בג"ץ 772/05 אורי כהן נ. ראש תחום רכב רפואי אגף השיקום משרד הביטחון

1.לפני בקשה לפסיקת הוצאות. עניינו של ההליך בעתירת העותר כי יוענק לו רכב חלופי מתוך המאגר של משרד הביטחון לנכי צה"ל. במסגרת ההליכים בית משפט זה הופנה העותר לועדת למ"ד ("לפנים משורת הדין"), במסגרתה נדון עניינו וניתן לו פתרון חלופי. בנסיבות אלה נתבקשה מחיקת העתירה תוך פסיקת הוצאות. לטענת העותר, העתירה היא שהביאה לפתרון הבעיה, ומאחר ומבוקשו של העותר ניתן לו, מן הדין שישולמו לו הוצאותיו.

2.המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענתם, העותר לא הצביע על כל פגם בהחלטות המשיבים שנתקבלו בעניינו. ההטבות שניתנו לעותר היו מעבר לקבוע בדין, ולא היה מקום לבוא בדרישות נוספות בהקשר זה. נטען, כי מתן רכבים חלופיים גם לנכים מסוגו של העותר משמעה פגיעה בנכים אחרים, אשר אינם יכולים להתנייד בלא אותם הרכבים, והזכאים להם לפי הנהלים. עוד נטען, כי בקשתו של העותר נבעה ממניעים כלכליים ולא בריאותיים, והעותר לא היה במצב בו אין לו כל פתרון ניידות גם בעת הגשת העתירה. לבסוף נטען, כי לגבי חלק מן הבקשות בעתירה, לא מוצו הליכים טרם הגשת העתירה ולא נעשתה פנייה מסודרת לגופים המתאימים. לפיכך נטען, כי דין הבקשה להידחות.

3.לאחר עיון בחומר שלפני וטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה לחיוב בהוצאות להדחות. אין חולק כי הגשת העתירה באה ממצוקה אישית של העותר, כפי העולה למקרא הכתוב בה והעובדות שאינן שנויות במחלוקת. עם זאת, עמדת המשיבה לכל אורך הדרך, הן טרם הגשת העתירה והן לאחריה, היתה כי אין לעותר זכאות בדין לקבל את הסעד לו עתר. עמדה זו וחוקיותה לא נסתרה בהליך זה, והסעד שנתקבל בה לבסוף לא היה זה שנתבקש. היוזמה לעניין הפניה לוועדת "לפנים משורת הדין" באה מטעם בית המשפט, והפניה לוועדה וההחלטה שנתקבלה באו רק לאחר מכן. במצב דברים זה, לא שוכנעתי כי הגשת העתירה היא שהובילה לקבלת הסעד במובן זה שהגשת העתירה היתה מוצדקת ויש בגינה עילה לחיוב המשיב בהוצאותיה.

אשר על כן, דין הבקשה להדחות.