בג"ץ 8032/09 אופיר שיווק והפצה (גולדברג) בע"מ נ. בית הדין האזורי השרעי בי

השופט

י' דנציגר:

1 .

לפנינו עתירה לביטול חלקים מפסק דין שנתן בית הדין האזורי השרעי בירושלים (להלן: בית הדין ) ובהם אישר הסכם ממון שנחתם בין המשיב 2 למשיבה 3 ונתן להסכם תוקף של פסק דין. טענות העותרת מופנות כנגד אותם החלקים בפסק הדין הקובעים כי יש לרשום על שם המשיבה 3 בית הבנוי על מקרקעין הרשומים על שם המשיב 2 וכן לרשום אותה כמוטבת היחידה בשתי פוליסות ביטוח הרשומות על שם המשיב 2.

2.

העותרת הינה זוכה בתיק הוצאה לפועל בו המשיב 2 הינו חייב. המשיבה 3 הינה אשתו של המשיב 2. לטענת העותרת תיק ההוצאה לפועל נפתח עוד בשנת 1984 וננקטו בו פעולות שונות לטובת העותרת ובין היתר הוטלו עיקולים על פוליסות הביטוח והבית נשוא פסק הדין של בית הדין, וזאת על פי הנטען, לפני מתן פסק הדין.

3.

ביום 12.4.2005 נעתרה ראש ההוצאה לפועל לבקשת העותרת וניתן צו למימוש העיקולים על פוליסות הביטוח. ביום 5.6.2005 הגישה המשיבה 3 בקשה דחופה לביטול העיקולים שהוטלו על הפוליסות. ראש ההוצאה לפועל נעתרה לבקשה ובהחלטה מיום 5.6.2005 הורתה על עיכוב מימוש הכספים על פי פוליסות הביטוח למשך 14 יום. כן נקבע כי המשיבה 3 רשאית לפנות לבית המשפט למתן פסק דין המצהיר על זכויותיה בכספים נשוא הבקשה. ביום 6.6.2005 פנו המשיבים 3-2 לבית הדין וביקשו לאשר הסכם ממון שנחתם על ידם וליתן לו תוקף של פסק דין. בית הדין נעתר לבקשתם באותו היום. בפסק דינו הורה בית הדין, בין היתר, על רישום בית המגורים על שם המשיבה 3 וכן נקבע כי המשיבה 3 תרשם כמוטבת היחידה בשתי פוליסות הביטוח. בית הדין הוסיף וקבע כי אין למשיב 2 או לכל צד אחר כל זכות לעשות כל פעולה בנוגע לבית ולפוליסות הביטוח וכי הסכם הממון מחייב את הצדדים ואת כל הגורמים הנוגעים לעניין.

4.

בהמשך, ביום 15.6.2005 הגישה המשיבה 3 את פסק הדין לראש ההוצאה לפועל ואולם לאור הודעתה של העותרת כי בכוונתה לפנות לבית הדין בבקשה לביטול פסק הדין הורתה ראש ההוצאה לפועל בהחלטתה מיום 31.7.2005 כי העיקולים יוותרו בעינם אולם מימושם יעוכב עד להחלטה אחרת. העותרת אכן פנתה כבר ביום 4.7.2005 לבית הדין בבקשה לעיון נוסף ולביטול פסק הדין. פסק הדין ניתן בחלוף שלוש שנים, ביום 8.3.2009. בית הדין קבע כי הוא היה מוסמך לרשום כל הסכם כספי בין המשיבים 3-2. יחד עם זאת, נקבע כי הסמכות להחליט איזה זכות גוברת, זו של העותרת או זו של המשיבה 3 אינה מצויה בסמכותו של בית הדין ובעניין זה היה על העותרת לפנות לבית המשפט האזרחי המוסמך. לפיכך נדחתה בקשתה של העותרת. להשלמת התמונה יש לציין כי בקשת רשות ערעור שהגישה העותרת לבית הדין השרעי לערעורים נדחתה נוכח חלוף הזמן להגשתה.

5.

העותרת טוענת כי פסק דינו של בית הדין כולל קביעות המחייבות גם צדדים שלישיים, כדוגמתה. על פי הנטען בית הדין חרג מסמכותו כאשר החיל על העותרת הצהרות וחיובים הנובעים מהסכם הממון. בהקשר זה אף נטען כי נפגעו כללי הצדק הטבעי מאחר ולא ניתנה לעותרת זכות לטעון את טענותיה. עוד נטען כי סמכויות בית הדין השרעי הן בענייני משפחה ולא במערכת היחסים בין בני הזוג לנושיהם. לבסוף נטען כי הסכם הממון הינו צופה פני עתיד ולא יכול לגבור על עיקולים קודמים לו בזמן.

6.

לאחר שעיינו בעתירה על נספחיה הגענו לכלל מסקנה כי דינה להידחות על הסף. "הלכה היא מלפנינו כי בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיהם של בתי הדין הדתיים, ובכלל זה בתי הדין השרעיים. התערבותו של בית משפט זה בהחלטות כאמור, מוגבלת למקרים קיצונים של חריגה מסמכות, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, סטייה מהוראות חוק המכוונות לבית הדין הדתי, או כאשר נדרש סעד מן הצדק מקום שהענין אינו בסמכותו של בית משפט או בית דין אחר" (ראו: בג"ץ 10063/06 פלוני נ' בית הדין השרעי לערעורים (לא פורסם, 30.1.2007) בפסקה 4 והאסמכתאות שם). המקרה שלפנינו אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים.

7.

יתר על כן, לעותרת קיים סעד חלופי בפנייה לבית המשפט האזרחי המוסמך, כפי שאף ציין בית הדין בהחלטתו כאשר קבע באופן מפורש כי אין בסמכותו לדון בתחרות שבין זכויות העותרת לזכויות המשיבה 3. ודוק. העותרת מודעת לקיומו של סעד חלופי זה כפי שעולה מדבריה בפסקה 27 לעתירה:

"כבוד ביה"ד השרעי דחה את בקשת העותרת והותיר את אישור הסכם הממון ותוקפו כפסק דין ובכלל זה החלקים ההצהרתיים כלפי כולי עלמא. יחד עם זאת כבוד ביה"ד השרעי הפנה את העותרת לבית משפט אזרחי -

דבר שהעותרת תעשה מיד לאחר שבית משפט נכבד זה יאמר את דברו בעתירה".

יש לציין כי גם בבקשתה לעיון נוסף ולביטול פסק הדין של בית הדין, כפרה העותרת בסמכותו של בית הדין וטענה כי עניינה "נתון בסמכותו של בית משפט אזרחי" (סעיף 19 לבקשה). משכך, היה על העותרת לפנות לבית המשפט המוסמך ולא לעתור לבית משפט זה וגם מטעם זה, דין העתירה להידחות על הסף [השוו: בג"ץ 4599/09 אלזורבא נ' רשות העתיקות (לא פורסם, 21.6.2009); בג"ץ 2674/06 פלוני נ' בית הדין השרעי לערעורים (לא פורסם, 8.5.2006)].

8.

אשר על כן, העתירה נדחית על הסף.