בג"ץ 788/06 גלעד גולדברג נ. נציב שירות המדינה

השופט ס' ג'ובראן:

עניינה של העתירה שבפנינו הינה בקשתו של העותר, להורות למשיב 1 לבטל החלטת המשיבה 2 למנות את המשיב 3 למשרת מנהל תחום בכיר (מסים עקיפים ומע"מ) במשרד המבקר הפנימי של רשות המסים (להלן: המשרה).

העותר הינו עובד מחלקת חקירות תל-אביב של אגף המכס ומע"מ ברשות המסים (להלן: הרשות). המשיב 3 משמש כיום כמנהל תחום בכיר במחלקת ביקורת הפנים של הרשות. העותר והמשיב 3 נגשו שניהם למכרז פומבי 22/05 שפורסם בנוגע למשרה יחד עם מועמדים נוספים. בתאריך 7.8.2005 נתנה המשיבה 2 החלטתה, לפיה נבחר המשיב 3 לתפקיד ואילו העותר נקבע ככשיר שני. יתר המועמדים נפסלו במכרז מסיבות שונות. החלטת המשיבה 2 נומקה בכך, שגם העותר וגם המשיב 3 הרשימו את הועדה, אך העותר הינו חסר ניסיון ניהולי וחסר היכרות עם תחום הביקורת התפעולית הנדרש במשרה. טענתו העיקרית של העותר כנגד החלטת הועדה הינה, כי המשיב 3 איננו עומד בתנאי הסף למכרז וזאת בשל העובדה, כי המשיב 3 הינו בוגר תואר ראשון משלוחת אוניברסיטת דרבי בישראל אשר אינה מוכרת על-ידי המועצה להשכלה גבוהה. בתנאי הסף למכרז נדרש, כי המועמד יהיה בעל תואר אקדמי ממוסד להשכלה גבוהה בישראל, או ממוסד מחוץ-לארץ שהוכר לענין זה על-ידי מוסד להשכלה גבוהה בישראל, או רואה חשבון. לטענת העותר, המשיב 3 איננו עומד באף אחד מקריטריונים אלו ועל-כן צריכה מועמדותו להיפסל.

לאור החלטת המשיבה 2 פנה העותר למשיב 1 בהשגה על ההחלטה. השגה זו נדחתה על-ידי המשיב 1 בתאריך 6.11.2005, בשל העובדה, כי הגם שניסוח הסעיף לקוח מסעיף 3 לחוק הביקורת הפנימית, תשנ"ב-1992, המשרה איננה מוגדרת כמשרת ביקורת פנימית ואינה צריכה לעמוד בדרישות החוק וניסוח הסעיף עצמו אינו משקף את המציאות, שכן מוסד להשכלה גבוהה בישראל אינו מוסמך להכיר במוסדות להשכלה גבוהה בחוץ-לארץ וכך גם המועצה להשכלה גבוהה ומטעם זה, יש לקרוא את החוק בהתעלם מסייג ההכרה. אישור שקילות ניתן לתואר שהחזיק המשיב 3 על-ידי האגף להערכת תארים שבמשרד החינוך. כן ציין המשיב 1, כי המשיבה 2 ביצעה את עבודתה כראוי ושקלה שיקולים נוספים, כמו למשל חוות-דעת נוספות שניתנו על-ידי ממונים ישירים ועקיפים של המועמדים למשרה.

טוען העותר, כי החלטת המשיב 1 נגועה בחוסר סבירות קיצונית ועל-כן פוגעת בעיקרון השוויון ובחופש העיסוק של העותר ועל בית-המשפט להתערב בה. לטענתו, יש צורך באישור של המועצה להשכלה גבוהה דווקא, שכן הוא זה המבטיח פיקוח אקדמי הדוק והערכת השכלת המועמד והתאמתו למשרה באופן ראוי. בנוסף, לטענתו, הפרשנות לסעיף במכרז, אשר ננקטה על-ידי המשיב 1 פוגעת בשוויון, שכן היא איננה ברורה והיתה יכולה להביא להגשת מועמדויות נוספות לתפקיד. בנוסף, טוען העותר, כי הניסיון הניהולי העודף שקיבל המשיב 3, נובע ממינוי בפועל שקיבל לתפקיד, אשר כנגד אותו מינוי ניהל העותר הליכים משפטיים אחרים אשר לא מנעו את המינוי.

מנגד, טוענת באת-כוח המשיבים 1 ו-2, כי יש לדחות את העתירה על הסף מחמת קיום סעד חלופי בבית-הדין לעבודה ומחמת שיהוי. בתשובה משיב העותר, כי לבית-משפט זה ישנה סמכות מקבילה לדון בעניינים כגון אלו והמקרה שלפנינו הינו מהמקרים הראויים בהם על בית-המשפט להשתמש בסמכותו זו, שכן אין בין הצדדים מחלוקת עובדתית אלא שהעתירה מעלה מחלוקת משפטית, אשר טרם הוכרעה במשפט הישראלי. באשר לטענת השיהוי, משיב העותר, כי מיד עם היוודע תוצאות הוועדה שלח את השגתו למשיב 1 ועל-כן אין שיהוי רב בהגשת עתירה זו, שהוגשה כשלושה חודשים לאחר קבלת תשובתו של המשיב 1.

