בג"ץ 8643/04 צבי וטובה אורן נ. משטרת ישראל

השופטת א' פרוקצ'יה:

1.עתירה זו מכוונת כנגד החלטת משטרת ישראל שלא לחקור תלונה שהגישו העותרים כנגד חברת הנסיעות "השטיח המעופף" (להלן: החברה ) מטעמים של חוסר אשמה פלילית.

2.העותרים הם קבוצת חברים אשר הזמינו שמונה חדרים בבית המלון "קרמלין" בטורקיה לסופשבוע במהלך הקיץ בשנת 2003. לטענתם, יומיים לפני יציאתם, ראו כתבה בעיתון, לפיה קבוצת נוסעים אחרת, אשר הזמינה גם היא חדרים באותו מלון באמצעות החברה, נאלצה לעבור למלון אחר, מפאת חוסר מקום. בעקבות זאת, פנו העותרים למשרדי החברה וביקשו לוודא שישנם חדרים פנויים במלון. מטעם החברה נמסרה לעותרים תשובה חיובית. אולם, בהגיעם למלון כמתוכנן, הסתבר כי אין בו חדרים פנויים, והם הועברו למלון אחר, וזאת אף שנראה כי הדבר היה ידוע לחברה קודם לכן.

3.העותרים הגישו תלונה במשטרה כנגד החברה, בטענה כי היא פעלה בעניינם בטענות כזב בכך שהציגה כלפיהם מצג כוזב בענין זמינות החדרים במלון, והדבר נועד למנוע מהם מלבטל את חבילת הנופש שרכשו. על פי הטענה, עברה בכך החברה עבירת מרמה בניגוד לסעיף 414 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

4.לאחר בדיקת הנושא בידי פרקליטות מחוז תל אביב (פלילי), הוחלט שלא להמשיך ולחקור את התלונה מטעמים של חוסר אשמה פלילית.

5.כנגד החלטה זו, הגישו העותרים ערר ליועץ המשפטי לממשלה. לאחר בחינת הערר, החליטה המשנה לפרקליטת המדינה דאז, הגב' נאוה בן אור, שלא לסטות מהחלטת פרקליטות מחוז תל-אביב לסגור את התיק. ההחלטה נומקה בכך כי לא נמצאה אינדיקציה של ממש לקיומה של כוונה פלילית במעשי החברה. עוד נאמר בהחלטה כי לאור אופיו האזרחי, במהותו, של הסכסוך, אין מקום לנקיטת הליך פלילי. מכאן העתירה שבפנינו.

6.העותרים חוזרים וטוענים כי החברה ביצעה כלפיהם מעשה מרמה וכי ההחלטה שלא לטפל בענין במישור הפלילי הינה משגה, ועלולה לעודד ריבוי תופעות פסולות מסוג זה.

7.המשיבים טוענים כי ההחלטה שלא לחקור ארוע זה הינה סבירה ולא נפל בה פגם. להערכת הגורמים המקצועיים, אין אינדיקציה של ממש לכוונה פלילית מצד החברה, ובשל כך יעלה קושי להוכיח ביצוע עבירה פלילית על ידה, חשש המצדיק, כשלעצמו, אי פתיחת חקירה. לדבריהם, ההליך הראוי לבירור טענות העותרים הוא במישור האזרחי, מה גם שבינתיים ניתן לעותרים פיצוי כספי על ידי החברה במסגרת הסדר פשרה שהושג במשפט אזרחי שהתנהל בין הצדדים. כן טוענים המשיבים כי מידת ההתערבות של בית המשפט הגבוה לצדק בשיקול דעת רשויות התביעה היא מעצם טיבה מצומצמת, והתערבות בהחלטם שלא לחקור ולא להעמיד לדין הינה מוגבלת ביותר. בנסיבות מקרה זה אין עילה להתערב בהחלטה.

8.דין העתירה להידחות על הסף. כלל ידוע הוא כי אין בית-המשפט נוטה להתערב בהחלטות היועץ המשפטי בנושאי חקירה פלילית והעמדה לדין. אף שהחלטות בעניינים אלה אינן חסינות מפני ביקורת שיפוטית, העמדה הנוהגת היא כי אך במקרים נדירים, ורק מקום שהחלטת היועץ המשפטי לוקה בחוסר סבירות קיצוני או בעיוות מהותי, יהיה בית-משפט זה נכון להתערב בה (בג"ץ 935/89 גנור נ' היועץ המשפטי לממשלה , פ"ד מד(2) 485, 523; בג"ץ 6271/96 בארי נ' היועץ המשפטי

לממשלה , פ"ד נ(4) 425, 430; בג"צ 5675/04 התנועה למען איכות השלטון

בישראל נ' היועץ המשפטי לממשלה תק-על 2004(3), 1550 ,עמ' 1555). ההחלטות שנתקבלו בענין זה אינן מסוג ההחלטות שיש מקום להתערב בהן. הן אינן נגועות בחוסר סבירות לא כל שכן בחוסר סבירות קיצוני, ואף לא בעיוות, ולא כל שכן בעיוות מהותי. גישת רשויות החקירה והתביעה נראית על פניה סבירה וראויה, ואין להתערב בה כדי לשנותה.

העתירה נדחית על הסף.