בג"ץ 8042/02 גדעון שריאור נ. הלשכה לסיוע משפטי בחיפה

השופטת א' חיות:

1.ביום 25.1.01 הגיש העותר בקשה לקבלת סיוע משפטי מכוח חוק הסיוע המשפטי התשל"ב-1972 (להלן: חוק הסיוע המשפטי ). הסיוע שנתבקש התייחס להסדרי ראייה של העותר עם ילדיו, ולהעברתם למשמורתו. לאחר חילופי מכתבים בין העותר ללשכה לסיוע משפטי בחיפה (להלן: הלשכה ), שנמשכו כחצי שנה, אושרה בקשתו ומונה לו עורך דין מטעם הלשכה. במסגרת מגעיו של העותר עם אותו עורך דין, עמד העותר על נקיטת הליכים לפי פקודת ביזיון בית המשפט, בשל הפרת הצו להסדרי הראייה של ילדיו, לה טען. עורך הדין שמונה הבהיר לעותר כי בקשות מסוג זה הן חסרות סיכוי, שכן העותר הוא שסרב לקיים את המפגשים עם ילדיו בתנאים שנקבעו על ידי פקיד הסעד, כאמור בצו, והא ראיה שבקשה דומה שהגיש העותר באותו עניין לפני שנים אכן נדחתה. העותר עמד על דרישתו, וניהל בעניין זה תכתובת נוספת עם הלשכה, תוך שהוא מסרב לשתף פעולה עם עורך הדין שמונה לסייע לו. ניסיונות חוזרים ונשנים מצד הלשכה לשכנע את העותר כי ישתף פעולה עם עורך הדין שמונה לסייע לו נכשלו, ובעקבות כך סגרה הלשכה את תיקו של העותר אצלה. בקשה נוספת שהגיש העותר לקבלת סיוע משפטי לשם נקיטת הליכי ביזיון בית המשפט ולשם העברת הילדים למשמורתו סורבה על ידי הלשכה, בעילה של העדר סיכוי משפטי, תוך שהלשכה שבה ומדגישה את נכונותה לסייע לעותר בהגשת תביעה לשינוי הסדרי הביקור.

מכאן העתירה שבפנינו, בה מבקש העותר כי הלשכה תעניק לו סיוע משפטי לצורך הליכי ביזיון, וכן הוא עותר לסעדים שונים נוספים הכרוכים באותו עניין.

2.העתירה הוגשה בידי העותר ביום 19.9.02, ולאחר הליכים שונים בעניין האגרה, החליטה השופטת ט' שטסברג כהן ביום 28.10.02, כי הלשכה תגיש את תגובתה המקדמית לעתירה תוך 30 יום. בקשות להארכת מועד שהגישה הלשכה מעת לעת- חלקן מראש וחלקן בדיעבד- התקבלו, וביום 18.1.04 הוגשה התגובה מטעמה. לא לחינם העיר הרשם בהחלטתו מיום 12.1.04 כי "אכן אין זה ראוי כי גופים שלטוניים מבקשים הארכות מועד פעם אחר פעם והדבר מעורר תרעומת כפי שניתן ללמוד מתגובת העותר. הארכות מועד אלו יוצרות תחושה של יחס בלתי שווה, וגם אם תחושה זו אינה מבוססת, על [הלשכה] לעשות מאמצים לעמוד בלוח הזמנים המקובל בבית המשפט".

ביום 19.1.04, עם קבלת התגובה מטעם הלשכה, ובהתאם להחלטת השופטת שטרסברג כהן מיום 1.12.02, הוריתי כי העותר יוכל להגיש את תשובתו לתגובת הלשכה עד יום 4.2.04. ביום 3.2.04 שלח העותר הודעה בפקסימליה, בה ציין כי תגובת הלשכה הגיעה אליו בו ביום, וביקש אורכה להגשת תגובתו. משכך הוריתי למחרת כי העותר יוכל להגיש את תגובתו עד ליום 15.2.04. ביום 13.2.04 נשלחה לבית המשפט הודעה נוספת בפקסימיליה, בה ציין העותר כי החלטתי מיום 4.2.04 הגיעה לידיו ביום 12.2.04, וביקש הארכת מועד נוספת. הבקשה הובאה בפניי ביום 16.2.04, והוריתי כי העותר יוכל להגיש את תגובתו עד ליום 1.3.04. החלטה זו הובאה לידיעת העותר באמצעות פקסימליה ובטלפון ביום המחרת. בקשה נוספת להארכת מועד שהגיש העותר ימים מעטים לפני תום המועד שנקצב לו להגשת תשובה נדחתה, ותשובה נוספת מטעמו לא הוגשה. לפיכך, אכריע בעתירה על פי החומר המצוי בתיק, ודומה כי בנסיבות העניין אכן די בכך.

3.סעיף 5 לחוק הסיוע המשפטי מגדיר מהי הדרך להשיג על החלטת ראש הלשכה לדחות בקשה לסיוע משפטי:

(א) על החלטה של ראש הלשכה לפי סעיפים 3 ו-4 רשאי המבקש לערער לפני בית המשפט המחוזי שבתחום סמכותו נמצאת הלשכה, בדרך ובמועד שנקבעו בתקנות.

(ב) הערעור יהיה לפני שופט אחד, והחלטתו תהיה סופית.

סעיף 5 לחוק הסיוע המשפטי, מעמיד, אפוא, סעד חלופי מקום שבו מבקש אדם לערער על החלטת ראש הלשכה בעניינו. די בטעם זה, על מנת לדחות על הסף את העתירה שבפנינו. למעלה מן הצורך נוסיף כי גם לגופו של עניין אין בעתירה כל ממש, שכן לא נמצא פגם כלשהו בהחלטת הלשכה. אדרבה, נראה שהלשכה עשתה כל מאמץ כדי לסייע לעותר, אך הוא התמיד בגישתו השגויה ובנסיבות אלה, אין לו להלין על סירובה לאשר את בקשתו.

העתירה נדחית.