בג"ץ 809/14 גמעה נסאסרה נ. מדינת ישראל

השופט נ' סולברג:

1.

ביום 25.4.2013 הורשע העותר בבית משפט השלום בכפר סבא בעבירת הסעה שלא כדין; ובית המשפט גזר עליו 7 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי, קנס ופסילת רשיון (ת"פ 2049-08). העותר הגיש ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי, וביום 6.10.2013 נדחה הערעור על שני חלקיו (ע"פ 51625-06-13). העותר לא אמר נואש והגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה (רע"פ 7726/13). בקשה זו נדחתה בהחלטתו של כבוד השופט ג'ובראן מיום 8.1.2014. נפסק כי העותר העלה טענות בנוגע לרף ההוכחה הנדרש לצורך הרשעה בעבירת ההסעה שלא כדין, אולם סוגיה זו כבר נדונה בפסיקה ועל כן טענותיו בעניין זה נוגעות רק ליישום ההלכה; יתר טענותיו נוגעות לעניינו הפרטני ולקביעות עובדתיות של הערכאות הקודמות, בהן ערכאת הערעור איננה נוהגת להתערב ללא סיבה כבדת משקל; והטענות לעניין חומרת העונש שהושת עליו גם הן אינן מצדיקות מתן רשות ערעור.

2.

בגדרי העתירה דנא מבקש העותר, למעשה, כי נורה על ביטול החלטתו של בית משפט זה בבקשת רשות הערעור; וכמו כן הוא חפץ בצו ביניים לפיו יעוכב מאסרו, שבריצויו עליו להתחיל לשאת ביום 2.2.2014, עד למתן הכרעה בעתירה.

3.

דין העתירה להידחות על הסף. עניינו של העותר נדון בשתי ערכאות אשר בחנו את טענותיו לגופן, ובבית משפט זה, אשר דן גם הוא בטענותיו וקבע כי הן לא מצדיקות מתן רשות לערער. הלכה פסוקה מושרשת וידועה היא כי בית משפט זה, ביושבו כבית משפט גבוה לצדק, איננו משמש כערכאת ערעור על החלטותיו שלו כבית משפט לערעורים (בג"ץ 7783/13 פלונית נ' בית המשפט העליון (14.11.2013)). העתירה נדחית אפוא על הסף, וממילא נדחית גם הבקשה למתן צו ביניים.