דין העתירה להידחות על הסף.

יחסי העובד-מעביד בין העותר לבין הרשות אינם במחלוקת ועל כן מקומה הראוי לדיון בעתירה זו הינו בית-הדין לעבודה וזאת בשל סמכותו הייחודית בדבר עילת קבלת אדם לעבודה או אי-קבלתו, לפי סעיפים 24(א)(1) ו-24(א)(1א) לחוק בית-הדין לעבודה, תשכ"ט-1969. עובדי מדינה גם הם כפופים לסמכותו של בית-הדין לעבודה. אכן, בית-משפט זה מחזיק בסמכות מקבילה לבית-הדין לעבודה. כך נקבע בבג"ץ 6163/92 יואל אייזנברג נ' שר השיכון מז(2) 229 (להלן: פרשת אייזנברג ) וביחס לסוגיית השימוש בסמכות זו, נאמר במקרה אחר:

"..הוגשה עתירה בעניין זה לבית המשפט הגבוה לצדק, יהא עליו להפעיל את שיקול דעתו ולבחון, אם מן הראוי הוא שהוא ידון בעניין, או שמא קיומו של סעד חלופי מצדיק הימנעות מדיון, תוך הפניית העותר לבית הדין לעבודה (ראה בג"צ 2513/92

חדד ואח נ' המועצה המקומית רמת השרון ואח'

פ"ד מז(2) 293).

בהפעלת שיקול דעתו יהא על

בית המשפט הגבוה לצדק "לקחת בחשבון את מכלול השיקולים הרלוואנטיים, לעמת אותם

זה כנגד זה ולאזן ביניהם בנקודת החיכוך" (בג"צ 991/91

דוד פסטרנק בע"מ

נ' שר הבינוי והשיכון ואח' , פ"ד מה(5) 50 בעמ' 60 ). נקודת המוצא צריכה להיות, כי במצב

הדברים הרגיל, מן הראוי לו לסכסוך, שעניינו משא ומתן לקראת כריתתו של חוזה עבודה או שעניינו קבלתו של אדם לעבודה או אי קבלתו, להיות נדון בבית הדין האזורי לעבודה. זוהי הערכאה הטבעית לסכסוכים מעין אלה. עם זאת, עשויים להיות מקרים חריגים ויוצאי דופן, שבהם יהא צידוק לדון בעניינים אלה בבית המשפט הגבוה לצדק."

(ראו בג"ץ 3991/92 המועצה המקומית אבו סנאן נ' משרד החינוך והתרבות , פ"ד מז(3) 234). הקריטריונים לקיום אותם מקרים חריגים, המתאימים לבירור בבית-משפט זה נדונו בפרשת אייזנברג . שם נקבע, כי:

"תהא זו בוודאי עתירה שאינה מעוררת צורך להכריע במחלוקת ממשית בעניינים שבעובדה והמעוררת בעיה משפטית קשה וחשובה. בעיה כזו עשויה להתעורר אם בשל היעדר הלכה פסוקה בסוגיה הנדונה, אם בשל קיומה של פסיקה נוגדת בבתי המשפט האזרחיים בעניין זה ואם בשל קיומה של פסיקה נוגדת בבית המשפט העליון עצמו. כמו כן, נראה כמיוחד מקרה, המעורר בעיה דחופה במיוחד, עד כי אין בידי בית המשפט האזרחי – חרף הסעדים הזמניים העומדים לרשותו – לטפל בהם באופן יעיל. לבסוף, נתייחס אל מקרה כאל חריג, אם ההקשרים שבו הוא מתעורר הם ביטוי למאבק בין כוחות חזקים לבין האזרח ורצוי שיידונו בפני ערכאה הנראית בעיני הציבור והממשל כסמכות השיפוטית העליונה ..."

(בג"צ 991/91

הנ"ל, בעמ' 64 ) .

למותר לציין, כי רשימה זו אינה סגורה, "ואין היא אלא ביטוי לשיקולי

המדיניות המשפטית העומדים ביסוד הסעד החילופי עצמו..".

באותה פרשה הוכרע, כי המקרה מתאים לדיון בבית-משפט זה בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק וזאת בשל העובדה, כי אכן זהו מקרה חריג -

"..אך מעבר לכך: עניין לנו בסוגיה מהותית ומרכזית, אשר לה השפעות עמוקות על שלטון החוק (הפורמאלי והמהותי) ועל אמון הציבור בפעולתן של רשויות השלטון בכלל ושל אורגן הביצוע העליון במדינה (הממשלה) בפרט. מטעמים אלה החלטנו לדון בעתירות לגופן".

מן הראוי הוא, שבית-משפט זה ישתמש בסמכותו המקבילה בצמצום. לא השתכנענו, כי המקרה שלפנינו הינו חריג מספיק, על-פי ההלכה בפרשת אייזנברג ועל-פי רוחה של הלכה זו, בכדי שבית-המשפט יצא מנוהגו הרגיל ועל-כן אנו מפנים את העותר לקבל את יומו בבית-הדין לעבודה.

אשר-על-כן, העתירה נדחית על הסף.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.