בג"ץ 7962/18 פלוני נ. בית הדין הרבני בגדול

השופט ג' קרא:

עתירה נגד החלטות בית הדין הרבני הגדול (להלן: המשיב 1 ) בעניינם של העותרת ושל המשיב 3.

1.

כפי שעולה מן העתירה, בשנת 2011 הגיש המשיב 3 לבית הדין הרבני האזורי בחיפה (להלן: המשיב 2 ) תביעת גירושין כרוכה נגד העותרת, והעותרת הגישה נגדו תובענה לחיובו בתשלום כתובה ופיצויים, כך שההליכים ביניהם מתנהלים כבר קרוב לשמונה שנים.

2.

ביני לביני, העותרת הגישה עתירה לבית משפט זה התוקפת החלטות אחרות של המשיבים 2-1, אשר נדחתה לאחר קיום דיון במעמד הצדדים (בג"ץ 3247/17 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול (13.11.2017)) (להלן: העתירה הקודמת ) .

3.

העתירה הנוכחית תוקפת את החלטת המשיב 1 מיום 29.10.2018 בעניין הסכם הממון (להלן: ההסכם ) שנכרת בין העותרת למשיב 3 וקיבל תוקף של פסק דין (להלן: ההחלטה ) בטענה כי זו משנה מהותית את תנאי ההסכם. עוד תוקפת העותרת את סירובו של המשיב 1 לחתום על פסיקתות בנושא גמלת הפרישה של המשיב 3 ובנושא זכויות פנסיוניות, ואת סירובו לחייב את המשיב 3 להמציא מסמכים שנוגעים לזכויות הפנסיוניות.

4.

המשיבים כולם טוענים כי מדובר בטענות ערעוריות במהותן שדומות לאלו שהועלו בעתירה הקודמת ובאמצעותן מנסה העותרת לפתוח מחדש את תנאי ההסכם, שכאמור, ניתן לו תוקף של פסק דין. כאשר המשיבים 2-1 טוענים כי העותרת לא הוכיחה כי ההסכם נכרת עקב טעות או הטעייה. באשר לטענה כי נעשה שינוי מהותי של ההסכם על-ידי המשיב 1, טוען המשיב 3 כי מדובר בטענה שגויה, וכי ככל שהמשיב 1 ביצע שינוי בהסכם, הרי שהשינוי בא לרעתו. עוד הם מדגישים לעניין המצאת המסמכים כי בהחלטה הורה המשיב 1 שלאחר שהעותרת תקיים את חלקה בהסכם, יורה למשיב 3 לחשוף את המידע המבוקש, אולם העותרת מסרבת לקיים את הוראות ההסכם. כמו כן, הם מדגישים שהעותרת ניסתה לבצע מחטפים תוך ניצול לרעה של ההליך המשפטי כשהגישה פסיקתות לחתימה הן למשיב 1 והן למשיב 2 בטענה כוזבת כי הדבר נעשה בהסכמת המשיב 3, ובניגוד להוראות ההסכם. על כן, המשיבים מבקשים לדחות את העתירה ואת הבקשה למתן צו ביניים על הסף, וזאת תוך הפניה להלכה כי בית משפט זה לא יושב כערכאת ערעור על החלטות בית הדין הרבני, על אחת כמה וכמה מקום שמדובר בעניינים דיוניים. המשיב 3 אף עותר לפסיקת הוצאות ושכר טרחת עורך דין.

5.

בד בבד עם העתירה הוגשה בקשה למתן צו ביניים למניעת המשך ההליכים המתנהלים בפני המשיבים 2-1 ולעכב את ביצוע ההחלטה. ביום 8.11.2018 הוריתי על עיכוב ביצוע ההחלטה עד למתן החלטה אחרת. לאחר קבלת תגובות המשיבים, ביום 13.1.2019 הוריתי לעותרת להודיע אם היא עומדת על עתירתה. ביום 20.1.2019 נתקבלה תשובת העותרת לפיה היא עומדת על עתירה ומבקשת לקבוע מועד לדיון בה.

6.

