בג"ץ 808/09 גבריאל מיכילאשווילי נ. המטה הארצי-משטרת ישראל

השופטת א' פרוקצ'יה:

1.

עניינה של עתירה זו

בבקשת העותר - אסיר, המרצה עונש מאסר, להשתלב בתכנית להגנת עדים וכי משטרת ישראל תפרט כבר עתה, בעודו שוהה במאסר, אלו צעדים יינקטו להגנתו עם שחרורו, הצפוי להתקיים באוגוסט 2013.

רקע עובדתי

2.

העותר מרצה מאז שנת 1999 עונש מאסר של 14 שנים, אשר נגזר עליו לאחר שהורשע בעבירות של סיוע לרצח, גרימת חבלה חמורה, שוד, אחזקת כלי ירייה שלא כדין, ועבירות נוספות.

3.

לטענת העותר, ועל כך אין חולק, הוא שיתף פעולה עם המשטרה במספר הזדמנויות, ומסר עדויות במסגרת משפטיהם של שותפיו לעבירות. יובהר, עם זאת, כי העותר לא שימש עד מדינה, ולא הובטח לו דבר תמורת שיתוף הפעולה האמור. עוד מציין העותר, והמשטרה מאשרת זאת, כי העותר היה ועודנו מאויים על רקע שיתוף הפעולה שלו עימה. לאור מאוימות זו, מוחזק העותר באגף טעוני הגנה בבית הסוהר "אשל".

4.

העותר הגיש בקשה להקדים את שחרורו ממאסרו ולהשתחרר על תנאי. ביולי 2008 החליטה ועדת השחרורים כי אין לשחרר את העותר על תנאי מאחר שלא הגיש תכנית שיקום שיש בה כדי לנטרל את הסיכון שהוא מהווה כלפי הציבור, וכן לאור מידע מודיעיני ביחס להתנהגותו של העותר בין כתלי הכלא. ב-12.01.09 נערך עיון חוזר בבקשתו של העותר לשחרור על תנאי, ואף במועד זה נדחתה בקשתו. זאת כיוון שוועדת השחרורים לא שוכנעה שתכנית השיקום שהציג העותר אכן עונה על צרכיו הטיפוליים והשיקומיים, וסברה גם הפעם כי שחרורו יסכן את שלום הציבור.

טענות הצדדים

5.

בעתירה מבקש העותר כי על רקע הסכנה הנשקפת לחייו לאור שיתוף הפעולה שלו עם המשטרה, יינתן צו המורה למשיבה לשלבו בתוכנית להגנת עדים. כן ציין

בעתירתו, כי העובדה שהוא אינו משובץ בתוכנית להגנת עדים, מונעת את שחרורו המוקדם מהמאסר.

6.

המשיבה הדגישה בתגובתה כי נכון לעת זו העותר הינו אסיר הנמצא במשמורת שירות בתי הסוהר, וההתייחסות אליו היא כאל אסיר טעון הגנה, והיא מקיימת את הוראות פקודת נציבות בתי הסוהר 04.04.00 החלות על ענין זה. לאור זאת כל עוד מוחזק העותר במשמורת, ננקטים כל האמצעים הנדרשים להגנתו.

7.

עוד הודיעה המשיבה, כי היא רואה עצמה מחויבת לדאוג לשלומם של מי ששיתפו עמה פעולה, אף לאחר שסיימו את הקשר עמה, וזאת בהתאם לנהלים החלים בענין הגנה על עדים שהוגדרו כטעוני הגנה, בהתאם להערכת הסיכון הקונקרטית הקיימת מעת לעת. המשיבה הבהירה כי הגנה זו תוענק, בין השאר, בהתחשב בחוק להגנה על עדים , התשס"ט-2008 (להלן: החוק להגנת עדים ), לכשזה יופעל, אולם נכון למועד הגשת העתירה, הרשות להגנת עדים שהוקמה על פי החוק טרם החלה בפעילות מבצעית. בכל מקרה, החוק להגנת עדים אינו ישים לעניינו של העותר כל עוד הוא מצוי במשמורת שירות בתי הסוהר.

8.

בהקשר הקונקרטי לעותר הוסיפה המשיבה בתגובתה, כי גם לאחר שחרורו ממאסרו, וככל שהדבר יידרש, תינקטנה מטעמה הפעולות המתחייבות לשם הגנתו, בהתאם לנהליה, ועל בסיס מידע רלבנטי בדבר מאויימות כלפיו באותה עת.

9.

לאחר תגובת המדינה, הגיש העותר הודעת עידכון בה ציין כי הוא אכן מודע לכך שהמשיבה ממלאת את חובתה ושומרת על בטחונו בכך שהוא מוחזק באגף השמור לטעוני הגנה, אולם, לדבריו, הוא צפוי לעמוד בפני ועדת שחרורים פעם נוספת בחודש מאי 2009, ועל כן הוא מבקש מהמשיבה להודיע כבר עתה כיצד היא עתידה לדאוג לביטחונו עם שחרורו.

הכרעה

10.

