בג"ץ 2419/06 ד"ר דוד בן יעקב שוורץ נ. היועץ המשפטי לממשלה

השופטת מ' נאור :

עניינה של העתירה בבקשת העותר שהמשיב 1 ינמק מדוע הוגש כתב אישום נגד העותר, בפרשה של הנפקת תעודות כוזבות לצורך קבלת גמול השתלמות, ומדוע לא הוגש כתב אישום נגד עובדי המשיבה 3 שהיו מעורבים בפרשה.

1.נגד העותר הוגש (ביום 14.10.2004) כתב אישום אשר יחס לו מעשים של הנפקת תעודות כוזבות לעשרות מעובדי המשיבה 3 לצורך קבלת גמול השתלמות. התעודות, מטעם חברות שניהל העותר, העידו כי העובדים השתתפו בקורסים מסוימים, כאשר בפועל לא התקיימו קורסים כלל. לעותר יוחסו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ומתן תעודה כוזבת.

2.בטרם הוגש כתב האישום, פנה העותר ליועץ המשפטי לממשלה בבקשה שינמק מדוע לא יוגש כתב אישום נגד חלק מעובדי המשיבה 3 שהשתמשו בתעודות בכדי לזכות בגמול השתלמות, וכן נגד שלושת המתווכים בפרשה, שסייעו לעותר ועסקו ברישום העובדים ובגביית הכספים. יצוין, כי המתווכים וחלק מהעובדים הללו נמנים על רשימת עדי התביעה כמפורט בכתב האישום. לעותר נערך שימוע בעל פה, וכן ניתנה לו הזדמנות להעלות טענות בכתב במסגרת הליך השימוע לפני הגשת כתב האישום (נספח א' לעתירה). באת כוח המשיבה 2 הודיעה לעותר - בסמוך למועד הגשת כתב האישום - כי חרף טענותיו בשימוע, שכללו טענת אפליה בהעמדה לדין, נתקבלה החלטה על הגשת כתב אישום נגדו. בהתאם, הוגש כתב האישום נגד העותר לבית משפט השלום בתל אביב בחודש אוקטובר 2004 (ת"פ 8347/04). לפי הנטען בעתירה, התקיימה כבר הקראה בבית משפט השלום; ומשנקבע מועד ההוכחות בתיק, פנה העותר בעתירתו זו.

3.בעתירה טען העותר, כי כתב האישום נגדו לוקה באפליה ודינו להתבטל עקב הפגיעה בעקרון השוויון. הוא מבקש כי היועץ המשפטי לממשלה ינמק את ההחלטה על הגשת כתב אישום נגדו בלבד, ולא נגד העובדים או המתווכים האחרים בפרשה. לטענת העותר, יש בהחלטת רשויות התביעה בעניינו כדי להעיד על מדיניות מפלה בשאלת ההעמדה לדין פלילי, באופן שמבחין ללא הצדקה בין מעורבים שונים בפרשה.

4.דין העתירה להידחות על הסף. ראשית , מחמת שיהוי: כתב האישום נגד העותר הוגש כאמור עוד בחודש אוקטובר 2004, ואילו העותר פנה בעתירתו רק כשנה וחצי מאוחר יותר, בחודש מרץ 2006, לאחר שהתקיימה הקראה בתיק ולקראת המועד הקרב ובא לשמיעת ההוכחות. העותר לא נתן טעם לשיהוי זה, אף כי ניתנה לו הזדמנות להשלים טענות בעתירתו. לטענת העותר הוא מיצה את ההליכים הנדרשים מול רשויות התביעה, ורק משקיבל תשובה סופית בבקשתו לבטל את כתב האישום – "לא נותרה בידיו כל ברירה, אלא להגיש עתירתו זו" (סעיפים 25-31 לעתירה). ואולם מהודעתו המשלימה של העותר עולה, כי כבר בחודש אוקטובר 2004 ברור היה לו, כי ההחלטה על הגשת כתב אישום נגדו היא תשובה סופית לבקשתו, ולמעשה קיבל על כך הודעה בעל-פה מנציגת הפרקליטות (כעולה ממכתב בא כוח העותר לפרקליטות מחוז תל אביב, מיום 18.10.2004, נספח א' להודעה המשלימה). משהתקבלה תשובה סופית, חיכה העותר עוד כשנה וחצי בטרם הגיש את עתירתו. לפער זמנים זה לא ניתן טעם – לא בעתירה ולא בהודעה המשלימה. ברי כי פער זמנים זה יש בו כדי להצביע על שיהוי של ממש בהגשת העתירה.

שנית , ולגופו של עניין: היקף ההתערבות של בית המשפט הגבוה לצדק בשיקול דעת רשויות התביעה בענייני העמדה לדין מצומצם הוא (בג"ץ 5091/03 תורק נ' היועץ המשפטי לממשלה , פ"ד נז (5) 665). " ההלכה הנוהגת מימים ימימה היא, שבית-משפט זה לא יתערב כעניין שבשגרה בשיקול-הדעת המסור לרשויות האכיפה, בכל הנוגע לניהולה של החקירה הפלילית וגיבוש המסקנות לצורך העמדה לדין. החלטות אלו, ככל החלטה מנהלית אחרת, אמנם נתונות לביקורת שיפוטית, אולם התערבות בהן תעשה במשורה. בית משפט זה לא מחליף את שיקול הדעת שניתן לרשויות התביעה בשיקול דעתו הוא, ורק החלטה אשר נמצאה לוקה בחוסר סבירות קיצוני, או בעיוות מהותי תצדיק התערבות שכזו " (בג"ץ 10034/05 בריל נ' מ"י (טרם פורסם); ראו גם בג"ץ 8643/04 אורן נ' משטרת ישראל (לא פורסם)). התשתית העובדתית, כפי שהוצגה בעתירה, אינה מקימה עילה להתערבות בית משפט זה בהחלטת רשויות התביעה.

5.אין בהחלטה זו כדי לגרוע מזכותו של העותר להעלות כל טענה, במידת הצורך, במסגרת ההליך הפלילי עצמו. "לעיתים קרובות כרוכה השאלה המתעוררת באשר לחוקיות או לסבירות ההחלטה להגיש כתב אישום במחלוקות עובדתיות שונות. לערכאה הדיונית הכלים המתאימים לבירור שאלות עובדתיות ומהיבט זה עדיפה היא על פני בית המשפט הגבוה לצדק" (בג"צ 9131/05 ניר עם כהן ירקות אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' מ"י (טרם פורסם)).

6.אשר על כן, העתירה נדחית על הסף.