בג"ץ 7803/01 ודים ניידיץ' נ. מדינת ישראל

העורר עומד לדין לפני בית-משפט השלום בתל-אביב בעבירות רבות של קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות ובעבירה של שבועת שקר. עם הגשת כתב האישום הורה בית-משפט השלום על מעצרו עד תום ההליכים, וערר שהוגש לבית-המשפט המחוזי נדחה.

הערר שלפניי הוא על החלטתו של בית-המשפט המחוזי, ובקשת העורר היא כי אורה על שחרורו ממעצר לחלופת מעצר.

לא נמצאו חולקים, לא בבית-משפט השלום, לא בבית-המשפט המחוזי ולא לפניי, כי יש ראיות לכאורה להוכחת העובדות האמורות בכתב האישום, והשאלה העיקרית סביבה נתגלעה המחלוקת בין בעלי-הדין אינה אלא בנושא עילת המעצר. לבחינתה של שאלה זו שומה עלינו לעמוד ולו בקצרה על עיקרי העובדות המוצגות בכתב האישום.

מסתבר כי העורר ואחרים - העומדים איתו לדין בצוותא חדא - ייסדו שני גופים: האחד היה עמותה בשם "התאחדות משפטנים בלתי-תלויים", והאחר היה אגודה שיתופית ושמה "התאחדות עובדים בקבלנות אגודה שיתופית בע"מ". העורר וחבריו פירסמו מודעות בעיתונות, ובהן הציעו במירמה לקהל הרחב שירותים משירותים שונים, בהם השגת אשרות עבודה, פתרון בעיות במשפחה, נישואין וגירושין דחופים, איחוד משפחות, סידורי התאזרחות, הגנה מפני גירוש, בעיות במשרד הפנים, הגנה מפני רמאים ועוד ועוד. קהל היעד של העורר וחבריו היה אנשים שבאו ארצה מחבר המדינות, ועל כן פורסמו המודעות בעיתונות בשפה הרוסית.

בעקבות פירסום מודעות אלו בעיתונות פנו אל העורר וחבריו עשרות אנשים שנזקקו לשירותים ממשרד הפנים - בהם הארכת אשרות שהיה, שינוי סיווג אשרה ועוד - ואנשים אשר ביקשו מן העורר וחבריו כי יסדירו להם נישואין מסוג "נישואי קפריסין". לקבלת שירותים אלה שילמו המתלוננים לעורר ולחבריו למיצער 500 דולר, ויש מהם ששילמו להם גם 1000 דולר, 1500 דולר, 2500 דולר, ועד 10000 דולר הגיעו. כל כספים אלה קיבלו העורר וחבריו מן המתלוננים במירמה, הואיל והלכה למעשה לא נתנו להם כל שירות-אמת שהוא. כך, למשל, נתנו העורר וחבריו למתלוננים, במירמה, מסמכים הנחזים להיותם אישורי שהיה או עבודה בארץ, תעודות-רמיה על כך שנערכו להם נישואי קפריסין ועוד ועוד. לכתב האישום מצורפת טבלה של שמות מתלוננים, ומניתי באותה טבלה למיצער 55 מתלוננים שהעורר וחבריו הוציאו מהם במירמה אלפים רבים של דולרים (בש"ח או בדולרים) בשנים 2000 ו2001-. כל כך הרבה מעשי רמיה היו, עד שהפרקליטות נאלצה להגיש לבית המשפט שני תיקונים לכתב האישום המקורי, שעה שכל אישום הוסיף מקרי רמיה נוספים מצידו של העורר וחבריו.

עד כאן - עיקרי כתב האישום.

השאלה הנשאלת היא, אם הוכחה עילה למעצרו של העורר, והוא כהוראת סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו1996- ( חוק המעצרים ). טוענים באי-כוחו המלומדים של העורר כי לא הוכחה עילת מעצר, ומשיבה על כך המדינה כי הוכחה-גם-הוכחה עילת מעצר. בתי-משפט קמא קבעו כי הוכחה עילת מעצר, ובאי-כוח העורר הוסיפו וטענו לפניי כי לא הוכחה עילת מעצר.

הכל מסכימים כי העבירות בגינן עומד העורר לדין אינן נמנות עם העבירות המקימות חזקה לקיומו של יסוד סביר לחשש שהעורר יסכן את בטחונו של אדם או את בטחון הציבור, והכל כהוראת סעיף 21(א)(1)(ג) לחוק המעצרים. אולם עדיין שאלה היא, האם בכל זאת הוכחה עילת מעצר כהוראת סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים, ולפיה קיים יסוד סביר לחשש שהעותר יסכן את בטחונו של אדם או את בטחון הציבור, גם בלא להידרש לחזקה האמורה הקבועה בחוק. לשון אחר: מדברים אנו בעבירות רכוש, וכולנו ידענו כי לאחר חוק המעצרים, ושלא כעבירות אלימות נגד גופו של אדם וכעבירות אחרות, אין עבירות רכוש, באשר הן, מעלות לא עילה למעצר ולא חזקת מסוכנות. ואולם בה-בעת שאלה היא אם עבירת רכוש הנעברת בנסיבות מסויימות מקימה בכל זאת יסוד סביר לחשש שהנאשם יסכן את בטחונו של אדם או את בטחון הציבור.

