פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בג"ץ
7978/15
לפני:
כבוד השופט נ' הנדל
כבוד השופטת ע' ברון
כבוד השופטת י' וילנר
העותרים:
1. פלוני
2. פלונית
3. פלוני
4. פלונית
5. פלוני
6. פלוני
7. פלונית
8. פלוני
9. פלונית
10. פלוני
11. פלוני
12. פלונית
13. פלוני
נ ג ד
המשיבים:
1. משרד הביטחון
2. שירות ביטחון כללי
3. ראש המנהלה הביטחונית לסיוע
4. משרד ראש הממשלה
בקשה להארכת מועד מטעם העותרים
בשם העותרים:
עו"ד אדיסו מקונן
פסק-דין
1.
בעתירה שלפנינו מבקשים העותרים – עותר 1, אשתו (עותרת 2), ילדיהם (עותרים 3,5,7,9,11,12 ו-13), ובני זוגם (עותרים 8 ו-10) – להסדיר את מעמד המשפחה בישראל, באמצעות מתן "תעודת זהות זמנית מסוג א/5", או "אישורי שהייה כדין"; לחדש את רישיונות הישיבה של עותרות 4 ו-6 – בנות זוגן של עותרים 3 ו-5; ולרשום את בנותיהם של עותרים 3-4, ו-5-6 במרשם האוכלוסין. לטענת העותרים, הם פנו " לוועדה ההומניטרית " כבר בשנת 2013, אלא שטרם ניתנה החלטה בעניינם – ומכאן העתירה, בה הם שמים את יהבם על סעיף 3ג לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003 (להלן: חוק הוראת השעה ). יצוין כי בעת הגשת העתירה החזיק עותר 1 – הטוען כי סייע במשך שנים ארוכות לכוחות הביטחון, וכי חזרתו לאזור תסכן את חייו – בהיתרי שהייה מתחדשים, לפי המלצת ועדת המאוימים.
2.
לאחר הגשת העתירה חלו שינויים מהותיים במצב הדברים.
ביום 18.9.2016 מסרו המשיבים כי הציעו לעותרים "להגיש עבור בני המשפחה אשר יש להם בן זוג השוהה בישראל כדין, בקשות נפרדות כאשר בן הזוג השוהה בישראל כדין יירשם כ'מזמין'" – וביום 15.12.2016 הודיעו כי בקשות נפרדות כאלה אכן הוגשו.
ביום 17.11.2017 עדכנו המשיבים כי ועדת המאוימים החליטה שלא לחדש את היתרי השהייה של עותר 1, וכי החלטה זו הובאה לידיעת הוועדה המקצועית הפועלת מכוח סעיף 3א1 (להלן: הוועדה ההומניטרית ) – בפניה נידונו בקשות העותרים. עתירה נפרדת שהגיש עותר 1 כנגד החלטת ועדת המאוימים עודנה תלויה ועומדת (בג"ץ 9911/17).
ביום 20.3.2018 הגישו המשיבים הודעת עדכון נוספת, אליה צורף מכתב המודיע לעותרים על החלטת שר הפנים לדחות את בקשתם לקבלת רישיון ישיבה או היתר שהייה " לפי סעיף 3א1 " לחוק הוראת השעה (להלן: החלטת השר ). זאת, בראש ובראשונה, נוכח החלטת ועדת המאוימים שלא להאריך את היתר השהייה של עותר 1 – החלטה השומטת את הקרקע מתחת לבקשות יתר העותרים, הנשענים על מעמד אבי המשפחה. השר הוסיף כי גם אילו הוארך ההיתר לא היה בו כדי לאפשר "איחוד משפחות" עם ילדיו הבגירים של עותר 1. בה בעת, הובהר כי הילדים שנישאו, לטענתם, לתושבי ישראל "רשאים לפנות בבקשה פרטנית להסדרת מעמד – תוך ציון שם המזמין ומעמדו בישראל".
לטענת המשיבים, אם העותרים חפצים לתקוף את החלטת השר, "עליהם לתקן את עתירתם". ברם, העותרים נמנעו מהתייחסות מהותית להתפתחויות שתוארו לעיל, או לצורך בתיקון העתירה – ושבו וביקשו סעד לפי סעיף 3ג לחוק הוראת השעה .
3.
בנסיבות אלה, אין מנוס מדחיית העתירה על הסף. כאמור, העותרים מבקשים סעד לפי סעיף 3ג לחוק הוראת השעה, כך שעתירתם אינה מניחה ולו תשתית בסיסית לדיון בהחלטת השר לפי המסלול החלופי שבסעיף 3א1 לחוק הוראת השעה, שהקריטריונים להפעלתו שונים.
אשר לסעיף 3ג עצמו, אין בעתירה התייחסות להחלטת ועדת המאוימים אודותיה עדכנו, כאמור, המשיבים ביום 17.11.2017 – ומכאן שאף בנושא זה לא הונחה תשתית עובדתית המאפשרת דיון אפקטיבי בבקשת העותרים. משכך, ועל רקע קיומה של העתירה הנפרדת בה עתר עותר 1 כנגד החלטת ועדת המאוימים, לא ניתן להידרש לסוגיה זו בהליך דנן.
בשולי הדברים אציין כי החלטת השר מאפשרת לחלק מילדי העותרים לפנות "בבקשה פרטנית להסדרת מעמד". גם אם נראה כי בקשות מסוג זה כבר הוגשו בעבר – כפי שמסרו המשיבים ביום 15.12.2016 – הצורך בעדכון התשתית הרלוונטית מובן, והדלת להגשת בקשות פרטניות חדשות ועדכניות פתוחה בפני העותרים הרלוונטיים.
3.
בהעדר תשתית נורמטיבית ועובדתית עדכנית, העתירה נדחית ללא צו להוצאות. זכויות העותרים שמורות להם.
ניתן
היום, י' באייר התשע"ח (25.4.2018).
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט ת