בג"ץ 78/09 הכנסיה האורתודוקסית הרומנית בארץ הקודש נ. שר הפנים

השופט א' גרוניס:

1.

לפנינו עתירה להורות למשיב לתת אשרת שהייה בישראל לעותרת 2. כמו כן, התבקש בעתירה צו ביניים אשר יאסור על הרחקת העותרת 2 מן הארץ.

2.

העותרת 1 היא הכנסייה האורתודוקסית הרומנית בארץ הקודש (להלן – הכנסייה ). העותרת 2 היא נזירה המשתייכת לכנסייה. העותרת 2 מבקשת לקבל מעמד בישראל כאשת דת העובדת בכנסייה. בעניינה של העותרת התקיים הליך קודם בבית משפט זה (בג"ץ 6107/07). באותו הליך ניתן פסק דין ביום 20.12.07, לפיו החומר הרלוונטי המתייחס לעובדי הכנסייה יועבר למשרד הפנים ובקשתה של העותרת 2 תיבדק תוך 7 ימים. ביום 31.12.08 נמסרה לעותרות החלטה הדוחה את בקשת העותרות למתן אשרת שהייה לעותרת 2. בהחלטה נקבע עוד, כי על העותרת 2 לעזוב את הארץ עד ליום 5.1.09. העתירה הוגשה ביום 4.1.09. ביום זה ניתן צו ארעי האוסר על הרחקת העותרת 2 מן הארץ וזאת עד להחלטה אחרת. בתשובה המקדמית של המשיב הוא הצביע על סעד חלופי הקיים לעותרות. העותרות לא השיבו תשובה ממשית לטענה בדבר קיומו של סעד חלופי.

3.

דין העתירה להידחות על הסף משום שקיים לעותרות סעד חלופי. בקשת העותרות לתת לעותרת 2 אשרת שהייה בישראל מבוססת על חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952. לפי חוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000 (להלן – החוק ) נתונה סמכות לדון בעתירות מסוג העתירה דנא לבית המשפט לעניינים מינהליים (ראו, סעיף 5(1) לחוק וכן פרט 12 לתוספת הראשונה לחוק). כלומר, העותרות יכולות היו להפנות עתירתן לבית המשפט לעניינים מינהליים. כידוע, מקום שקיים סעד חלופי, כמו במקרה דנא, לא ייזקק, דרך כלל, בית משפט זה לעתירה (ראו למשל, בג"ץ 7679/08 רשף נ' משרד התעשיה המסחר והתעסוקה - יחידת הסמך לעובדים זרים (לא פורסם, 28.12.08); בג"ץ 3562/08 ברו נ' משטרת ישראל (לא פורסם, 21.4.08)). העובדה שבעבר נדונה עתירה קודמת שהוגשה על ידי העותרות בבית משפט זה אינה מצדיקה שגם העתירה דנא תידון כאן. זאת בין היתר מאחר שהעתירה הקודמת כלל לא נדונה לגופה, אלא הושגה במסגרתה הסכמה מסוימת.

4.

העתירה נדחית, איפוא, על הסף. הצו הארעי שאסר על הרחקתה של העותרת 2 מן הארץ יפקע בתום 30 ימים מהיום.