בג"ץ 7820/02 לאקי דייברס תיירות בע''מ באמצעות מנהלה עמיאל בן צב נ. רשות ה

זו השיגה העותרת, בהתאם לסעיף 9(א) לחוק, לפני בית-משפט השלום באילת. המשיבים ביקשו מבית-המשפט לדחות את בקשת העותרת על הסף, בטענה כי על סירוב הרשות המוסמכת לחדש את רישיונה נתונה לעותרת זכות ערר לפני השר הממונה על ביצוע החוק (קרי: שר החינוך והתרבות; להלן: השר ), בהתאם לתקנה 65 לתקנות הצלילה הספורטיבית (תעודות), תש"ם-1980 (להלן: התקנות ), ומכאן שבקשתה חורגת מגדר סמכותו העניינית של בית-משפט השלום. בהמשך חזרו בהם המשיבים מעמדתם זו, אולם חרף השינוי בעמדתם החליט בית-המשפט לקבל את טענתם ולפיכך דחה על הסף את בקשת העותרת מחמת חוסר סמכות עניינית. בעקבות זאת הגישה העותרת את העתירה שלפנינו, אשר בגדרה תקפה לגופה את צדקת החלטתה של הרשות המוסמכת שלא לחדש את תוקף רישיונה. בתגובת פרקליטות המדינה לעתירה נטען, כי "דין העתירה להידחות על הסף בשל קיומו של סעד חלופי והוא הגשת ערעור על החלטת המשיבים שלא לחדש את רשיונה של העותרת לבית-משפט השלום באילת". בצדק הלינה העותרת לפנינו על השינויים בעמדתה של המדינה, שבעטיים טולטלה מערכאה לערכאה בהליכי סרק. ואולם לגוף העניין נראה לנו, כי הסמכות לדון בעניינה של העותרת אכן נתונה לבית-משפט השלום.

3.סעיף 5 לחוק מתנה את פתיחתו וקיומו של מרכז צלילה בקבלת רישיון מאת הרשות המוסמכת. וכך קובע סעיף 5:

5.הגבלת מרכזי צלילה

(א) לא יפתח אדם מרכז צלילה ולא יקיים אותו אלא ברשיון ובהתאם לתנאי הרשיון ולכללי הבטיחות והשירות שייקבעו בתקנות.

(ב) רשיון לפי סעיף זה יינתן מאת הרשות המוסמכת בהסכמת שר הפנים או מי שהוא הסמיכו לכך.

(ג) רשיון לפי סעיף זה יכול שיהא מסוייג ויכול שתקופת תקפו תהא מוגבלת, הכל כפי שייקבע בתקנות.

הסמכות לבקר את החלטת הרשות, שניתנה מכוח סעיף 5, נתונה לבית-משפט השלום. כך נקבע בסעיף 9(א) לחוק:

9. בקשה

(א) הרואה את עצמו נפגע על ידי החלטת הרשות המוסמכת לפי סעיפים 2, 5 או 6, רשאי תוך 60 יום לבקש מבית משפט השלום שבתחום שיפוטו הוא מתגורר לבטל את ההחלטה או לשנותה.

החלטת הרשות, שלא לחדש את רישיונה של העותרת, ניתנה מכוח סמכותה לפי סעיף 5 לחוק. כך עלה ממכתב סמנכ"ל הרשות המוסמכת (המשיב 2) אל מנהל העותרת מיום 15.1.2002, בו נאמר:

הריני להודיעך כי אין לך רשיון לקיים מרכז צלילה כאמור בסעיף 5 לחוק הצלילה הספורטיבית, תשל"ט‑1979, לשנת 2002.

וכך מתחייב אף מנוסחו של סעיף 5 לחוק, שאין דבר בלשונו או בתכליתו העשוי וראוי להתפרש כמגביל את תחולת הסעיף אך ורק להענקת רישיון לראשונה. על-כן יש לומר, כי הסעיף חל גם על החידוש (או הסירוב לחדש) רישיון צלילה קיים. נמצא שהפורום הנכון לדון בהשגת העותרת על אי-חידוש רישיונה הוא בית-משפט השלום שבתחום מושבה, היינו באילת.

4.החלטת בית-משפט השלום באילת, לדחות על הסף את בקשת העותרת מחמת חוסר סמכות עניינית, התבססה, כאמור, על תקנה 65 לתקנות, המורה וזה לשונה:

65. זכות ערר

(א) בעליהם של תעודה, רשיון , היתר או אישור שבוטלו, הופסק תקפם או שסירבו לחדשם , רשאים, תוך 7 ימים מיום שהביטול, הפסקת התוקף או הסירוב הגיעו לידיעתם, לערור על כך לפני השר , או מי שהוא הסמיך לכך .

(ב) החלטת השר או מי שהוא הסמיך כאמור, בערר שהוגש כאמור בתקנת-משנה (א), תהיה סופית ואין אחריה ולא כלום .

(ג) הגשת ערר לפי תקנת-משנה (א) אינה מעכבת את תחילת תקפו של הסירוב, הביטול או הפסקת התוקף, הכל לפי המקרה, אלא אם החליטה הרשות אחרת ( ההדגשים הוספו - א' מ' ).

