בג"ץ 7911/04 עבדאללה מרדאוי נ. שר הפנים

השופטת א' חיות:

1.העותרת 2, אבתסאם מרדאוי, אזרחית ותושבת ישראל נישאה בשנת 1984 לעותר 1 עבדאללה מרדאוי, תושב האיזור. במהלך הנישואין נולדו לעותרים שבעה ילדים הם העותרים 3-9, והמשפחה מתגוררת בישראל. בשנת 1994, או בסמוך לכך, הגישה העותרת 2 למשרד הפנים בקשה לאיחוד משפחות ועל פי הנטען בעתירה נדחתה בקשה זו רק ביום 25.9.03, בהתבסס על החלטת הממשלה מיום 12.5.02 בדבר קבלת מעמד בישראל (להלן: החלטת הממשלה ) . העותרים הוסיפו וציינו בעתירתם כי במשך כל התקופה מאז הוגשה הבקשה לאיחוד משפחות קיבל העותר 1 אישורי כניסה לישראל לתקופות קצובות על ידי מינהלת התיאום והקישור האזרחי. על מצע עובדתי זה ביססו העותרים את עתירתם שתמציתה תקיפת החלטת הממשלה כ"החלטה מפלה, שרירותית, גורפת, נעדרת קריטריונים ובלתי מידתית המפרה את זכויות היסוד החוקתיות של העותרים."

2.משהוגשה תגובת המשיבים לעתירה התברר כי העותרים לא דייקו, וזאת בלשון המעטה, בתיאור העובדות הצריכות לעניין. מן התגובה ומן המסמכים שצורפו אליה עולה כי המשיב הודיע לעותרת 2 ביום 27.5.02 שבקשתה לאיחוד משפחות מסורבת בשל הרשעות פליליות של העותר 1 וכן בשל תיקי מב"ד התלויים ועומדים נגדו. המשיבים הוסיפו וטענו כי ההחלטה שניתנה בעניינם של העותרים ביום 25.9.03, אותה תקפו בעתירתם, איננה אלא דחייה על הסף של בקשה נוספת שהגישו העותרים אותו יום עצמו, דחייה שהתבססה על החלטת הממשלה לפיה לא תטופלנה לעת הזו בקשות לאיחוד משפחות. לבסוף מציינים המשיבים כי העתירה לוקה בשיהוי על פניה שכן החלטת הסירוב מיום 25.9.03 אליה התייחסו העותרים ניתנה כשנה לפני הגשת העתירה. עם קבלת תגובת המשיבים ונוכח הטענות העובדתיות החדשות שעלו בה, הורתי לעותרים להשיב על האמור בתגובה. בתשובתם בחרו העותרים שלא להתמודד עם הקושי המתעורר נוכח השמטת דבר הסירוב מיום 27.5.02 והמניעה הפלילית שביסודו מן העתירה. תחת זאת חזרו העותרים והדגישו את העובדה כי ניתנו לעותר 1 היתרי כניסה לישראל לתקופות קצובות, וכן ציינו כי "העותר הינו אדם נורמטיבי ואין לו כל עבר ביטחוני".

3.תשובת העותרים רחוקה מלהניח את הדעת ולצערי אין מנוס מן המסקנה כי העותרים נמנעו ביודעין מלפרט בעתירה את דבר הסירוב מיום 27.5.02. מסקנה זו יורדת לשורשם של דברים משני טעמים: ראשית, הסירוב בשל מניעה פלילית, אותו לא גילו וממילא לא תקפו העותרים, מייתר את הצורך לדון במקרה דנן בכל הטענות המלומדות שהועלו בעתירה כנגד החלטת הממשלה ודי בסירוב זה על מנת לדחותה. שנית, משבחרו העותרים לשמוט מתוך עתירתם את דבר אותו הסירוב, חטאו בחוסר ניקיון כפיים ואף טעם זה יש בו במקרה דנן כדי להוליך לדחיית העתירה (ראו: בג"צ 1163/03 מסארוה ואח' נ' שר הפנים (לא פורסם), בג"צ 1156/03 אלסעדי ואח' נ' שר הפנים (לא פורסם)) . למעלה מן הדרוש יצוין כי בינתיים פורסם ביום 6.8.03 חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג- 2003, ותוקפו אף הוארך ביום 21.7.04 במסגרת צו האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) התשס"ד- 2004. הוראות שעה אלה מעגנות בדבר חקיקה את החלטת הממשלה ובעקבותיהן הוגשו מספר עתירות (בג"ץ 7102/03, בג"ץ 7052/03 ואחרות), בהן נתקפה חוקתיותן של הוראות השעה. לפיכך, וגם אלמלא שני הטעמים שצוינו לעיל, ראוי היה למחוק את העתירה, בדומה לעתירות נוספות שהוגשו ונמחקו לעת הזו (ראו: בג"צ 6173/04 אגבאריה ואח' נ' שר הפנים ואח' (לא פורסם), בג"צ 4402/04 רים ואח' נ' שר הפנים (לא פורסם)) .

אשר על כן, העתירה נדחית.