בג"ץ 809/06 מוחמד וליד ג'עברי נ. מדינת ישראל

העותר רכש בשנת 2000 מקרקעין המצויים בתל-אל-פול בירושלים. מקרקעין אלה הופקעו עוד בשנת 1980 לצורך הקמת שכונת מגורים נרחבת בפסגת זאב. בעת רכישת הקרקע על ידי העותר, היתה רשומה הערת אזהרה על ההפקעה במרשם המקרקעין.

העותר בנה על המקרקעין מבנים בשטח ניכר וזאת ללא היתר בניה, ובניגוד לדיני התכנון והבנייה. מינהל מקרקעי ישראל הגיש תביעה כנגד העותר לסילוק ידו מן הקרקע, וניתן פסק דין בבית משפט השלום אשר קיבל את התביעה, והורה על סילוק ידו מהמקום. ערעורו של העותר לבית המשפט המחוזי נדחה, ובקשת רשות ערעור לבית משפט זה נדחתה אף היא. הליך פלילי בבית המשפט לעניינים מקומיים נסתיים בהרשעתו של העותר בבנייה בלתי חוקית של המבנים, והוצא צו הריסה להריסתם. כנטען על ידי ב"כ העותר, מבנה אחד נהרס, ומבנה שני לא נהרס, ומשפחת העותר מתגוררת בו.

עתה, פונה העותר בעתירה לבית משפט זה בבקשת סעד להורות על ביטול ההפקעה במקרקעין מחמת אי מימוש מטרתה.

דין העתירה להידחות על הסף ולו מחמת חוסר תום הלב ואי נקיון הכפיים המאפיינים את פניית העותר לבית משפט זה. העותר מבקש מבית המשפט הגבוה לצדק סעד מן הצדק לאחר שעשה שימוש לרעה בהליכי הקנין ובבנייה בלתי חוקית במקרקעין נשוא הסעד המבוקש בעתירה, ומקום שניתנו פסקי דין חלוטים הקובעים את אי החוקיות שבמהלכיו.

כלל הוא, כי בית משפט זה לא יושיט סעד מן הצדק למי שבא בשעריו בחוסר תום לב, ודי בטעם זה כדי לדחות את העתירה על אתר.

מעבר לאמור, גם בעתירה גופה אין כל ממש. כעולה מתשובת המדינה, המקרקעין נשוא העתירה הם חלק מתוכנית הפקעה כוללת, ומשמשים לייעוד של שטח ציבורי פתוח במסגרת התכנון הכולל של השטח שהופקע, ולמטרות הרחבות המשמשות את ההפקעה.

העתירה נדחית על הסף ולגופה.