בג"ץ 787/08 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

העותר ואשתו מנהלים הליכי גירושין מזה כשלוש שנים. אשת העותר הגישה נגדו תלונה במשטרה בחודש מאי 2005 בה טענה כי הפעיל כנגדה אלימות. העותר הגיש תלונה נגדית כנגד אשתו בטענה כי היא זו שהפעילה כלפיו אלימות. כנגד העותר הוגש כתב אישום ובמסגרת הסדר טיעון הודה העותר בתקיפת בת זוגו, באיום עליה ובגרימת נזק לרכוש. באשר לתלונתו של העותר הוחלט על ידי ראש מחלקת תביעות טבריה על סגירת תיק החקירה והודעה על כך נמסרה לעותר. העותר הגיש ערר על החלטה זו, ולאחר שהוגשה עתירה בעקבות התמהמהות במתן החלטה בערר (בג"ץ 8858/07) נשלחה לעותר החלטת מנהלת תחום עררים בפרקליטות המדינה הדוחה את הערר. מכאן העתירה שבפנינו.

2.

העותר טוען כי מאחר שישנן ראיות לתלונתו היה על הרשויות למצות את ההליך כנגד אשתו. עוד הוא טוען כי ישנו חוסר איזון ביחסה של המשיבה לתלונת אשתו לעומת יחסה לתלונתו שלו. לטענתו המשטרה המליצה על פתיחת הליכים פליליים כנגד שני בני הזוג ולא ברור מדוע שונתה המלצתה על ידי גורמי התביעה.

3.

דין העתירה להידחות על הסף. ראשית, כפי שציינה המשיבה בתגובתה, אשתו של העותר לא צורפה כצד לעתירה, ובשל כך בלבד דין העתירה להידחות. שנית, על עתירות מסוג זה נאמר כי-

"כלל ידוע הוא כי אין בית-המשפט נוטה להתערב בהחלטות היועץ המשפטי בנושאי חקירה פלילית והעמדה לדין. אף שהחלטות בעניינים אלה אינן חסינות מפני ביקורת שיפוטית, העמדה הנוהגת היא כי אך במקרים נדירים, ורק מקום שהחלטת היועץ המשפטי לוקה בחוסר סבירות קיצוני או בעיוות מהותי, יהיה בית-משפט זה נכון להתערב בה (בג"ץ 935/89 גנור נ' היועץ המשפטי לממשלה , פ"ד מד(2) 485, 523; בג"ץ 6271/96 בארי נ' היועץ המשפטי לממשלה , פ"ד נ(4) 425, 430; בג"צ 5675/04 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' היועץ המשפטי לממשלה

תק-על 2004(3), 1550 ,עמ' 1555)" (בג"צ 8643/04 אורן נ' משטרת ישראל (לא פורסם, 22.12.04)).

בעניין שבפנינו לא מצאנו עילה לחרוג מהכלל האמור. ממכתבה של מנהלת תחום עררים לעותר עולה כי עררו נבחן לגופו, תוך עיון בתיק החקירה, בהודעת אשתו של העותר ובעדותה בהליך הפלילי שהתנהל כנגד העותר. מעיון זה עלה כי אשת העותר הודתה כי תקפה את העותר באירוע מסוים, אך זאת על רקע התגרות אלימה מצד העותר. כמו כן הוכחשו על ידה עבירות המין שיוחסו לה בתלונת העותר. באשר לאירוע נוסף עלה כי עיקרו בויכוח מילולי בין הצדדים ולפיכך לא נמצא כי יש מקום למצות את ההליך הפלילי בתלונת העותר. נימוקים אלו ענייניים ומקובלים ולא מצאנו כי יש בהם כדי להצדיק התערבותו של בית משפט זה.

אשר על כן העתירה נדחית על הסף.