בג"ץ 288/19 פלוני נ. בית הדין הרבני הגדול

השופט ע' פוגלמן:

1.

העותר והמשיבה 2 התגרשו והם מתדיינים בבתי הדין הרבניים. העותר הגיש ערעור לבית הדין הרבני הגדול, הוא המשיב 1. ביום 3.12.2018 חייב בית הדין (כב' הדיין הרב מ' נהרי ) את העותר להפקיד עד ליום 10.1.2019 ערבות בסך 10,000 ש"ח להבטחת הוצאות משפט, שאם לא כן ייסגר התיק. בית הדין דחה ביום 20.12.2018 את בקשת העותר להפחית את סכום הערבות או לבטלה. מכאן העתירה שלפניי, שבה מבקש העותר לפטור אותו מתשלום הערבות ולהורות לבית הדין לקבוע דיון בערעור. לטענת העותר, בשל מצבו הרפואי ובשל מצבו הכלכלי אין לחייבו להפקיד ערבות. לצד העתירה ביקש העותר לעכב את ביצוע החלטת בית הדין עד להכרעה בעתירה.

2.

לאחר שעיינתי בעתירה ובנספחיה, באתי למסקנה שדינה להידחות על הסף. כידוע, בית משפט זה לא יתערב בהליכים בבתי הדין הדתיים אלא במקרים חריגים של חריגה מסמכות, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, סטייה מהוראות החוק המכוונות לבית הדין הדתי או אם נדרש סעד מן הצדק מקום שהעניין אינו בסמכותו של בית משפט או בית דין אחר (בג"ץ 3042/18 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי , פסקה 6 (1.5.2018)). כלל זה תקף ביתר שאת בנוגע להחלטות דיוניות (בג"ץ 5806/17 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי בתל אביב–יפו , פסקה 7 (1.10.2017)). החלטה בעניין קביעת ערבות וגובהה היא החלטה דיונית שנתונה לשיקול דעת בית הדין (בג"ץ 1527/14 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול , פסקה 3 (9.3.2014)). לאור כל האמור לא מצאתי שהעתירה מגלה עילה להתערבותנו.

העתירה נדחית אפוא על הסף. הבקשה לעיכוב ביצוע מתייתרת. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.