פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה
לצדק
בג"ץ
1527/14
לפני:
כבוד השופט ח' מלצר
כבוד השופט נ' הנדל
כבוד השופט נ' סולברג
העותר:
פלוני
נ ג ד
המשיבים:
1. בית הדין הרבני הגדול
2. בית הדין הרבני האזורי
3. פלונית
עתירה למתן צו על-תנאי; בקשה לעיכוב
ביצוע החלטת בית הדין הרבני האזורי
בשם העותר:
בעצמו
פסק-דין
השופט נ' סולברג:
עתירה למתן צו על-תנאי להורות לבית הדין הרבני הגדול לדון בערעורו של העותר מבלי לחייבו בתשלום ערובה כספית במזומן, וכמו כן להורות על עיכוב ביצוע החלטת בית הדין הרבני האזורי אשר חייב את העותר במתן גט למשיבה 3.
עיקרי העובדות וטיעוני העותר
1.
על-פי הנטען בעתירה, בהחלטה מיום 9.5.2013 דחה בית הדין הרבני האזורי בחיפה את תביעת העותר לשלום בית, ומנגד קיבל את תביעת המשיבה 3 לגירושין, וחייב את העותר ליתן לה גט. העותר הגיש ערעור לבית הדין הרבני הגדול. בהחלטה מיום 15.9.2013 הורה בית הדין הרבני הגדול כי בטרם ידון הערעור על העותר להפקיד ערבות כספית בסך 30,000 ₪ בקופת בית הדין הרבני, וזאת בתוך שלושים יום. בית הדין הרבני הגדול הוסיף וציין בהחלטתו, כי "אם ההפקדה לא תבוצע התיק ייסגר" . העותר לא הפקיד את הערבות הכספית, וחלף זאת הגיש בקשה לקביעת מועד לדיון. בהחלטה מיום 13.10.2013 דחה בית הדין הרבני את הבקשה וקבע כי "הבעל לא קיים את ההחלטה המחייבת אותו להפקיד ערבות. משכך בית הדין מורה על סגירת התיק". בהמשך, ובעקבות בקשת הבהרה שהגיש העותר הורה בית הדין הרבני הגדול בהחלטה מיום 16.10.2013 כי "לפנים משורת הדין בית הדין מפחית את סכום הערבות הנדרש לסך 15,000 ₪ בתוך 15 יום. לא תתקבלנה בקשות נוספות לביטול או הפחתה נוספת של הסכום האמור" . אף על פי כן, הוסיף המבקש וביקש שוב להפחית את סכום הערבות לסך של 3,000 ₪. בהחלטה מיום 30.11.2013 דחה בית הדין הרבני הגדול את בקשתו וקבע כי "בפנינו בקשת הבעל להפחתת הערבות לשלושת אלפים ₪. בית הדין דוחה את הבקשה שכן כבר אושרה הפחתה לפנים משורת הדין, ונכתב במפורש שלא תתקבלנה בקשות נוספות להפחתה" . נגד החלטה זו הגיש העותר את העתירה שלפנינו.
2.
לטענת העותר, דרישת בית הדין הרבני הגדול כי יפקיד ערבות בסך של 15,000 ₪ היא מופרזת. העותר חסר אמצעים כספיים ואין ביכולתו לשלם סכום כסף זה. החלטת בית הדין הרבני הגדול חוסמת את זכות הגישה שלו לערכאות ומונעת ממנו לטעון את טענותיו בערעור. עוד טוען העותר כי החלטת בית הדין הרבני האזורי שגויה. העותר מעוניין בשלום בית ובשיקום היחסים עם אשתו, המשיבה 3, ולא היה מקום להורות על מתן גט. משכך, ביקש העותר, בד בבד עם הגשת עתירתו, להורות על עיכוב ביצוע ההחלטה לחיובו במתן הגט.
דיון והכרעה
3.
דין העתירה להידחות על הסף, מחמת העדר עילה. הלכה פסוקה היא כי אין זו דרכו של בית משפט זה להתערב בהחלטות הנוגעות לסדרי הדין בבתי הדין הדתיים (השוו: בג"ץ 10627/07 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים (17.10.2012)). החלטת בית הדין הרבני הגדול שלא להעתר לבקשה להפחתת סכום הערבות היא החלטה דיונית הנתונה לשיקול דעתו של בית הדין. בית הדין הרבני התחשב במצבו הכלכלי של העותר והסכים, "לפנים משורת הדין", להפחית את סכום הערבות. גם לאחר הפחתת הסכום לא הפקיד המערער את הערבות כפי שהתבקש. זאת ועוד: בית הדין הרבני האזורי קבע כי קיימות שלוש עילות שונות לחיוב העותר במתן גט למשיבה 3: הפירוד המוחלט בין העותר לבין המשיבה 3 מזה שנים רבות; דרישת העותר לפתוח תיק לפירוק שיתוף נכסים; אלימות של העותר כלפי המשי בה 3. על רקע זה, נראה על פני הדברים ובמלוא הזהירות כי סיכוייו של הערעור לבית הדין הרבני הגדול, אינם מן המשופרים. כך או כך, נושא הערבות הכספית, לבטח לא בסכום המופחת, אינו מבסס עילה לעתירה לבית משפט זה.
4.
העתירה נדחית איפוא על הסף, ממילא מתייתר הדיון בבקשה לעיכוב ביצוע, והיא נמחקת בזאת. העותר ישא בהוצאות בסך של 2,000 ₪ לטובת אוצר המדינה.
ניתן היום, ז'
באדר ב' התשע"ד (9.3.2014).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט