בג"ץ 8060/10 אסיה בוסקים נ. יהודה ויינשטיין , היועץ המשפטי לממשלה

השופטת ע' ארבל :

1.

עניינה של עתירה זו הוא החלטת רשויות החקירה והתביעה לסגור את תיק החקירה בתלונות שהגישה העותרת בגין הטרדה מינית על-ידי מעסיקים שונים. כן מבקשת העותרת כי תפתח חקירה נגד עורך הדין שייצגה מטעם האגף לסיוע משפטי במשרד המשפטים (להלן: הסיוע המשפטי ) בהליך בבית הדין האזורי לעבודה, ולטענתה פעל באופן רשלני. זאת, ככל שניתן להבין מן העתירה, המפרטת עובדות רבות אשר בעניינן לא התבקש סעד, ולצד זאת טענות וסעדים בתחומים שונים.

העותרת טוענת כי בשנים 2001-2000 הוטרדה מינית על-ידי מעסיקים שונים אצלם עבדה כמנהלת חשבונות. בשנת 2001 פנתה העותרת לסיוע המשפטי, אשר מינה עבורה עורך-דין שייצגה הן בתביעות שכר של העותרת נגד מעסיקיה והן בתביעתה בגין ההטרדה מינית מצדם. כן הגישה העותרת, בעצת עורך-הדין, תלונה במשטרה בגין הטרדה מינית. תיק החקירה המשטרתי נסגר מחוסר ראיות, אולם בעקבות ערר שהגישה העותרת בשנת 2004, והועבר לבחינת פרקליטות מחוז חיפה, נערכו השלמות חקירה אשר כללו את חקירת הנילונים. אף לאחר השלמות חקירה אלה, נמצא כי יש מקום לסגור את התיק מחוסר ראיות. ערר נוסף שהגישה העותרת בשנת 2009 נדחה בנימוק כי אין מקום לברר פעם נוספת את התלונה, תוך שפורט כי הענין נבחן כבר בעבר בשנית ולא העלה די ראיות להגשת כתב אישום, וכי הערר הנוכחי הוגש בשיהוי ניכר, לאחר שכבר התיישנו העבירות, תיק הפרקליטות בוער ותיק המשטרה אינו בנמצא.

טענות העותרת בדבר ייצוג רשלני מצד עורך-דינה נוגעות, ככל שניתן להבין מן העתירה, למסמכים שעורך-הדין לא העביר לה לאחר ששוחרר אף הוא מייצוגה בתיק ההטרדה המינית ולכך שלפי הנטען לא ציין בפניה את האפשרות לבקש פטור מאגרה בעת הגשת התביעה בבית הדין האזורי לעבודה. העותרת הגישה תלונה ללשכת עורכי-הדין בטענות אלה, אולם הן וועדת האתיקה המחוזית והן וועדת האתיקה הארצית אשר נדרשו לטענותיה של העותרת, מצאו, לאחר קבלת התייחסותו של עורך-הדין, כי יש לגנוז את התלונה. בעקבות זאת, פנתה העותרת ליועץ המשפטי לממשלה, אולם נענתה במכתב מלשכת פרקליט המדינה (אליו הועבר הטיפול בפנייתה), כי תלונתה אינה נכללת בגדר אותם מקרים חריגים בהם יגישו היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה קובלנה לבית הדין למשמעת של לשכת עורכי-הדין.

משנענו בשלילה פניותיה של העותרת, הן כנגד סגירת תיק החקירה והן בדבר אופן ייצוגה על-ידי בא-כוחה, הוגשה עתירה זו, בה ביקשה העותרת כי תבוטל ההחלטה בדבר סגירת תיק החקירה המשטרתי, כי "יפתח תיק בפרקליטות המדינה" לבחינת הטיפול הרשלני מטעם עורך-הדין וכי יבוצעו בירורים בלשכת הסיוע המשפטי בדבר עורכי-דין הממונים מטעמה.

2.

המשיבים פירטו בתגובתם את השתלשלות הטיפול בפניותיה של העותרת בפני הגורמים הרלוונטיים וטענו כי יש לדחות את העתירה על הסף בשל השיהוי הכבד שדבק בה, בשל סגנונה וצורתה, משום שלא צורפו משיבים רלוונטיים, ובהעדר עילה להתערבותו של בית המשפט.

3.

אכן דינה של העתירה להידחות על הסף, בהיעדר עילה להתערבותו של בית משפט זה.

