בג"ץ 776/13 ולדימיר ציבקין נ. מנהל לשכת ההוצאה לפועל בחיפה

השופט צ' זילברטל:

ככל שניתן להבין מן העתירה, תכליתה היא בקשה לערער על החלטתו מיום 16.1.2013 של רשם ההוצאה לפועל בחיפה בהליך 100271427 בתיק 02-23294-08-2 (להלן: ההליך ), בגדרה הוחלט על ביטולו של ההליך, שעניינו עיקול נכסים של ועד הבית ברח' ירושלים 15 בחיפה (להלן: ועד הבית ). בנוסף, נתבקשנו לחייב את המשיבה 2 בפיצוי ועד הבית ודיירי הבית המשותף; "להגיב על נהלי העבודה" של הזוכה בתיק ההוצאה לפועל האמור (המשיבה 2), ולחלופין לפתוח מחדש תביעה שהגיש העותר נגד הזוכה; לדרוש מן הנציגה אשר מונתה על-ידי בית המשפט לנהל את ועד הבית (המשיבה 3) דין וחשבון על פעילותה ולהורות על מינוי אדם אחר תחתיה; וכן להורות ללשכת ההוצאה לפועל לפעול נגד בעלי דירות שאינם משלמים מיסיהם לוועד הבית.

יוער, כי העותר אף מביע "תדהמה" על דחיית עתירה קודמת שהגיש לבית משפט זה (כנראה הכוונה לבג"צ 2361/12 צביקין נ' המפקחת על רישום מקרקעין בחיפה (18.4.2012)), בה ביקש סעד דומה של ביטול פסקי דין שניתנו בעקבות סכסוך בין בעלי הדירות בבית המשותף, ואשר נדחתה נוכח כך שלא גילתה כל עילה למתן הסעד המבוקש, תוך ציון שלצורך הסעד המבוקש על ידי העותר קיימים הליכי ערעור.

בתמצית יאמר, כי רקע העתירה הנוכחית הוא המחאות אישיות שמסר העותר, אשר שימש במועדים הרלבנטיים נציג ועד הבית, למשיבה 2, הזוכה בתיק ההוצאה לפועל – חברת אינסטלציה (להלן: הזוכה ), לשם ביצוע עבודות אינסטלציה עבור הבית המשותף. בעתירה מעלה העותר טענות שונות כלפי הזוכה, אשר לדבריו לא ביצעה כיאות תיקונים במערכת האינסטלציה של הבית המשותף. כנגד ביצוע אותן עבודות מסר העותר לזוכה המחאות אישיות, ולא המחאות של ועד הבית (ככל הנראה מאחר שבקופת ועד הבית לא היה כסף באותה עת, ומתוך הבנה לפיה ועד הבית ישיב לעותר את הסכום ששילם), אשר הזוכה ביקשה לממש. בהחלטת רשמת ההוצאה לפועל מיום 9.2.2010 נקבע, כי על הזוכה לפעול במישרין נגד ועד הבית. בעקבות החלטה זו נפתח ההליך. ככל שניתן להבין מן העתירה, העותר מלין, כי משמעות ההחלטה על ביטולו של ההליך היא חיובו, אישית, כלפי הזוכה, והוא, כאמור, מבקש לערער על החלטת הביטול. יצוין, כי לעתירה צורפה אך ההודעה שנשלחה לעותר על ביטול ההליך ולא החלטת הביטול עצמה. בנוסף, מבקש העותר כי בית משפט זה יחליט בעניינים שונים, כגון חיוב הזוכה לפצות את העותר, פתיחה מחדש של תובענה שהדיון בה הסתיים בבית משפט לתביעות קטנות, מינוי אחראי על הועד הבית, חיוב דיירים שאינם משלמים מיסי ועד בית, החזרת אגרות וכו'.

דין העתירה להידחות על הסף בשל קיומו של סעד חלופי. סעיף 80(ב) ל חוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 , קובע כי ככלל ערכאת הערעור על החלטות רשם ההוצאה לפועל היא בית משפט השלום. זה הנתיב בו על העותר לפסוע, ככל שלא איחר את המועד לעשות כן. גם יתר בקשותיו של העותר המפורטות בעתירה צריכות להיות מועלות בפני ערכאות מוסמכות, בין בהליכי השגה ערעוריים ובין בתובענות עצמאיות. הכלל הוא, שכאשר ערכאה שיפוטית אחרת מוסמכת לדון בעניינו של העותר, לא ייעתר בית משפט זה לעתירתו (ראו למשל, בג"ץ 9840/08 אנור נ' משרד הפנים (31.5.2010)). עקרון זה הובהר לעותר גם בפסק הדין שניתן בבג"ץ 2361/12.

אין זה המקום לפרט מהם המקרים בגדרם ניתן להגיש עתירה לבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק. רק יוער, כי הן בהליך הנוכחי והן ב- בג"צ 2361/12 האמור, בחר העותר לעתור לבית משפט זה, תחת פסיעה במסלולים הדיוניים הקבועים בדין. בהכוונתו לנתיב המתאים בדין, אין בית המשפט חלילה מפגין "זלזול" כלפיו, כטענתו, אלא מעמידו על המצב המשפטי לאשורו. ראוי שהעותר ייתן אל ליבו את הערות בית המשפט ולא יתעלם מהן, תוך הטחת ביקורת שאינה במקומה ואינה ראויה.

העותר לא הראה מדוע זכאי הוא להחזר האגרות ששילם בעתירה הקודמת ובעתירה דנא, ולפיכך נדחית בקשתו זו.

סוף דבר, דין העתירה להידחות על הסף. בנסיבות המתוארות לעיל אנו מחייבים את העותר בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 3,000 ₪.