בג"ץ 8/10 ששון טוינה נ. ועדת החוקה חוק ומשפט

העותר הגיש ביום 3.1.2010 עתירה לבית משפט זה, בה התבקש בית המשפט להוציא צו על תנאי שיחייב את המשיבה – ועדת החוקה חוק ומשפט – ליתן טעם מדוע לא עוצרים נשים חד הוריות ולא מעקלים ומממשים כספים דרך המוסד לביטוח לאומי במסגרת הליכי הוצאה לפועל נגד אותן נשים.

בו ביום נדחתה העתירה על הסף על ידי מותב תלתא, הן משום ניסוחה בלשון לא בהירה ובוטה, הן משום שהיא נסובה בחלקה על תיקים ספציפיים של הוצאה לפועל והן משום שהתנהלות רשויות ההוצאה לפועל בעניין אי עיקול קצבאות המוסד לביטוח לאומי ואם מאסר אמהות חד הוריות מעוגנת בהוראת החוק. העותר, המתקשה ככל הנראה להשלים עם פסק הדין, הגיש ביום 14.1.2010, מכתב בו הוא קובל על דחיית העתירה. באותו מכתב מבקש העותר החזר האגרה ששילם עם פתיחת ההליך מפני שלשיטתו הוא לא קיבל התייחסות ראויה לטענותיו בעתירה.

ככל שהפנייה מיום 14.1.2010 נסובה על העתירה גופה, לא ניתן להזקק לה שכן עם מתן פסק הדין סיים בית המשפט את מלאכתו. נוכח הכלל בדבר סופיות הדיון, לא ניתן לשוב ולהיזקק לטענות העותר.

אשר לבקשה להשבת האגרה, על פי תקנה 15 לתקנות בתי המשפט (אגרות) התשס"ז-2007, בהתקיים אחד מהעניינים המפורטים בתקנה 6(ב) בהליך של עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק, יורה בית המשפט על החזרת האגרה בניכוי הסכום הנקוב בפרט 33 שבתוספת לתקנות. העניינים המפורטים בתקנה 6(ב) אינם כוללים מצב בו עתירה מסתיימת בפסק דין בדבר דחייה על הסף. אותם עניינים הם ביטול ההליך או מחיקתו בידי מגישו ; סיום ההליך בפשרה; והעברת הסכסוך לבוררות או גישור. אף אחד מהמצבים האלה לא מתקיים במקרה דנן, ועל כן אין מנוס מדחיית הבקשה להחזר אגרה.

הבקשה נדחית.