בג"ץ 785/14 מסרי אחמד נ. מדינת ישראל - רשות המיסים

לפנינו עתירה למתן צו על תנאי בעניין החלטת המשיבות מכוח סמכותן על פי סעיף 2 לחוק שירות הציבור (הגבלות לאחר פרישה), התשכ"ט-1969 (להלן: החוק ) שלא לאפשר לעותר – עורך דין במקצועו שפרש מעבודתו במחלקה המשפטית של מכס ומע"מ חיפה והצפון (להלן: המחלקה המשפטית ) – לייצג לקוחות פרטיים בשני תיקים בהם נטען כי היה מעורב במהלך התקופה בה הועסק במחלקה המשפטית.

1.

כנטען בעתירה, העותר הועסק במחלקה המשפטית מיום 19.7.2006 ועד ליום 14.11.2013 כיועץ משפטי. העותר עזב את מקום עבודתו, לבקשתו, לאחר ששימש בתפקיד בכיר במחלקה, בחלק מהשנים בתקופה בה לא אויש תפקיד מנהל המחלקה המשפטית. בהקשר זה טוענות המשיבות כי הרקע

לעזיבתו של העותר היה היעדר אפשרות לקידומו לאחר שהגיע לדרגה בכירה. לאחר שהעותר סיים את עבודתו במחלקה המשפטית הוא ביקש לייצג לקוחות פרטיים בשני תיקים, תיק "תזקיקים" ותיק "פיקהולץ". המשיבות התנגדו לאפשרות כי העותר ייצג בתיקים אלו. יוער כי במסגרת תגובתן המקדמית של המשיבות לעתירה צוין כי הוסרה המגבלה שהוטלה על העותר בתיק "פיקהולץ". לפיכך, התנגדות המשיבות ממוקדת בתיק "תזקיקים". לטענת המשיבות, תיק "תזקיקים" הוא "תיק דגל", במהלכו נחשף העותר להתייעצויות פנימיות משמעותיות. המשיבות מדגישות כי לא מדובר "בהתייעצויות סתם" אלא במעורבות של ממש מצד העותר בייעוץ לפרקליטה המטפלת, בתקופה רגישה בה לא אויש תפקיד מנהל המחלקה המשפטית ולאור תפקידו הבכיר של העותר במחלקה זו. המשיבות טוענות כי העותר היה שותף למידע פנים הקשור להליך גיוסו של עד המדינה בתיק, לרבות לשיחות הפנימיות בין גורמי החקירה לבין הגורמים המשפטיים. עוד מפנות המשיבות לכך שהעותר השתתף בהתייעצות במהלך ישיבת חסיונות. המשיבות מדגישות כי במהלך ההתייעצויות שותף העותר בפרטים מוכמנים וחסויים תוך חשיפתו למידע מודיעיני רגיש ביותר. המשיבות מטעימות עוד כי במהלך ההתייעצויות עם העותר הוא נחשף לבעיות צפויות בניהול התיק. משכך, טוענות המשיבות כי הייצוג על ידי העותר אינו מתיישב עם החובה הכללית החלה על עובדי הציבור, אף לאחר פרישתם, לשמור על אמון הציבור במערכות הציבוריות.

2.

בהסכמת העותר, עיינו במעמד צד אחד במסמך המפרט את מעורבותו של העותר בתיק "תזקיקים" שעה שעבד במחלקה המשפטית. לאחר העיון, בהסכמת המשיבות, ניתנו לעותר על ידנו פרפראזות על האמור במסמך. לאחר שעיינו בנימוקי העתירה ובחומר שהוגש לעיוננו במעמד צד אחד, ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים בדיון שהתקיים לפנינו, החלטנו לדחות את העתירה.

3.

