בג"ץ 8047/98 עו"ד אליעזר לויט נ. רשם האגודות השיתופיות

1.העיון בקורות ההליך ובטענות הפרקליטים הביאנו למסקנה, כי העתירות המצויות לפנינו שוב אינן מאפשרות הכרעה מעשית בשאלות העיקריות התלויות בין בעלי הדין. הסיבה העיקרית לכך נעוצה בשתי החלטות שניתנו לאחרונה על-ידי רשם האגודות השיתופיות (להלן: הרשם ): החלטתו לשנות את סיווגו של הקו-אופ, מאגודה צרכנית לאגודה לשירותים, והחלטתו בדבר פירוקה של ברית הקואופרציה הצרכנית. נראה לנו, כי שתי החלטות אלו משנות את המציאות הנורמאטיווית שהעתירות התבססו עליה.

החלטתו הראשונה של הרשם מחילה על הקו-אופ את תקנה 11 לתקנות האגודות השיתופיות (חברות), התשל"ג1973-, ובכך מעניקה היא לעותר בבג"ץ 8047/98 (להלן: לויט ) - וכפועל יוצא הנגזר מכך, גם לאלפי חברי קו-אופ במעמדו - את סעדו המבוקש העיקרי, היינו הכרה בזכותו לפדיון מניותיו בשוויין הריאלי. טענותיו של לויט לא שיכנעונו, כי הדרך הנאותה למימוש זכותם של חברי הקו-אופ, לפדיון מניותיהם בשוויין הריאלי, היא בהפיכת הקו-אופ לחברת החזקות. כן לא שוכנענו, כי המתכונת הדיונית של עתירה לבג"ץ מאפשרת, וכי נסיבותיו העובדתיות של העניין מחייבות או מצדיקות, לאשר את עתירתו של לויט כעתירה ייצוגית. אדרבה, לנו נראה כי החלטת הרשם, בדבר שינוי סיווגו של הקו-אופ, מאפשרת פדיון מניות הזכאים לכך בדרך יותר קצרה ומהירה; והחלטת שלטונות המס לאשר מראש חיוב במס בשיעור מופחת אך מחזקת מסקנה זו. אלמלא הקשיים בהם נתקל הליך העדכון של פנקס החברים - והצורך להביא בחשבון גם את זכויותיהם של חברי הקו-אופ שטרם אותרו - די היה בהחלטתו האמורה של הרשם כדי לאפשר את השלמתו המהירה של הליך הפדיון.

הבטחת זכויותיהם של הבלתי-מאותרים עד כה מצדיקה, לכאורה, העדפת מתכונת של פירוק אשר יאפשר פיקוח שוטף של בית המשפט גם על הליכי הפדיון.

בהחלטתו השנייה - בה הורה על פירוקה של ברית הקואופרציה הצרכנית - שמט הרשם, למעשה, את זכותן הנטענת של העותרות בבג"ץ 3212/01 (להלן: ההסתדרות ) למעמד מיוחד ומיוחס במוסדות הקו-אופ. איננו מתעלמים, כמובן, מהודעת עורך הדין שחל, כי על החלטתו האמורה של הרשם הגישה ההסתדרות ערעור. אך כל עוד החלטת הרשם עומדת בעינה, יש לפחות ספק בשאלה אם בדיון שלפנינו יש להסתדרות מעמד.

2.על רקע זה, ובטרם נחליט בעתירות לגופן, הננו מבקשים לבחון - בעזרת פרקליטי הצדדים - קיום אפשרות להסדר, בגדרו יוסכם על פירוקו של הקו-אופ, תוך כיבוד זכותם של חבריו (לרבות יורשים של חברים) לפדיון מהיר של מניותיהם בשוויין הריאלי המיטבי ותוך שמירת זכותם של חברים ויורשי‑חברים שטרם אותרו. נראה כי, בנתון להסתייגויות קלות, קיימת בין בעלי הדין הסכמה רחבה ביחס לשלוש הנחות מוצא בסיסיות: האחת , כי הקו-אופ חדל זה מכבר מלהיות אגודה שיתופית צרכנית והפך לתאגיד שפעילותו היחידה היא החזקה במניות התאגידים הנשלטים על-ידיו; השנייה , כי מניות חברי הקו-אופ מייצגות את שוויים הכלכלי של התאגידים שמניותיהם מוחזקות על-ידי הקו-אופ; וכי כיבוד זכות קניינם של החברים מצדיק, ואף מחייב, לאפשר להם לפדות את מניותיהם בשוויין הריאלי; ו השלישית , כי שווי מנייתו של חבר קו‑אופ מותנה במספר הכולל של מניות החברים המועמדות לפדיון.

