בג"ץ 7921/15בג"ץ 7921/15

השופט נ' הנדל:

העתירה שבפנינו מופנית כנגד החלטת הוועד הפועל של מכון התקנים הישראלי – משיב 1 (להלן: המכון ) – אשר בראשו עומד משיב 2, בדבר מינוי משיב 3 כמנכ"ל למכון. לטענת העותר, בהליך המינוי נפלו פגמים מהותיים המצדיקים את ביטול ההחלטה והמינוי.

לאחר עיון הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף, אף בלא צורך בתגובת המשיבים.

העתירה עוסקת בסוגיית קבלת אדם לעבודה, סוגיה אשר מצויה בסמכותו של בית הדין לעבודה. זאת על פי סעיף 24(א) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 הקובע את סמכותו הייחודית של בית הדין, בין היתר כאשר עסקינן ב"בתובענה שעילתה במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה ליצירת יחסי עבודה, בתובענה שעילתה בחוזה כאמור לפני שנוצרו יחסי עבודה או לאחר שנסתיימו יחסים כאמור, או בתובענה שעילתה בקבלת אדם לעבודה או באי-קבלתו" (סעיף 24(א)(1א) לחוק). הסמכות קיימת אף כאשר מדובר בקבלה לעבודה על ידי רשות שלטונית או תאגיד ציבורי הפועלים על פי דין (בג"ץ 6163/92 אייזנברג נ' שר הבינוי והשיכון , פ"ד מז (2) 229 (1993) (להלן: עניין אייזנברג ); בג"ץ 7821/02 שחר נ' עיריית חדרה (22.9.2002)). אמנם סמכותו של בית הדין לעבודה בעניינים דוגמת המקרה דנא לא גרעה מסמכותו של בג"ץ ( עניין אייזנברג; בג"צ 3991/92 המועצה המקומית אבו סנאן נ' שר החינוך , פ"ד מז (3) 234 (1993) (להלן: עניין אבו סנאן )). אך מן הראוי שבית משפט זה ישתמש בסמכותו המקבילה בצמצום, כך שבהינתן סעד חלופי, יופנה עותר לאותו נתיב ( עניין אייזנברג ; בג"ץ 2272/97 בן שמואל נ' פרץ

(14.4.1997); בג"ץ 2513/92 חדד נ' מועצה מקומית רמת השרון , פ"ד מז (2) 293 (1993) (להלן: עניין חדד )). המקרה הנוכחי אינו נמנה על אותם מקרים חריגים ויוצאי דופן שיצדיקו דיון בשלב זה בפני בית המשפט הגבוה לצדק, תחת פנייה לערכאה מוסמכת אחרת.

יצוין כי אף בסוגיות הציבוריות והמנהליות המתעוררות מן המקרה, בהנחה ואלה מתעוררות, אין בכדי להצדיק אי דחיית העתירה. בדונו בעניין נושא העתירה שלפנינו יפעיל בית הדין לעבודה את כללי המשפט הפרטי והציבורי, שכן "המשפט בישראל הוא אחד, והוא חל בכל מערכות השיפוט" ( אבו סנאן , בעמ' 238)). אין בכך שטענות העותרים מתבססות על כללי המשפט המנהלי, בכדי להפחית מסמכותו של בית הדין לעבודה. זאת ועוד, חלק מהסוגיות שהועלו על ידי העותר מצריכות בירור מוקדם של שאלות רקע עובדתיות ביחס למקרה הספציפי, ובכך ישנה כמובן עדיפות לערכאה מבררת ( עניין חדד , בעמ' 297). בהקשר זה יש לציין כי עתירה בנושא מינויו של משיב 3 למנכ"ל המכון הוגשה זה מכבר, לאחר החלטת מינוי קודמת, לבית הדין לעבודה, ואף ניתן במסגרתה סעד זמני של ביטול המינוי והתניית מינוי חדש במתווה שהוצב (סע"ש 59834-06-15, כב' השופט א' שגב

ונציגי הציבור ד' גרינברג

ו ש' חורש ). משכך, המסלול הנכון ביותר לדיון בהשגות נוספות באותו הקשר הוא בעתירה לבית הדין לעבודה. לעניין זה אין נפקא מינה לכך שלפנינו מדובר בעותר ציבורי בעוד שבהליך שהתנהל בבית הדין דובר היה במועמד מתחרה. דיני המעמד, בהקשר בו עסקינן, זהים הם בבית המשפט הגבוה לצדק ובבית הדין לעבודה ( אבו סנאן , בעמ' 238), כך שאין מניעה שבית הדין לעבודה ידון בתובענה שתוגש על ידי העותר (ראו גם: בג"ץ 8887/05 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' מועצת העיר באר שבע

(10.10.2005)).

העתירה נדחית על הסף. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.