בג"ץ 780/19פלוני נ. בית הדין הרבני הגדול בירושלים

השופטת ד' ברק-ארז :

1.

העתירה שבפנינו מכוונת לביטול פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול בירושלים מיום 13.12.2018 וכן לביטולן של החלטות נוספות שנתן בימים 9.1.2019 ו-17.1.2019, במסגרת סכסוך גירושין שמתנהל בין העותר למשיבה 2 (להלן: המשיבה ).

2.

העותר והמשיבה נישאו זה לזו בשנת 2006, ולהם שני ילדים קטינים. בשנת 2013 הגישה המשיבה תביעת גירושין לבית הדין הרבני האזורי בירושלים, ובהמשך הועברה אליו בהסכמה גם תביעה למזונות הקטינים שהמשיבה הגישה במקור לבית המשפט לענייני משפחה באשדוד. בחודש אפריל 2014 העותר והמשיבה התגרשו.

3.

ביום 30.1.2018 נתן בית הדין הרבני האזורי את פסק דינו בתביעת המזונות. בפסק הדין נקבע כי על העותר לשלם למשיבה סך של 1,800 שקלים לחודש עבור כל קטין, ובנוסף לכך סך של 1,500 שקלים לחודש עבור מדור וכן את מלוא הוצאותיהם של הקטינים לחינוך ובריאות. להשלמת התמונה יוער כי בית הדין הרבני האזורי ציין בפסק דינו כי מדובר במשפחה שחיה ברווחה כלכלית והורגלה לרמת חיים "גבוהה בהרבה מהממוצע".

4.

העותר לא השלים עם פסק דינו של בית הדין הרבני האזורי, והגיש ערעור לבית הדין הרבני הגדול שבו עתר לכך ששיעור המזונות שהושת עליו יופחת. בהמשך, הגישה המשיבה תשובה לערעור וכן ערעור שכנגד, שבו היא עתרה להגדלה של שיעור המזונות שבו חויב העותר. העותר הגיש בקשה לדחיית הערעור שכנגד על הסף, בטענה כי הוגש באיחור.

5.

ביום 7.8.2018 נתן בית הדין הרבני הגדול החלטה שבה הוא הורה על מחיקת הערעור שכנגד של המשיבה, מאחר שהוגש לאחר המועד שנקבע לכך בתקנות הדיון בבתי-הדין הרבניים בישראל, התשנ"ג (להלן: תקנות הדיון ). בקשה לעיון חוזר שהגישה המשיבה על החלטה זו נדחתה ביום 20.8.2018.

6.

כאמור בפתח הדברים, ביום 13.12.2018 נתן בית הדין הרבני הגדול את פסק דינו בערעור. בית הדין הרבני הגדול דחה את ערעורו של העותר. בנוסף, בית הדין הרבני הגדול ציין כי בתיק הוגש גם ערעור של המשיבה, אלא שזה הוגש באיחור ניכר ולכן "נסגר". לצד זאת, בית הדין הרבני הגדול הוסיף וקבע כך: "ע"פ תקנה קנג לתקנות הדיון, לאחר העיון בחומר שבתיק הגענו למסקנא [כך במקור – ד' ב' א'] שיש להעמיד את המזונות בתיק זה לפחות על סך של 2400 ₪ ע"פ דעת המיעוט של בית הדין האזורי שקבעה סכום זה כסכום שעל האב לשלם לילדיו". ברקע הדברים, בית הדין הרבני הגדול עמד על כך שמדובר במשפחה אמידה, שאפשרה לקטינים "רווחה כלכלית מן הגבוהות שבמדינת ישראל", שרמת החיים של שני ההורים נותרה גבוהה גם לאחר הגירושין, שאין ספק כי המשיבה משתתפת בהחזקת הילדים מעבר למה שמשלם העותר, ושהעותר יכול לשלם לילדיו סכום מזונות המתאים לרמת החיים שבה הם גדלו מבלי שהדבר יפגע ברמת חייו.

7.

לאחר שניתן פסק הדין ולנוכח דחיית ערעורו של העותר, הגישה המשיבה בקשה לחילוט הערבות שהפקיד להבטחת הוצאותיה. ביום 9.1.2019 נענה בית הדין הרבני הגדול לבקשה. העותר הגיש בקשה לביטול ההחלטה האמורה בטענה שלא התבקשה תגובתו קודם לנתינתה. ביום 17.1.2019 דחה בית הדין הרבני הגדול בקשה זו, בקבעו כי תשלום הוצאות הליך מסור לשיקול דעתו, וכי בנסיבות העניין הערעור לא היה מוצדק ואין ספק כי למשיבה נגרמו הוצאות גבוהות מהליך הערעור.

8.

ביום 17.1.2019 קיבל בית הדין הרבני הגדול בקשה נוספת שהגישה המשיבה, שכוונה לכך שייקבע כי חיוב המזונות שנפסק לחובת העותר תקף החל מיום הגשתה של תביעת המזונות.

9.

כאמור בפתח הדברים, העתירה דנן נסבה על פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול ועל ההחלטות שנתן בעקבותיו בעניין חילוט הערבות והמועד שממנו יחול החיוב במזונות. לטענת העותר, בית הדין הרבני הגדול חרג מסמכותו כאשר הגדיל את חיוב המזונות שהושת עליו, חרף דחיית ערעורה של המשיבה על הסף ומבלי שהתגונן מפניו. העותר טוען כי אמנם תקנה קנג לתקנות הדיון בבתי-הדין הרבניים בישראל, התשנ"ג (להלן: תקנות הדיון ) קובעת כי בית הדין רשאי, במסגרת דיון בערעור "לשנות את פסק-הדין, לבטלו, [או] להוציא פסק אחר במקומו", אך לשיטתו תקנה זו אינה חלה במקרה דנן, ועל כן שגה בית הדין הרבני הגדול כאשר הסתמך עליה.

10.

דין העתירה להידחות על הסף. כידוע, בית המשפט העליון אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות ופסקי דין של בתי הדין הרבניים. התערבות בהכרעה של בית דין רבני תיעשה אפוא בנסיבות חריגות בלבד (ראו: בג"ץ 7070/16 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים , פסקה 8 (4.1.2017); בג"ץ 6598/16 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול , פסקה 8 (14.2.2017); בג"ץ 10072/17 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים , פסקה 10 (1.1.2018)). הדברים נכונים בפרט כאשר העתירה נסבה על טענות שעניינן סדרי הדיון בבית הדין הרבני (ראו: בג"ץ 14/14 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים (16.1.2014); בג"ץ 4009/14 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול , פסקה 5 (6.8.2014)). מבלי לקבוע מסמרות, ייתכן שטוב היה עושה בית הדין הרבני הגדול אילו מלכתחילה היה דן בשני הערעורים גם יחד במתכונת מלאה. אולם, עניין זה מסור לשיקול דעתו של בית הדין בכל הנוגע לאופן ניהול ההליכים שבפניו (ובכפוף כמובן לסמכות שניתנה לו בדין). בעיקרו של דבר, לאחר שעיינו בפסקי הדין וההחלטות שניתנו על ידי בתי הדין הרבניים במקרה זה, לא סברנו כי המקרה דנן נופל בגדרם של המקרים החריגים המצדיקים את התערבותנו.

11.

סוף דבר: העתירה נדחית. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.