לאחר עיון בעתירה על נספחיה ובתגובות המשיבים, הגענו לכלל מסקנה כי דינה להידחות על הסף.

הלכה היא שבית המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיהם של בתי הדין הדתיים, והתערבותו בהן מוגבלת למקרים בהם נפל פגם ממשי בהחלטה כגון חריגה מסמכות, פגיעה בכללי הצדק הטבעי, סטייה מהוראות החוק ולמקרים המצדיקים מתן סעד מן הצדק (בג"ץ 5806/17 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי בתל אביב-יפו , בפסקה 7 ( 1.10.2017 ); בג"ץ 4009/14 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול , בפסקה 5 (6.8.2014)). בענייננו, העתירה אינה מגלה כל חריגה מסמכות או סטייה מהוראות החוק, ולא מצאנו ממש בטענת העותרת לפגיעה בכללי הצדק הטבעי. אדרבא, עולה מתגובות המשיבים טענה לניצול לרעה של ההליך על-ידי העותרת.

יתרה מזאת, מרבית טענות העותרת נוגעות להחלטות בתי הדין בעניין סדרי דין, ובית משפט זה עמד לא פעם על כך שההלכה בעניין התערבות בית משפט זה בהחלטות בתי הדין הרבניים נכונה ביתר שאת בטענות כגון דא (בג"ץ 780/19 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים , בפסקה 10 ( 3.2.2019 ); בג"ץ 288/19 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול , בפסקה 2 ( 14.1.2019 ) (להלן: עניין פלוני ) ).

7.

טענות העותרת הן טענות ערעוריות במהותן אשר גם לגופו של עניין אינן מגלות עילה להתערבותנו (עניין פלוני , בפסקה 2; בג"ץ 6073/18 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים , בפסקה 5 ( 12.11.2018 )).

בבחינת למעלה מן הצורך יצוין כי בהחלטה נקבע כי אין כל אינדיקציה להטעיה מצד המשיב 3 באשר לסכום הנקוב בהסכם שהיה על העותרת לקבל בגין חלקה בפנסיה. בעניין הפסיקתא בנושא הזכויות הפנסיוניות, לא מצאנו פגם בהחלטת המשיב 1 להתנות את מסירתה אליה רק לאחר שתקיים העותרת את חלקה בהסכם. המשיב 1 אף קבע כי לאחר שתקיים העותרת את חלקה בהסכם, יופנה צו למשיב 3 לחשוף את המידע המבוקש על זכויותיו הפנסיוניות, כך שתינתן לעותרת הזדמנות לטעון לפגם בכריתת ההסכם. אם לאחר חשיפת המידע הרלוונטי תרצה העותרת לטעון לכך, עליה למצות את העניין מול המשיב 1.

זאת ועוד, במבוא להסכם נכתב כי " היה והסך הנ"ל (סכום איזון מוסכם שתשלם העותרת בתמורה לחלקו של המשיב 3 בדירת מגורים – ג'.ק) לא ישולם במועד ובמלואו תשלם (העותרת למשיב 3 – ג'.ק) קנס של 50,000 ש"ח שיקוזזו מחלקה בדירה, וללא צורך בהכרעה שיפוטית נוספת, והדירה תצא למכירה לאלתר באמצעות כונס נכסים ", ובהחלטה קבע המשיב 1 כי " המערערת תקיים את האמור בהסכם ככתבו וכלשונו... במידה והיא לא תבצע את האמור לעיל בית הדין יקזז מחלקה בדירה סך של 50,000 ש"ח וכאמור במבוא להסכם הנ"ל, וימונה כונס נכסים למכירת הדירה לאלתר ". מכאן שברי כי המשיב 1 לא שינה את תנאי ההסכם, אלא הורה על ביצועו.

8.

סוף דבר, העתירה נדחית על הסף. הצו הארעי מיום 8.1.2018 מבוטל בזאת. בנסיבות העניין, העותרת תישא בהוצאות המשיבים 2-1 בסך של 1,500 ש"ח ובהוצאות המשיב 3 בסך של 1,500 ש"ח.