העותרת מפרטת בעתירה וצרופותיה עובדות וטענות רבות, אשר קשה להבין את מהותן והקשרן ואשר מתוכן ניתן היה לזקק שתיים המתייחסות לסעדים המבוקשים. אף שתי טענות עיקריות אלה, הגם שנעוצות שתיהן בטענותיה של העותרת בדבר הטרדות מיניות שעברה, אינן קשורות זו לזו, וכך גם הסעדים המבוקשים בגינן. כבר נקבע בעבר שדי בכוללניותה של עתירה וכריכת עניינים רבים שאינם קשורים זה בזה יחדיו, כדי להקים עילה לדחייתה על הסף ( בגץ 3006/10 ועד מקומי הר עמשא נ' ראש המועצה האזורית תמר

(לא פורסם, 28.7.2010); בג"ץ 1398/02

מלכא נ' ממשלת ישראל (לא פורסם, 27.5.2002)). זאת, ודאי כאשר כלל לא ניתן להבין מן העתירה הקשרן של העובדות והטענות השונות, בשל אופן וצורת הגשתה ( בג"ץ 6938/08 אליאס נ' אולמרט - ראש הממשלה היוצא (לא פורסם, 9.9.2008) (להלן: ענין אליאס )). הטעם לכך הוא שככל שהטענות מרובות וכוללניות יותר, וככל שאינן מובאות בצורה בהירה וסדורה, כך יקשה על בית המשפט לדון בעתירה כראוי וליתן סעד. עם זאת,

בטרם ידחה בית המשפט עתירה בעילה זו, יש מקום לבחון את הרקע להגשת עתירה שכזו, ובכלל זה את השאלה האם העותר הינו בלתי-מיוצג או מצוי במצוקה שיש בה כדי להוות טעם לאופן הגשתה של עתירה שכזו (ראו והשוו: ענין אליאס ). כך, בענייננו, אין בטעם זה לבדו כדי להצדיק את דחייתה של עתירת העותרת, שאינה מיוצגת ואשר ניכר מן הכתוב כי הגישה את העתירה מתוך תחושת תסכול שחשה עקב מצבה והתשובות שקיבלה מרשויות המדינה אליהן פנתה. עם זאת, עם כל ההבנה לתחושותיה של העותרת ואף לאחר נסיון להתמקד באותן טענות שניתן היה לזקק מן העתירה, עולה כי העתירה אינה מגלה עילת התערבות.

כפי שפירטו המשיבים בתגובתם, בכל הנוגע לטענות בדבר סגירת תיק החקירה, הרי שלא ניתן לומר שהמדינה התעלמה מטענות העותרת. לאחר הגשת הערר הראשון, הורתה פרקליטות מחוז חיפה על השלמת חקירה, במסגרתה נחקרו הנילונים, אולם משלא העלתה השלמת החקירה ראיות נוספות התומכות בתלונת העותרת – הורתה הפרקליטות על סגירת התיק בשנית. על החלטה זו, הגישה העותרת ערר שני רק לאחר למעלה מחמש שנים ונענתה כי הזמן שחלף אינו מאפשר את בירור תלונתה, משום שבינתיים התיישנו העבירות, תיק המחוז בוער, ותיק המשטרה אינו בנמצא. יצוין כי מטענות העותרת עולה שהשיהוי בהגשת הערר השני נגרם במידה רבה בשל הנזק הנפשי שנגרם לעותרת בעקבות ההטרדות המיניות, אשר הוביל לכך שלא מצאה במשך השנים שחלפו את הכוחות להשיג על ההחלטה לסגור את התיק. מן העתירה לא עולה האם פירטה העותרת בערר שהגישה את הסיבה לשיהוי בהגשתו, אולם מכל מקום, נראה כי החלטת הרשות המוסמכת המבוססת על השיהוי האובייקטיבי בהגשת הערר, שלא לבחון את טענות העותרת לגופו של ענין בפעם השלישית – הינה החלטה סבירה שאינה מקימה עילה להתערבותנו. בנסיבות אלה, ונוכח נקודת המוצא לפיה רק במקרים נדירים יתערב בית המשפט בשיקול דעת רשויות החקירה והתביעה, יש לדחות את הטענה על הסף מחמת העדר עילה להתערבותו של בית משפט זה (בג"צ 8643/04 אורן נ' משטרת ישראל (לא פורסם, 22.12.04)).

אף דינן של טענות העותרת בדבר הטיפול בתלונתה כנגד הייצוג לו זכתה מטעם עורך-דינה – להידחות על הסף. בתשובתו של פרקליט המדינה לתלונת העותרת, צויין כי בהתאם להנחיות היועץ המשפטי לממשלה 10.1000 " היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה כקובלים לפי חוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961 ", רק במקרים חריגים ונדירים, בהם קיימת תשתית המבססת חשש ממשי לניגוד עניינים של וועדת האתיקה המחוזית או הארצית בטיפול במקרה או במקרים בהם קיים אינטרס ציבורי מיוחד לכך, ישקלו היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה להגיש קובלנה בבית הדין למשמעת של לשכת עורכי-הדין. עוד הודגש במכתב כי משלא הבהירה התלונה האם מוצתה אפשרות הגשת קובלנה על-ידי וועדות האתיקה של לשכת עורכי-הדין, אין מקום להידרש לפניה. כך גם נכתב במכתב נוסף שנשלח בעקבות פנייה חוזרת של העותרת, תוך שצוין כי העותרת לא צירפה כל אסמכתא למיצוי ההליכים. מענה זה מצד פרקליט המדינה עולה בקנה אחד עם הנחיית היועץ המשפטי לממשלה ואינו מצדיק את התערבותנו. על כן אף דינה של טענה זו להידחות על הסף.

דין העתירה, איפוא, להידחות, אף מבלי שיהיה צורך להידרש ליתר עילות הסף להן טענו המשיבים. אין צו להוצאות.