מן ההנחה הראשונה יש המבקשים להסיק, כי במתכונתו החדשה אין עוד לקו-אופ זכות קיום ומן הדין לפרקו. הבינונו כי בקשה לפירוק הקו-אופ כבר הונחה לפני הרשם, אלא שהדיון בה עוכב. מאידך, יש החוששים מפני הליכי פירוק. החשש העיקרי הוא, שכל עוד לא יעלה בידי המפרק להשלים את הליך האיתור והזיהוי של חברי הקו-אופ (לרבות יורשי חברים) שלא התפקדו וטרם אותרו - תהליך שלאור ניסיון העבר עלול להימשך עוד זמן ניכר - לא ניתן יהיה לקבוע את שוויה של המניה לצורכי פדיון, וממילא לא ניתן יהיה להתחיל בפדיון הלכה למעשה. איננו מתעלמים מחשש זה. עם זאת נבקש מפרקליטי הצדדים לבחון את האפשרות לקיומו, במסגרת פירוק, של תהליך דו-שלבי: בשלב הראשון יזכו החברים והיורשים הידועים והמזוהים לפדיון בשווי יחסי המביא בחשבון גם את זכאותם של כל החברים ויורשי-חברים שטרם אותרו. בשלב השני, שמועדו יגיע לאחר שהמפרק ימצה את האפשרויות לאיתורם של זכאים נוספים, תידרש הכרעה שיפוטית בשאלה מהו המספר הכולל של המניות שעודן מועמדות לפדיון; ומשייקבע כיצד יש לנהוג בתמורת מניותיהם של הבלתי-מאותרים, תיערך חלוקה נוספת של כספים, אשר תשווה בין כלל החברים ויורשי החברים שיאותרו עד לאותו המועד. גם מכירת נכסי הקו-אופ תוכל - אם יוברר שיש בכך תועלת - להיעשות בשלבים, כשבשלב הראשון ימומש חלקם היחסי הנדרש למימון פדיון מניות הזכאים באותו השלב. לכאורה נראה, כי הסכמה על מתכונת משולבת כזאת תאפשר כיבוד זכותם לפדיון מהיר של החברים שזהותם ידועה, תוך שמירת זכותם לקבל בעתיד תמורה נוספת למניותיהם, אם וככל שיוברר כי מספר הזכאים לפדיון הוא יותר קטן ממה שנובע מן הנתונים הידועים כיום; ובמקביל תובטח שמירת מלוא זכויותיהם של הבלתי-מאותרים. הננו ערים לכך, כי קיימת מחלוקת בשאלת זכאותם של חלק ממחזיקי מניות הקו-אופ להימנות עם חברי הקו-אופ, או עם הזכאים לפדיון מניותיהם בשווי ריאלי. אלא שאת ההכרעה בשאלת זכאותו של כל תובע פדיון יש להניח להליך ולמועד המתאימים לכך.

3.באת-כוח המדינה טענה, כי מן הדין לבטל את צו הביניים, שניתן בהחלטת ראש ההרכב, והמונע משר העבודה והרווחה להתקין תקנות לקו-אופ. השר סבור, כי יש לערוך בחירות חדשות למוסדות הקו-אופ; והתקנות אותן מבקש הוא להתקין מיועדות לספק מסגרת נורמאטיווית חדשה ונאותה לקיומן של הבחירות.

החלטנו להיענות לבקשה זו ולבטל את צו הביניים. בכך תוסר המניעה להתקנתן של תקנות חדשות. עם זאת נעיר, כי לפי התרשמותנו - שיש לה עיגון ברור בחומר המצוי לפנינו - חברי הקו-אופ המזוהים, ככלל, לא רק שאינם תומכים בעריכתן של בחירות חדשות, אלא אף מתנגדים לעריכתן. על כל פנים, נימוקי המתנגדים לבחירות הוצגו בכתב ונשמעו גם על-פה; בעוד שאת התומכים בעריכת בחירות (אם אכן יש כאלה גם בקרב החברים) לא ראינו ולא שמענו. עניינם הברור של חברי הקו-אופ כיום אינו בהחלפת הוועד הממונה בוועד מנהל נבחר, על כל ההשלכות המוסדיות האפשריות שתיגזרנה מן המהלך, אלא בהחשת קיומו של הליך שיוביל אותם בהקדם למחוז חפצם, שהוא קבלת תמורה בערכים ריאליים למניותיהם. פנייה להליך של פירוק, שמטרתו המרכזית תהיה למלא בהקדם את משאלתם של החברים, עשויה בהחלט לייתר את הצורך בעריכת בחירות. איננו מתעלמים מכך שהצדדים המשתתפים בהליך אינם כל הצדדים הנוגעים בדבר. אך סביר לדעתנו להניח, כי לחברי הקו-אופ (או יורשיהם) שטרם אותרו לא יכול להיות אינטרס להתנגד למהלך שמטרתו לזכות את כל החברים והיורשים, שיימצאו זכאים לכך, בתמורה ריאלית למניותיהם.

4.מן הנימוקים שפורטו הננו מחליטים לבטל את צו הביניים המונע משר העבודה והרווחה להתקין תקנות לקו-אופ. כן הננו מחליטים לדחות את בקשת לויט לאישור עתירתו כעתירה ייצוגית. עם זאת נציין, כי לדעתנו ראוי לויט להערכה רבה על מאמציו בקידום עניינם של חברי הקו-אופ, וכי להערכה זו יש ליתן ביטוי גם בשכר הטרחה שייפסק לזכותו בסיום הדיון בעתירה זו.

באי-כוח הצדדים מוזמנים להעיר את הערותיהם ביחס לעניינים שפורטו בהחלטתנו. מי מהם החפץ לעשות כן מתבקש להגיש, תוך 21 ימים ממועד המצאת ההחלטה, מסמך תמציתי בו יציג את עמדתו. עם קבלת התגובות, ולא יאוחר מיום 21.10.01, תוחזרנה העתירות לעיוננו, ואז נחליט אם המשך הטיפול בהן מצריך זימון הפרקליטים לישיבה נוספת.