בג"ץ 7917/09 נטליה אוקון נ. משרד הפנים

השופט

י' דנציגר:

1.

עניינה של העתירה שלפנינו הינה בבקשת העותרת כי נורה למשיב ליתן טעם מדוע לא יוענק לעותרת מעמד של תושב קבע ומדוע לא יוארך תוקף הרישיון שניתן לה לישיבה מסוג א/5 עד להחלטה בתיק חקירה המתנהל נגדה. במסגרת העתירה אף מתבקש צו ביניים המורה על עיכוב גירושה של העותרת משטחי מדינת ישראל והארכת היתר השהייה שלה עד לבירור גורלו של תיק החקירה המתנהל נגדה.

2.

מהעתירה עולה כי העותרת שאינה יהודיה, נשואה ליהודי אזרח ישראל, אם לקטינה בת 11 ונמצאת בהריון מתקדם. העותרת נישאה לבעלה בשנת 1996 ברוסיה ובשנת 1998 נולדה בתם. בשנת 2001 הגיע הבעל לישראל בשל מחלת אמו והעותרת ובתה הגיעו לישראל בהמשך אותה שנה. על פי הנטען בעתירה, העותרת החלה בהליך מדורג של התאזרחות לפי נהלי המשיב. ביום 23.9.2009 זומנה העותרת למשרדי המשיב ברמת גן ונמסר לה כי לאור העבר הפלילי שלה ושל בעלה ומאחר וקיימים נגדה תיקים פתוחים לא יוארך רישיון הישיבה שלה בישראל.

3.

בפתח הדברים יש לציין כי העותרת טוענת כי בקשתה להענקת מעמד של תושב קבע או לאזרחות נסמכה על זכאותה לפי סעיף 4א' לחוק השבות, התש"י – 1950 (להלן: חוק השבות ). בהתייחס להחלטת המשיב, טוענת העותרת כי החלטת המשיב הסתמכה על מידע שגוי ולא מדויק, וכי ההחלטה אינה סבירה ומידתית. לטענת העותרת אין לה עבר פלילי. לטענתה, תיק אחד שנפתח נגדה ביום 15.5.2007 בחשד לעבירה לפי סעיף 415 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ) נסגר ביום 25.6.2007. כיום קיים נגדה תיק חקירה פתוח מיום 11.7.2007 בחשד לעבירות לפי סעיפים 204, 215(ג) ו-205ג' לחוק העונשין. העותרת סבורה כי תיק החקירה נגדה ייסגר. העותרת מודה כי לבעלה אכן יש עבר פלילי אולם בשלוש השנים האחרונות הוא שיקם את חייו. מעבר לכך, נטען כי בעלה הורשע עוד בשנת 2003 דבר שלא מנע בעבר את הארכת רישיון הישיבה של העותרת.

4.

המשיב בתגובתו טוען כי יש לדחות את העתירה על הסף בשל קיומו של סעד חלופי בדמות פנייה לבית המשפט לעניינים מינהליים. על פי הנטען, העתירה מכוונת כנגד החלטת המשיב בעניין הפסקת הליך ההתאזרחות המדורג שהוחל על העותרת ובקשתה לאיחוד משפחות עם בן זוגה. לטענת המשיב, בקשתה של העותרת נסמכת על הוראת סעיף 7 לחוק האזרחות, התשי"ב – 1952 (להלן: חוק האזרחות ) ולפיכך העניין מצוי בגדר סמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים לאור הקבוע בתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס – 2000 (להלן: חוק בתי משפט לעניינים מינהליים ).

5.

נוכח תגובת המשיב התבקשה העותרת להודיע האם היא עומדת על עתירתה. בתשובתה מיום 18.11.2009 הודיעה העותרת כי היא עומדת על עתירתה שכן המקור החוקי לבקשתה הינו חוק השבות. ביום 9.12.2009 צירף המשיב את הבקשה שהוגשה ביום 7.7.2003 על ידי העותרת לרישיון ישיבה ואיחוד משפחות וממנה עולה כי הבקשה איננה מכוח חוק השבות, כנטען על ידה.

6.

לאחר עיון בעתירה ובתגובות המשיב הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף, זאת בשל קיומו של סעד חלופי לעותרת בדמות פנייה לבית המשפט לעניינים מינהליים. על אף הטענה כי בקשתה של העותרת הוגשה מכוח חוק השבות, עיון בבקשה לרישיון ישיבה בישראל ולאיחוד משפחות, שצורפה על ידי המשיב, מעלה כי זו לא הוגשה מכוח חוק השבות. לפיכך, על פי הוראת סעיף 5(1) לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים יחד עם פרט 12(2) לתוספת הראשונה לחוק הנזכר, בית המשפט לעניינים מינהליים מוסמך לדון בעתירה שעניינה החלטה של רשות לפי סעיף 7 לחוק האזרחות [ראו: בג"ץ 3649/08 שמנובה נ' משרד הפנים (לא פורסם, 20.5.2008) (להלן: עניין שמנובה )]. משקיים לעותרת סעד חלופי בדרך של הגשת עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים שוב אין מקום שבית משפט זה יידרש לעתירה [ראו: עניין שמנובה ; בג"ץ 5800/08 מנדרוס נ' משרד הפנים – מינהל האוכלוסין (לא פורסם, 7.1.2009)]. ברור, כי לאור עמדת המשיב לפנינו, לפיה קיים סעד חלופי, לא יוכל הוא להציג עמדה שונה בפני בית המשפט לעניינים מינהליים [ראו: בג"ץ 7638/07 בסון נ' שר הביטחון (לא פורסם, 15.4.2008)].

7.

לפנים משורת הדין הצו הארעי שהוצא בהחלטתי מיום 4.10.2009 יעמוד בתוקפו עד למועד פנייתה של העותרת 1 לבית המשפט לעניינים מינהליים ובכל מקרה לא יאוחר מיום 1.1.2010 לפי המוקדם מבין המועדים, וזאת בכדי לאפשר לעותרת לפנות לבית המשפט לעניינים מינהליים.

8.

אשר על כך, העתירה נדחית על הסף.