בג"ץ 8093/98 מרפת פאיז עלי נתשה נ. שר הפנים

בקשה לפסיקת הוצאות בעקבות מחיקת עתירה.

1.המבקש מס' 2 ("המבקש"), תושב יהודה ושומרון, התחתן עם המבקשת מס' 2 ("המבקשת"), תושבת קבע בישראל, בשנת 1994. לבני הזוג נולדו שני ילדים - המבקשים 3 ו - 4. בספטמבר 1994 פנתה המבקשת למשרד הפנים בבקשה, כי יוענק למבקש רשיון ישיבת קבע בישראל. החל מפברואר 1995 החל בא כוחם של המבקשים לפנות בשמם ולבקש את החשת הטיפול. במענה לפניותיו החוזרות והנשנות הושב לו, כי הטיפול יתמשך. נוכח זאת ביקש בא כוח המבקשים, כי תנתן למבקש אשרת שהייה זמנית עד להכרעה בבקשתו. פניה זו סורבה. בדצמבר 1998, בחלוף כארבע שנים (במהלכם התנהלה בין הצדדים תכתובת המחזיקה למעלה מעשרים פריטים) הוגשה העתירה. ביום 3.3.99 הודע לבא כוח המבקשים, כי בקשתם נענתה, וכי המבקש יזכה לרשיון ישיבת קבע בהתאם לנהלי משרד הפנים.

2.נוכח הודעה זו ביקשו המבקשים את מחיקת העתירה. כמו-כן ביקשו, כי יפסקו הוצאות לזכותם. בהתחשב בזמן הרב שחלף מאז פנייתם הראשונית ובעובדה שרק הגשת עתירתם הביאה לפתרון בעייתם באופן מיידי. המשיב הותיר את שאלת פסיקת ההוצאות לשיקול דעת בית המשפט, אך ביקש לציין, כי החל מסוף שנת 1997 החל הטיפול הענייני בבקשת המבקשים, וכי משהוגשה העתירה טופלה הבקשה במהירות ונענתה בטרם נקבעה העתירה לדיון.

3.אין חולק למעשה שהמבקשים זכאים להוצאות שייפסקו לזכותם, על פי המבחנים הכלליים שנקבעו בפסיקתו של בית משפט זה (וראו, לדוגמא: בג"צ 842/93 אל נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון , פ"ד מח(4) 217) ועל פי הפסיקה בעתירות דומות ( וראו, לדוגמא: בג"ץ 3539/97 סעאס סובחיה נ' שר הפנים , לא פורסם, בג"ץ 4821/98 נעמתי מוחמד רג'בי נ' שר הפנים , לא פורסם). סכום ההוצאות נקבע ממקרה למקרה, בהתאם לנסיבותיו. במקרה שבפנינו חלפו למעלה מארבע שנים מאז פנו המבקשים ועד הגשת עתירתם, רק בשנה הרביעית החל הטיפול בבקשה לגופה. למרבה הצער הושלם הטיפול רק משהוגשה העתירה. בהתחשב בפרק זמן ממושך זה מחד גיסא ובעובדה שבפועל החל הטיפול בבקשה עובר להגשת העתירה ונשלם סמוך מאד לאחר הגשתה, בטרם נדרשו המבקשים ובאי כוחם להתייצב בבית המשפט ובלא שבית המשפט יידרש לעתירה מאידך גיסא, אני מורה, כי המשיב יישא בהוצאות המבקשים בסך 8,000 ש"ח.