה את תביעתה מחדש לפני בית-המשפט המחוזי. תמרון כזה לא ייתכן, לא יורשה ולא ייסבל".

21.

הנה כי כן העלאת טענת חוסר סמכות בשלב כה מאוחר, בהקשר לסעיף 15(ד)(4) ל חוק יסוד: השפיטה , כאשר המתדיין לא העלה טענתו בהזדמנות הראשונה - מקימה בפני המתדיין השתק (עיינו: עניין פלוני , פיסקה ז' לפסק דינו של השופט א' רובינשטיין (כתוארו אז)).

הדברים מקבלים משנה תוקף בנסיבות המקרה שבפנינו, בו ל בית הדין נתונה הסמכות העניינית לדון במחלוקות שבין הצדדים , וזאת מתוקף הסכמתם, כפי שאראה מיד בסמוך.

22.

כאמור, העותרת טוענת כי לא היה ניתן להקנות סמכות עניינית ל בית הדין בהסכמת הצדדים לאחר הגירושין, כאשר הסמכות הייתה נתונה לערכאה אחרת. אין בידי לקבל טענה זו, כפי שאפרט מיד.

23.

סעיף 9 ל חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג-1953 קובע:

"בעניני המעמד האישי של יהודים כמפורט בסעיף 51 ל"דבר המלך במועצתו על ארץ-ישראל 1922-1947" או בפקודת הירושה, אשר בהם אין לבית דין רבני שיפוט יחודי לפי חוק זה, יהא לבית דין רבני שיפוט לאחר שכל הצדדים הנוגעים בדבר הביעו הסכמתם לכך."

סעיף 51 ל דבר המלך במועצתו על ארץ-ישראל 1922-1947 מורה:

"עניני המעמד האישי פירושם משפטים בענין נישואין או גיטין, מזונות, כלכלה, אפוטרופסות , כשרות יוחסין של קטינים, איסור השימוש ברכוש של אנשים הפסולים לפי החוק, והנהלת נכסי אנשים נעדרים".

(ההדגשה הוספה – ח"מ ).

בהקשר זה הלכה היא כי החזקת ילדים, כלולה בעניינים אלו, הנמנים בסעיפים שלעיל (ראו: בג"ץ 109/53 שיף נ' שיף , פ"ד ז 543, 544 (1953); ע"א 159/82 ויז'נסקי נ' (ויז'נסקי) רידר , פ"ד לו(4) 757, 762 (1982) (להלן: עניין ויז'נסקי ); בג"ץ 8543/03 פלונית נ' פלונית , פיסקה 7 (28.01.2007) (להלן: עניין פלונית ); בג"ץ 7395/07 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול

לערעורים , פס' 12 לפסק דינה של השופטת ע' ארבל (21.01.2008) ; בג"ץ 274/17

פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול , פס' 10 לפסק דינו של השופט י' דנציגר (31.01.2017)).

לפיכך, שלא כטענת העותרת, הסמכות הנ"ל יכולה להירכש גם כאשר נתונה בשעת ההסכמה בין הצדדים סמכות לערכאה אחרת ( עניין ויז'נסקי , בעמוד 764) ואף לאחר הגירושין (בג"ץ 4111/07 פלונית נ' פלוני , פיסקה 12 לפסק דינו של השופט א' לוי (27.07.2008); בג"ץ 6929/10 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול , פ"ד סו(2) 1 (2013); עניין פלונית פיסקאות 8-7 לפסק דינה של הנשיאה ד' ביניש ).

24.

זאת ועוד – אחרת. גם אילולא הייתה ל בית הדין סמכות לדון בנידון, הרי שדין העתירה להידחות וזאת מן הטעם שהיה על העותרת להעלות את שאלת הסמכות בפני בית הדין , או בפני הערכאה המוסמכת, לשיטתה, כך שיש לדחות את העתירה גם מן הטעם של אי מיצוי הליכים , או קיומו של סעד חלופי (בג"ץ 4564/12 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול , פיסקה 7 לפסק דינו של השופט צ' זילברטל (28.06.2012)).

דין הבקשה להעברת הדיון וטענת הפסלות

25.

גם לסעד החלופי שהתבקש – העברת מקום הדיון – אין בידינו להיעתר. זאת מאחר שהסמכות לדון בסעד זה, נתונה על פי תקנה כ(2) ל תקנות הדיון בבתי ־הדין הרבניים בישראל – התשנ״ג

לנשיא בית הדין הרבני הגדול, ומשכך הרי שקיים לעותרת סעד חלופי בנדון.

26.

הסעד שהתבקש לחילופי חילופין, של העברת הדיון למותב אחר של בית הדין, הינו למעשה בקשת פסלות, אשר הייתה צריכה להיות מוגשת למותב הדן בתיק וזאת על פי הוראות סעיף 19א ל חוק הדיינים, התשט"ו-1955 , כך שאין בידינו להיעתר אף לסעד זה.

27.

נוכח כל האמור לעיל – העתירה נדחית . בנסיבות העניין לא נעשה, זו הפעם, צו להוצאות.

לבסוף נביע תקווה כי הצדדים יקבלו את המלצתנו מיום הדיון, ותחת להמשיך ולהיאבק זה בזה בערכאות משפטיות, יפעלו יחד בהתאם להמלצות הגורמים המקצועיים "למען ייטב להם ולבניהם לעולם" (דברים ה כו).

המשנה לנשיאה

השופט ע' גרוסקופף:

אני מסכים.

ש ו פ ט

השופט ע' פוגלמן:

אני מסכים.

ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק דינו של המשנה לנשיאה ח' מלצר .