נדרשנו לא אחת לשאלה זו, ותשובתנו הייתה כי בנסיבות מסויימות תבואנה עבירות רכוש בגידרי סיכון בטחונו של אדם או בטחון הציבור. מהן אותן נסיבות? עמדה על כך השופטת ביניש בפרשות פרנקל ו ריביץ

(בש"פ 5431/98 ובש"פ 5571/98, פ"ד נב(4) 268), וכך השמיעה היא אותנו (שם, 272):

"... ניתן לקבוע כי עבירות רכוש המבוצעות באורח שיטתי, או בהיקף ניכר, או תוך התארגנות של מספר עבריינים, או תוך שימוש באמצעים מיוחדים ומתוחכמים, עלולות לפי מהותן ונסיבות ביצוען לסכן את בטחון האדם ואת בטחון הציבור.

... אין לשלול קיומה של עילת מעצר בכל מקרה של עבירות המבוצעות נגד רכוש, ויש לבחון את מכלול הנסיבות כדי לקבוע אם נתקיימה עילת מעצר, היינו - לבחון אם נשקף מן העבריין אשר לו מיוחסת העבירה סיכון לבטחון במשמעותו האמורה.

ראו עוד: בש"פ 7161/00 - רחלין ובוטראשווילי

(לא פורסם).

השאלה הנשאלת היא, אפוא, האם העבירות המיוחסות לעורר - ואשר יש ראיות לכאורה לביצוען - מביאות עצמן בגדרי אותן נסיבות מיוחדות העושות עבירות רכוש לעבירות המלמדות כי יש יסוד סביר לחשש שהעורר עלול לסכן את בטחונו של אדם או את בטחון הציבור. תשובתי לשאלה היא בחיוב נמרץ. העבירות המיוחסות לעורר יש בהן כל הסימנים הניתנים בעבירות רכוש המעלות חשש לסיכון בטחונו של אדם ובטחון הציבור:

העבירות בוצעו באופן שיטתי, בהיקף ניכר, תוך התארגנות של מספר עבריינים, ותוך שימוש באמצעים מיוחדים ומתוחכמים. עזות המצח שהוכיחו העורר וחבריו היא כה רבה, עד שקשה להבין כיצד זה סברו שיוכלו לצאת נקיים מן המעשים הרעים שעשו. נוסיף לעניין זה כי העורר המשיך במעשיו הרעים גם לאחר שהוגש נגדו כתב אישום, ובמעשיו אלה לימד על עצמו כי אין מורא מלכות עליו. אכן, העורר - וכמותו חבריו - הוכיח עצמו כרב-נוכל, ומעשיו מעידים עליו עד מה מסוכן הוא לציבור.

זאת ועוד: הקודקס הפלילי מונה ומפרט מעשים רעים אלה ואחרים שיש לענוש את העושים אותם באשר פורעים הם סידרי חברה וממשל תקינים. יש עבירות חמורות, יש עבירות חמורות יותר, וכחומרת העבירה כן חומרת העונש שהעבריין צפוי לו. בין שלל העבירות המנויות בדין יש עבירות המייחדות עצמן בתו היכר מיוחד, והוא הכיעור שבהן. כל עבירה מצביעה על מעשה רע, אולם יש עבירות שהן גם רעות גם מכוערות, והעבירות שהעורר עומד עליהן לדין פוקדות עצמן עם המכוערות שבעבירות. קהל היעד של העורר היה קהל של אוכלוסיה חלשה וחסרת ישע, ברובה עולים חדשים ועובדים זרים אשר אינם מתמצאים באורחות החברה בישראל ובהליכותיה; אנשים תמימים המבקשים שירותים ממשרד הפנים, אנשים המבקשים להינשא זה לזה ועוד. העורר וחבריו הרעים ניצלו כל אותם אנשים באורח שיטתי, בעזות מצח, ובעיקר בהיעדר כל מצפון, לשלול שלל ולבוז בז. הפוגע כך באנשים חלשים וחסרי-ישע מוכיח על עצמו כי מסוכן הוא עד-למאד לציבור ולחברה.

משהוכח להנחת דעתנו קיומה של עילת מעצר, ומאותם טעמים עצמם, אין הוא העורר ראוי לחלופת מעצר. אכן, אם יהיה ב"מעצר בית" לא יוכל העורר להמשיך במעשי הרמיה כפי שביצע עד כה, אולם אמצעי הקשר העומדים כיום לרשותם של אנשים יאפשרו לו להמשיך במעשיו הרעים גם מביתו, ועל כן אני דוחה אפשרות לחלופת מעצר.

הערר נדחה.

היום, כ"ח בתשרי תשס"ב, (15.10.2001).

ש ו פ ט

_________________

העתק מתאים למקור

01078030. G01

נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו

בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל.

שמריהו כהן - מזכיר ראשי

בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444