כעולה מתגובתו העדכנית של העותר, אין בפיו טענה ביחס להגנה לה הוא זוכה במסגרת מאסרו. מתשובת המדינה התרשמנו כי כל עוד העותר שוהה במאסר, ננקטים הצעדים הנדרשים להגנתו לאור המאויימות כלפיו, וכי נכון לעת זו ענין הגנתו

של העותר מטופל באופן ממצה. עם זאת, העותר טוען כי העדר תוכנית הגנה עבורו לטווח עתידי לאחר שחרורו גורמת לעיכוב שחרורו על תנאי ממאסרו, ולכן הוא מבקש כבר עתה לקבל מהמשיבה פירוט הפעולות אותן היא צפויה לנקוט עם שחרורו ממאסר.

11.

אין ממש בדרישת העותר כי המשטרה תודיע כבר עתה אלו צעדים היא מתכוונת לנקוט להגנתו עם שחרורו. פשיטא, כי צעדים אלה, אם ובמידה שיש צורך בהם, נקבעים בזמן אמת על פי הנתונים ועל פי הצרכים. חזקה על המדינה כי בבוא העת, עם שחרורו של העותר, הצורך בהגנתו יישקל, ויינקטו הצעדים המתאימים להגנתו, כפי שהמדינה אף הצהירה.

12.

יתר על כן, אין ממש בטענת העותר לפיה העדר פירוט האמצעים שיינקטו להגנתו לכשישתחרר היא שמונעת ממנו להשתחרר על תנאי ממאסרו בהתאם לחוק שחרור על תנאי ממאסר , התשס"א-2001, או משפיעה השפעה מכרעת על שיקוליה של ועדת השחרורים. החלטת ועדת השחרורים ביולי 2008 שלא לשחרר את העותר נתקבלה לאחר שהועדה השתכנעה כי העותר נותר מסוכן לציבור, ונמנע מהגשת תכנית שיקום שבידה לנטרל סיכון זה, וכן לאור מידע מודיעיני ביחס להתנהגותו של העותר בין כתלי הכלא. אף העיון החוזר בבקשתו של העותר לשחרור על תנאי, אשר נערכה בינואר 2009, לא שכנע את הועדה כי ניתן לשחרר את העותר ממאסר בשחרור מוקדם בלא נטילת סיכון כלפי הציבור. זאת מכיוון שתוכנית השיקום שהציג העותר לא ענתה על צרכיו הטיפוליים והשיקומיים, ומאחר שהוועדה סברה ששחרורו יסכן את שלום הציבור. עוד ציינה הוועדה כי התנהגותו של העותר במהלך תקופת מאסרו הייתה בעייתית, ואין בשיפור בהתנהגותו, שחל בתקופה שקדמה למועד התכנסות הוועדה, כדי להעיד כי יצא ממעגל העבריינות. הוועדה התייחסה במפורש לטענות העותר בדבר קשריו הקודמים עם המשטרה, וציינה עובדה זו לזכותו, אולם הבהירה כי אין בכך כדי להשפיע על שאלת שחרורו המוקדם.

13.

העותר מקבל עתה את ההגנה הנדרשת בין כתלי הכלא בהיותו מאויים, ורשויות שב"ס אחראיות להגנתו בעת היותו במשמורת. המשיבה הודיעה בתשובתה כי היא תינקוט בפעולות הגנה מתחייבות ביחס לעותר גם לאחר שחרורו, ככל שהדבר יידרש, ובהתאם לנוהלי המשטרה.

14.

בנסיבות אלה, אין מקום להיענות לסעד המבוקש על ידי העותר – לכלול אותו בתכנית הגנה על עדים מוגנים לפי החוק כל עוד הוא מצוי במשמורת שירות בתי הסוהר. אין מקום לכלול אותו כיום בתכנית זו במבט לעתיד לכשישתחרר. במובן זה העתירה מוקדמת, ודינה להידחות על הסף.

העתירה נדחית, אפוא.

ש ו פ ט ת

השופט ס' ג'ובראן:

אני מסכים.

ש ו פ ט

השופט א' רובינשטיין:

מסכים אני לפסק דינה של חברתי השופטת פרוקצ'יה. עתירה זו נסבה על שילוב העותר בתכנית להגנת עדים, ולכך נדרשה חברתי. עם זאת, עיון בחומר מורנו כי העותר הגיש תכנית שיקום פרטית - בידי המומחית חיה היכל - כיון שהרשות לשיקום האסיר אינה עוסקת בתכניות שיקום שמעל לשנתיים, וכאן נדרשת תקופה ארוכה יותר. לא ירדתי לסופו של נושא זה, והרי אסירים עשויים לצאת לשחרור על תנאי לתקופות ארוכות משנתיים, בהתאם לאורך תקופת מאסרם ולפי שליש הימנו (נושא זה עלה גם ברע"ב 2547/09 אבו מעיוף נ' ועדת השחרורים (לא פורסם), אם כי לא בפירוט). מכל מקום, משנדחתה תכניתו הפרטית של העותר על-ידי ועדת השחרורים, הדעת נותנת כי יבוא בדברים עם הרשות לשיקום האסיר כדי שהתכנית הבאה שתוגש תהא שלה או על דעתה, וזאת מבלי שכמובן אביע דעה לעת הזאת לעצם השחרור על תנאי במקרה דנא. ראוי גם כי שירות בתי הסוהר יסייע לכך, ככל שהעותר יפנה.

ש ו פ ט