בג"ץ 608/05 אדלה אלנסר (יעקבס) נ. משטרת ישראל

השופט א' רובינשטיין :

א.עתירה זו מכוונת כנגד החלטת משטרת ישראל שלא לזמן את העותרת לחקירה בקשר לתלונה שהגישה, הנוגעת לשריפת בית הוריה משכבר.

ב.ביום 30.12.96 פרצה שריפה בבית הוריה של העותרת. ביום 18.8.98 הגישה העותרת תלונה במשטרה כנגד עורך דין ששימש כאפוטרופסה של אמה. ביום 1.11.98 הודע לעותרת על ידי משטרת ישראל, כי הוחלט שלא להמשיך ולחקור בתלונה בשל העדר אשמה פלילית. ביום 25.12.98 הגישה העותרת ערר על ההחלטה מיום 1.11.98. בערר טענה העותרת, בין היתר - ואין ברור מתוך הדברים הקשר הישיר בין נושא השריפה לערר נגד עורך הדין - כי השרפה שפרצה בבית הוריה לא פרצה בעקבות ריאקציה בין חומרים כימיים בתוך הבית, כפי שנקבע לאחר השריפה על ידי מכבי האש, אלא התחילה מחוץ לבית. עובדה זו מעידה לטענתה, על הצתה בזדון. בערר הסתמכה העותרת על חוות דעת מומחה אשר היתה בשעתו בהכנה, ולטענתה, מאששת את טענותיה. יצוין, כי חוות דעת המומחה עצמה היא מיום 27.6.99. בנוסף לערר, פנתה העותרת ביום 6.8.99 וביום 26.9.99 לשר לבטחון פנים, בעניין חקירת השריפה. בתשובה לעותרת מטעם היחידה לתלונות הציבור במשרד לבטחון פנים מיום 26.10.99, נאמר, בין היתר, כי יש להטיל ספק רב בממצאי המומחה, אשר כתב את חוות הדעת, שכן זירת השריפה נבדקה על ידו רק כשנתיים לאחר פרוץ השריפה. ביום 5.2.01 נדחה עררה של העותרת על סגירת התיק על ידי פרקליטות המדינה.

ביום 1.7.04 פנתה העותרת במכתב אל המשטרה בבקשה לשוב ולחקור את פרשת השריפה. יצוין, כי במכתב נפלה שגיאה, ובכותרתו צוין מספר תיק שגוי. ביום 25.8.04 פנתה העותרת בפניה נוספת בעניין לפרקליטות מחוז תל-אביב. ביום 3.10.04 השיבה פרקליטות מחוז תל-אביב לעותרת כי ללא ציון פרטים מדויקים בפנייתה, לא ניתן יהיה לאתר את התיק המדובר. ביום 20.12.04 פנתה העותרת פעם נוספת למשטרה, ובמכתב מיום 20.12.04 נמסר לה כי תיק התלונה בוער בשל חלוף הזמן.

ג.בעתירה טוענת העותרת, כי חובה על המשיבה לחדש את החקירה, ולגבות עדויות מכל הגורמים הנוגעים בדבר. חובה זו, נובעת לטענתה, מזכות היסוד להגנה על חייו, גופו וכבודו של אדם, המעוגנת בסעיף 4 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. לטענתה, הצטברו בידה ראיות היכולות לאשש, ראשית, כי היתה הצתה (חוות דעת המומחה), וכן חשדות נגד חשודים בהצתה, אך המשטרה מסרבת לקבלן, ובכך יש כדי לסכן את העותרת ואת בני משפחתה.

ד.בתגובתה טוענת המשיבה כי יש לדחות את העתירה מטעמים אחדים. ראשית, השיהוי הניכר מיום דחיית הערר - 5.02.01 - ועד להגשת העתירה ביום 18.01.05. טענת השיהוי מתחזקת, כך נטען, נוכח ביעור תיק המשטרה בהתאם לנהלים, ובהעדרו, אין אפשרות מעשית לבחון את סבירות החלטת המשטרה להפסיק את החקירה. עוד נטען, כי גם לגופו של עניין לא ניתן לבצע כיום חקירה יעילה שמונה שנים לאחר קרות האירוע, וכי כאמור, על פי חוות הדעת של מומחה מכבי האש, לא אירעה השריפה עקב הצתה במזיד. עוד טוענת המשיבה, כי מידת התערבותו של בית המשפט הגבוה לצדק בשיקול דעתן של רשויות התביעה בענייני חקירה פלילית מצומצמת ביותר, ואין זה אחד מאותם מקרים חריגים בהם קיימת עילה להתערבות בהחלטה.

ה.עיינתי בעתירה ובנספחיה. סבורני, כי דינה להידחות על הסף.

אכן, כלל נודע הוא, שבית משפט זה אינו נוטה להתערב בשיקול דעתן של רשויות אכיפת החוק בענייני חקירה פלילית והעמדה לדין. החלטות אלה אינן חסינות, כמובן, מפני ביקורת שיפוטית, אך ההתערבות בהן תהא רק כאשר יימצא שהחלטה פלונית לקתה בחוסר סבירות קיצוני, או בעיוות מהותי (בג"צ 8643/04 אורן נ' משטרת ישראל (לא פורסם) והאסמכתאות המובאות שם). בענייננו, לא ביססה העותרת את טענתה באופן אשר יש בו כדי לשכנע שההחלטה לסגור את תיק החקירה אינה סבירה או שנפל בה עיוות, וודאי שלא בחוסר סבירות קיצוני או בעיוות מהותי. יתר על כן, וזו חשובה לא פחות, בין האירוע נשוא התלונה לבין הגשת התלונה בידי העותרת עברו כשנה ושמונה חודשים, וחלוף זמן זה מקשה על פתיחתה מחדש של החקירה, ומאשש את ההחלטה שלא לשוב ולהידרש לכך. בדומה, יש לציין שהעותרת הגישה עתירה זו רק 4 שנים לאחר דחיית הערר בידי הפרקליטות, ואף חלוף זמן זה מקשה מטבע הדברים על האפשרות לפתיחת החקירה מחדש.

ו.אשר על כן, אין מנוס מדחייתה של העתירה על הסף.