מתקנה זו הסיק בית-משפט השלום, כי "היה על [העותרת] לפנות לכבוד השר ולערער בפניו על החלטת הרשות תוך שבעה ימים". כן צוין בהחלטתו, כי סעיף 9(א) לחוק מתייחס רק ל"עניינים הנוגעים לרשיון קיים", ולא לאי-חידוש רישיון, שעליו חלה תקנה 65. לדעתו, "זכותו של מי שפנה לשר ולא נענה, או שתשובתו היתה שלא כדין לדעתו, לפנות לערכאות המוסמכות לכך", אך לא לבית-משפט השלום.

5.בתגובתם בכתב לעתירה טענו המשיבים, כי "ההוראה המחייבת לעניין הפורום המוסמך לדון בערעורים על החלטות הרשות היא ההוראה שנקבעה בסעיף 9 לחוק". כן ציינו המשיבים, ש"ככל שתקנה 65 לתקנות מבקשת לקבוע סמכות שיפוט חלופית לזו שנקבעה בחוק הרי שהיא עומדת בסתירה לחוק ועל-כן בטלה". גם בטיעונו על-פה לפנינו חזר פרקליט המשיבים על העמדה שתקנה 65 בטלה מחמת התקנתה בחוסר סמכות, וכי על העותרת לשוב ולפנות בעניינה לבית-משפט השלום באילת.

6.עמדת המשיבים בדין יסודה. סעיף 9 לחוק קובע, כי דרך התקיפה של החלטות הרשות המוסמכת לפי סעיפים 2, 5 ו-6 לחוק, היא בהגשת בקשה לבית-משפט השלום לביטולה או לשינויה של ההחלטה. משנוכחנו כי סעיף 5 לחוק מסדיר, לא רק את נושא הענקתם של רישיונות חדשים, אלא גם את חידוש תוקפם, או סירוב לחדש את תוקפם, של רישיונות קיימים, מתחייבת המסקנה כי בידי הנפגע מסירובה של הרשות לחדש את תוקף רישיונו להשיג על צדקת הסירוב בפנייה לבית-משפט השלום בהתאם להוראת סעיף 9. הסדר זה שנקבע בחוק אין תקנה 65 יכולה לשנותו; ונמצא כי יומרתה לעשות כן היא בהכרח חסרת תוקף (השוו: רע"פ 3268/02 קוזלי נ' מדינת ישראל (החלטה מיום 5.3.03; טרם פורסמה)).

7.שאלה לעצמה היא, אם לשר הייתה סמכות להתקין את תקנה 65. מן האמור במבוא לתקנות עולה, כי את סמכותו להתקנת התקנות שאב השר מסעיפים 2, 5, 6 ו‑12(א) לחוק. עיון בארבעת הסעיפים הללו ילמד, כי באף אחד מהם לא הוקנתה לשר סמכות לקבוע בתקנות הסדר של ערר על החלטות הרשות. סעיף 5, אשר צוטט לעיל, מסמיך את השר להתקין תקנות הנוגעות ל"תנאי הרשיון" של מרכז הצלילה, ל"כללי הבטיחות והשירות" (סעיף-קטן (א)), וכן לאפשרות לסייג את הרישיון או להגביל את תקופת תוקפו (סעיף-קטן (ב)). סעיפים 2 ו-6 - העוסקים בהסמכת צוללים ומדריכי צלילה - מנוסחים באופן דומה. סעיף 12(א) מורה כי השר "יקבע בתקנות הוראות בטיחות למניעת סיכון חייהם של צוללים ושל הנמצאים בסביבתם" וכן הסמיך את השר "להתקין תקנות בכל ענין אחר הנוגע לביצוע החוק", ובכלל זה - בדבר אגרות הסמכה ורישוי ובדבר הטלת חובת ביטוח על צוללים; בהתייעצות עם שר התחבורה - בדבר מיקומם של מרכזי צלילה ונושאים תחבורתיים נוספים; ובאישור שר הבריאות - בדבר הכושר הרפואי של הצוללים. פשיטא שבהתוויית דרך של הגשת ערר לשר על החלטות הרשות - כדוגמת זו שנקבעה בתקנה 65 - לא ניתן לראות משום הסדר הנוגע "לביצוע החוק"; לא-כל-שכן שלא ניתן למצוא בחוק הסמכה להתקנת תקנה 65(ב), שלפיה "החלטת השר ... תהיה סופית ואין אחריה ולא כלום". הנה כי כן, המסקנה העולה מקריאת סעיפי החוק האמורים היא, כי השר כלל לא הוסמך לקבוע בתקנות דרכי תקיפה של איזו מהחלטות הרשות המוסמכת. לא למותר להוסיף, כי סעיפים 2, 5 ו-6 לחוק נמנו בסעיף 9(א) לחוק ככאלה שעל החלטת הרשות לפי איזה מהם רשאי הנפגע להשיג לפני בית-משפט השלום; וממילא לא ייתכן שתקנות אשר הותקנו מכוח סעיפים אלה יקבעו דרך השגה שונה על החלטות שניתנו לפי איזה מהם.

8.מסקנתנו היא, אפוא, כי תקנה 65 לתקנות הותקנה בחוסר סמכות, ולפיכך היא בטלה מעיקרה. כן אנו קובעים, כי עניינה של העותרת מוסדר על-ידי הסעיפים 5 ו‑9(א) לחוק, ועל כן השגתה על החלטת הרשות בעניינה צריכה להיעשות לפני בית‑משפט השלום באילת.

9.אלה הם הנימוקים לפסק-דיננו מיום 4.5.2003, שלפיו דחינו את העתירה, מבלי להידרש לטענות העותרת לגופן.