בג"ץ 8/10 ששון טוינה נ. ועדת החוקה חוק ומשפט

השופט י' עמית :

1.

עניינה של העתירה בהשגות של העותר, בעל חנות מכולת, כנגד פעילותן של לשכות ההוצאה לפועל בגין הקושי בו הוא נתקל כזוכה בהפעלת הליכי הוצאה לפועל כנגד חייבים בכלל, וכנגד חייבים שהן אמהות חד-הוריות בפרט. בעמ' 4 לעתירתו ביקש העותר "לדון בעתירתי בהעדרי וכל המשך באמצעות הדואר...".

2.

לאחר שעיינו בעתירה נחה דעתנו כי דין העתירה להידחות על הסף. העתירה מנוסחת בלשון לא בהירה ובוטה, ודי בטעם זה כשלעצמו כדי לדחותה. כך, לדוגמה, העותר מבהיר בעמ' 5 לעתירתו כי אם העתירה תידחה הוא ייאלץ לפנות "לכל מיני גורמים אשר משתייכים לעולם התחתון" על מנת שיסייעו לו בהליכי הגבייה, ואף יפנה לאנשים שיפגעו פיזית באחת החייבות.

3.

מעבר לנדרש נציין כי העתירה נסבה בחלקה על תיקים ספציפיים של הוצאה לפועל שהעותר

מנהל כנגד מספר חייבים, ובכל טרוניא שיש לעותר לגבי תיקים אלה, עליו לפנות לראש ההוצאה לפועל. בנוסף, העותר מלין באופן כללי על הפעילות הלא יעילה, לטענתו, של לשכת ההוצאה לפועל, מבלי שיצביע על סעד אופרטיבי.

כן מלין העותר על הוראות חוק ההוצאה לפועל, ועל כך שלא ניתן לעקל קצבאות ילדים וקצבאות נכות של אמהות חד-הוריות. ברם, על קצבאות אלה חלה הוראת סעיף 50(1) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 לגבי "נכס שאינו ניתן לעיקול לפי כל דין". גם טרונייתו של העותר על כך שאין אוסרים אמהות חד-הוריות אינה מגלה עילה, נוכח הוראת סעיף 74יז(א)(3) לחוק ההוצאה לפועל הקובע סייג לביצוע צו הבאה או צו מאסר מקום בו "כתוצאה מן ההבאה או המאסר של החייב יישארו ללא השגחה או טיפול הולמים, קטין שבאחריותו של החייב ושטרם מלאו לו 14 שנים, או אדם חסר-ישע התלוי בחייב".

4.

סופו של דבר, שאנו דוחים את העתירה על הסף וללא צורך בתגובת המשיבה.