החלטת המשיבות שלא לאפשר לעותר לייצג לקוחות פרטיים בתיק "תזקיקים" פוגעת בזכות יסוד חוקתית –חופש העיסוק. אלא שחופש העיסוק כמו כל זכות אחרת אינו עולה כדי זכות מוחלטת אלא זכות שיש לאזנה אל מול אינטרסים אחרים. כך למשל, יש לאזן את חופש העיסוק אל מול אינטרסים ציבוריים חיוניים אחרים כדוגמת מניעת הכשלת ההליך המשפטי ומניעת ניגוד עניינים. לאור זאת, נקבע בסעיף 2 לחוק כי "מי שטיפל, אגב מילוי תפקידו בשירות הציבור, בעניין פלוני של אדם פלוני, לא ייצג אחרי פרישתו מהשירות את האדם באותו עניין כלפי המוסד של שירות הציבור בו שירת". [ראו והשוו: רמי יובל "הערות לחוק שירות הציבור (הגבלות לאחר פרישה), תשכ"ט-1969" משפטים ה 474, 485 (1973)]. בהתאם לכך נקבעה הוראה מתאימה בפסקה 43.621 לתקשי"ר. הוראת החוק היא מגבלה נוספת שהוטלה על משפטנים בשירות הציבורי נוסף על חובתם מכוח סעיף 16(א) לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986, לפיו "עורך דין לא יטפל נגד לקוח... (2) בעניין אליו יש זיקה של ממש למידע שקיבל עורך הדין מאותו לקוח או מטעמו" [ראו והשוו: יצחק זמיר "המשפטן בשירות הציבורי" ספר יצחק זמיר 53 (2005)].

4.

לאחר שעיינו בחומר שהוצג לנו, בהסכמת העותר, הגענו לכלל מסקנה כי החלטת המשיבות מבוססת. העותר ראוי אמנם להערכה על השנים הארוכות שאותן הקדיש לשירות הציבורי, הערכה שבאה לכלל ביטוי בין היתר בתפקיד שאותו מילא במחלקה המשפטית, אך בנסיבות העניין לא נפל דופי בהחלטת המשיבות שלא להתיר לעותר לייצג בתיק "תזקיקים". שוכנענו כי מידע רגיש ומהותי לתיק "תזקיקים" הגיע לידיעת העותר במהלך עבודתו במחלקה המשפטית ולפיכך טיפול מצדו של העותר בתיק זה עבור גורמים פרטיים אינו עולה בקנה אחד עם המסגרת הנורמטיבית שנזכרה לעיל. במסגרת החלטתנו זו נתנו כאמור משקל לעובדה כי העותר שימש בתפקיד בכיר במחלקה המשפטית והשתתף בהתייעצויות עם הפרקליטה המטפלת בתקופה בה לא עמד בראש המחלקה מנהל. משכך, יש יסוד לטענת המשיבות לפיה התערבות בהחלטתן עלולה להכשיל את ההליכים המשפטיים בתיק שבנדון. לפיכך, באיזון הכולל מצאנו כי ההגבלה שהוטלה על העותר הינה מידתית וסבירה.

5.

שלא בשולי הדברים, מצאנו להדגיש כי מן הראוי שהמשיבות יעגנו במסגרת נוהל מסודר, אמות מידה ברורות יותר שבהתאם להן תיקבענה מגבלות שתחולנה על משפטנים בשירות הציבורי הפורשים מתפקידם ומבקשים ליטול ייצוג של לקוחות פרטיים המנהלים הליך אל מול המוסד הציבורי בו הם הועסקו. במסגרת נוהל כזה ניתן יהיה, למשל, להתחשב במאפייני תפקידו של העובד, מידת בכירותו, היקף וטיב מעורבותו בתיק שבנדון והאם ישנה זיקה של ממש בין מעורבותו בתיק בתקופת היותו משפטן בשירות הציבורי לבין נטילת הייצוג הפרטי באותו תיק לאחר שפרש מהשירות הציבורי. במיוחד יהיה מקום להבהיר מתי ייחשב אדם ל"מעורב בתיק" באותן נסיבות שבהן לא טיפל בו בעצמו.

6.

אשר על כן, העתירה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.